אבא לא חבר

הזמן טס. אני מזדקן, הילדות גדלות וגם האוברדראפט. לא פעם אני שואל את עצמי מה אני יודע בכלל יודע עליהן? רוב השיחות איתן מתמקדות בנושאי שירות: אבא אתה מקפיץ אותי לרוני? יש לך כסף? מה יש לאכול היום? הג'ינס שלי נקי? אפשר לקחת את האוטו בערב  וכיו"ב. הן מתבוננות שעות במסך הטלפון ומדי פעם ממלמלות משהו . עולמן עמוס בפייסבוק ומשחקי רשת, והן אובססיביות לגבי איסוף לייקים לתמונות האינסטגרם שהן מצלמות. הבנתי שזה מדד  המקובלות היום.

כשאני הייתי בגילן, מי שרצה לדבר איתי היה מתקשר לטלפון בבית וככה ההורים שלי ידעו עם מי אני מסתובב. היום הטלפון הקווי שלנו מת רוב הזמן, והמתקשרים היחידים הם מתרימים, הודעה מוקלטת מאת הרב אבו חצירא, או סקר של חברת ביטוח שרוצה לדעת אם אני עוד חי. הבנות שלי מדברות דרך מחשבים ניידים וסמארטפונים ולצופה מהצד אין מושג אם הן מדברות עם אישיות בשר ודם או עם ציפור זועמת .

באחד הימים שמעתי מוסיקה בפול ווליום בוקעת מהחדר של בתי המתבגרת. לי אישית הדבר לא ממש הפריע יען כי: א.  אני אוהב מוסיקה.  ב. אני קצת חירש. אבל אישתי חטפה את הקריזה  וביקשה חד משמעית "להנמיך את הרעש הזה". ריח חריף של נעורים עלה באפי למשמע המשפט הזה. נזכרתי איך הייתי חוזר מבית הספר ונסגר בחדר כדי להתענג על 10 דציבלים של רוק כבד. אימא שלי תמיד צעקה עלי "תסגור את הרעש הזה!"  פתאום חשתי הזדהות עמוקה עם הילדה .איך זה קרה לנו? ממתי מוסיקה הפכה להיות בשבילנו 'רעש' ?למה אנחנו עושים להם את מה ששנאנו שעשו לנו? אולי אנחנו עובדים כל כך קשה ואין לנו זמן להתחבר לילדים?

"היא לא חברה שלך " אמרה אשתי כשסיפרתי לה על התכנית שלי להתקרב אל הילדה. זה נכון שגם סופר נני וגם הפסיכולוג המפחיד מתוכניות הבוקר אומרים לנו לא להיות חברים של הילדים, אז מה, ואם הם היו אומרים לנו לקפוץ מהגג היינו קופצים?  הרי אין לי מושג מה קורה עם הילדה אז למה שאני לא אעשה צעד בכיוון?  "אתה אבא שלה אל תתבלבל. אבל בהצלחה." סגרה עלי אשתי. הרגשתי שיכול להיות שהיא מקנאה בי קצת על היכולת שלי להיות מגניב . סך הכל אני אבא COOL . אני קליל, בעל חוש הומור ולא פאתט. אין לי עגיל, אין לי קוקו וגם לא קעקוע של גראס על הזרוע. נכון שללונה פארקים הן מעדיפות לבוא עם אימא כי לאבא יש פחד גבהים, אבל חוץ מזה אני אחלה.  אני אפילו מנגן בלהקת רוק . אמנם החברים בלהקה בני 50 פלוס אבל רבאק, כמה רוקיסטים מזדקנים כבר יש לה בכיתה ? לפחות אני לא במקהלה של העירייה!

החלטתי להוכיח לאשתי שבמקום בו היא נכשלה אני אצליח. בשלב ראשון הצעתי לילדה למסד פגישה שבועית שבה היא ואני  מקשיבים ביחד למוסיקה .היא תשמיע לי שירים שהיא אוהבת ואני אשמיע לה את הענתיקות שאני אוהב.  "מה יש לך גרמופון? " לגלגה עלי הקטנה אך  מיד שמחה על ההזדמנות. התיישבנו והקשבנו יחד לשירים… סליחה,  ראינו אותם ביוטיוב. שיר היא ושיר אני. הניסיון היה מעניין ונחשפתי לכל מיני זמרים ולהקות שלא הכרתי. חשתי אי נוחות קלה למשמע השיר I wona fuck you   שהיא פיזמה וליוותה בריקוד תואם וסגרתי את החלון שהשכנים לא ישמעו. גם צמד המילים mother fucker  שחזר בתדירות מדאיגה בלא מעט שירי היפ-הופ, לא עשה לי טוב אבל זרמתי. הילדה מצדה התחילה לפהק בזמן שהשמעתי לה את stairway to heaven  של לד זפלין, ונרדמה לי על היד אחרי חמש דקות עם אריק קלפטון.

חזרנו על התרגיל עם תוכניות טלוויזיה. פה המצב היה סביר. 'יומני החופש הגדול' התגלתה כנחמדה, האנה מונטנה משעשעת, ו 'אליפים' לא מביישת את הספר. כשהראיתי לה את 'לילה של יום מפרך' של הביטלס היא שאלה "מי אלה, למה אין צבע ומה מצחיק בזה" אחרי רבע שעה של הסברים מעייפים, שחררתי אותה והתחלתי לשחק סוליטר.

השלב הבא היה אחר צהריים של קניות. "בואי נקנה בגדים ביחד" זרקתי לה בנון שלנט והיא הסכימה מיד.הגענו לקניון האזורי ותוך דקה הבנתי שאישה זו אישה לא משנה בת כמה היא. השורה התחתונה הייתה קטלנית: שלוש שעות  בחנויות שלה ועשר דקות  בחנויות שלי. היא יצאה עם שלושה ג'ינסים , שמלה, חולצה וגוזיה, ואני עם תחתונים וחגורה. בדרך הביתה שאלתי אותה אם היה לה כיף והיא ענתה "בסדר". ערב אחר הצעתי לה ללכת למועדון בנמל עם כמה חברות. ממש בכניסה היא ניצלה את העובדה שאני לא רואה טוב בלילה וחמקה פנימה במהירות. אחרי שכצפוי לא עברתי את הסלקציה, ישבתי בודד מול הים וחיכיתי לה שעתיים.

השבוע בזמן שהכנתי לה את האוכל האהוב עליה ניסיתי להצית שיחת נפש . אתם יודעים, קצת על בנים, על החיים, מה יהיה בצבא, על הבחירות ועל איך היה פעם. השיחה זרמה יופי  למרות שרק אני דיברתי. כשאישתי חזרה הביתה מחוג ההתעמלות התכוונתי לספר לה בגאווה על כברת הדרך הנאה שהילדה ואני  עשינו. בזמן שחיכיתי בסלון  שמעתי אותן מדברות. "אימא את חייבת לעזור לי. הוא חופר לי כבר שבועיים. אין לי כוח אליו . אין לכם חברים? תעשי לי טובה תורידי אותו ממני"

קמתי מהספה ובצעדים כושלים עשיתי את דרכי לחדר. סגרתי את הדלת ועשיתי משהו שלא עשיתי 30 שנה- שמתי את דיפ פרפל בפול ווליום.