אבא עושה בושות – איור של טליק לזר
פדיחות שאנחנו ההורים עושים לילדים הן לא עניין חדש, אבל הוא בהחלט משתכלל עם הזמן. התנהגות מפדחת של הורים נעה על הגבול הדק שבין אי ידיעה שהם מפדחים, לזה שפשוט לא אכפת להם.
כילד, אתה מתפלל שההורה לא ידבר שטויות ליד החברים שלך, מבקש ממנו להוריד אותך עם האוטו במרחק סביר מבית הספר כדי שלא ייווצר מפגש בין שני העולמות ושלא יראו שהוא עם פיג׳מה. הרי אתה רוצה שהחברים יחשבו שההורים לא שולטים בחיים שלך, לא מגבילים אותך בכלום ושאתה בעצם יתום שמסתדר בעולם לבד.
בתוך המשפחה יש כלל בלתי כתוב שהסודות המשפחתיים יישארו בתוך הבית, ושעל כולנו להעמיד פנים שאנחנו משפחה נורמטיבית ורגילה, גם אם אבא מסתובב עם התחתונים של אמא. אבל יש ילדים שלפעמים מפרים את הכללים ומשטנקרים על המשפחה בחוץ באופן שעלול לקעקע את דמותם של אבא ואמא ולהוציא אותם ווירדוז.
כהורה, אתה רוצה לשמור על קו תקשורת פתוח וחופשי עם הילדים, ולא להסתיר מהם יותר מדי דברים. אבל מצד שני, מה תעשה אם בביתך גדלים נציגים של ארגון "שוברים שתיקה מול השכנים"?
לא פעם אני שואל את עצמי איך, למשל, מתנהל נוהל שמירת סוד בבית שבו האב חובש פאה נוכרית. האם מופעל בבית קוד חירום כשמגיע משלוח מהסופר, או כששכנה דופקת בדלת כדי לבקש סוכר? ואיך נמנע מהילד המתוק והסקרן לספר, רגע לפני הקושיות בליל הסדר ולפני כל הדודים, שאמא רכשה ציצים חדשים אחרי שהיא תפסה את אבא משחק אמת או חובה עם העוזרת?
הרשתות החברתיות הן ערוגה נהדרת לפדיחות בין־דוריות. הורה שאינו בקיא ברזי האינסטגרם, ומעלה 20 תמונות רצופות של עצמו עם אוזניים של כלב, עלול לגרום לילד שלו לבקש מחסה בצער בעלי חיים. מנגד, ילד יכול לצלם את עצמו סלפי בלי להבחין שברקע נראה אבא שלו משתין על עץ, ולהפוך אותו ואת התחת שלו לכוכבי רשת בעל כורחם.
אין פדיחה איומה יותר מאמא שמרגלת אחרי החבר החדש של הבת ועושה בטעות לייק לדף של אבא שלו.
הורים גם נוטים להתבלבל ולהגיב לפוסטים של הבן בפייסבוק במסרים אישיים מדי, פלוס תמונת עירום מגיל 6, שיבטיחו שהוא יהפוך לבדיחה של החבר'ה.
כהורה, אתה לא תמיד רגיש למה שמביך את ילדך. אין לך מושג, למשל, שהמשחות המשונות שאתה מחזיק במדף של הביצים במקרר עשויות להתגלות על ידי אחד מחבריו כשהוא מוציא לו שוקו. לא בטוח שאתה רוצה שהוא יעדכן בבית שאתה סובל מטחורים, גזים ופטריות שאינן שמפיניון, ושאתה צרכן סיטונאי של ויאגרה.
גם מקום העבודה שלך עשוי לגרום לילד מבוכה. אם ההורים הם זכיינים של חנות למבוגרים בלבד בפתח תקווה, עשויה לצוץ בעיה. לך תסמוך על הילד שכל החיים הוא ייצמד לגרסה שההורים סוחרי גומי או משווקי ביצים.
כמי שצבר בשני העשורים האחרונים אינספור פדיחות והעמיד את בנותיו במצבים בלתי אפשריים, אני מגיש לכם שלל טיפים בתחום פידוח הילדים. אני מודה שאני לא מיישם אפילו עשרה אחוזים מההמלצות של עצמי כי כידוע, אין נביא בעירו ואין הנחתום מעיד על גיסתו.
- הורים: כשאתם באים לאסוף את הילדים מיום הולדת, עשו את זה בצנעה. לא חייבים לפרוץ בריקוד סוער על הרחבה בטרנינג. זה אירוע שלהם, אתם כאן על תקן נהגים, ונהג לא אמור לקחת את המיקרופון ולנסות להוכיח לחבר'ה שהוא מכיר שירים של טונה בעל פה. זה לא יגרום לילד שלכם לחשוב שאבא שלו קול, רק לרצות לקבור את עצמו, לא ללכת לבית הספר שבוע ולעבור לחפש משפחה חלופית בצפון קוריאה.
- הורים: הילדים שלכם לא רוצים לדעת, לדמיין או לקבל כל רמז שהוא לכך שאתם עדיין מקיימים יחסי מין. כשאתם עושים את זה בשבת בבוקר, סיגרו את הדלת במפתח, שימו מגבת על החריצים מתחת לדלת ושמנו את הקפיצים של המיטה. תעשו סקס, אבל על מיוט. חיסכו מהילד את הצורך לשקר לחבר שהרעש שהוא שומע מהחדר זה עבודות נגרות שאבא תמיד עושה בשבתות.
- הורים: אתם פתוחים עם הילד, וזה בסדר, הוא כבר אחרי צבא ולפעמים מעשן עם החברים שלו מריחואנה. לא קרה כלום. אבל זו לא סיבה לצאת למרפסת כשהוא עם חברים, לבקש שכטה ולהגיד בקול חנוק ש"זה אחלה חומר", ו"אתם לא מבינים איזה חומר אנחנו עישנו בצבא, הברחנו אותו מלבנון". זה לא יהפוך אתכם למגניבים, אלא לנודניקים שתקועים בסיקסטיז ומספרים על זה צ'יזבטים.
- הורים: כשהבן או הבת נוסעים להודו או לדרום אמריקה אחרי הצבא, זה כדי לראות עולם עם החברים שלהם, וגם כדי לא לפגוש אתכם כמה חודשים. ככה שאם אתם מחליטים להידבק לילד ואל החבר'ה שלו לטראק עם תרמיל, נדחפים לו לשק השינה ומעשנים לו את הסיגריות, זה רק יהרוס לו את הסוטול. נכון, יש הורים שיספרו לכם שזה מאוד חיבר אותם לילד ושהחוויה היתה מדהימה. אולי בשבילם. בשביל הילד זו היתה תקופה שבה הוא טייל בג'ונגל והתפלל שיבלע אותו תנין.
- סבתא: נסי לשמור על איפוק, וכשהנכדה מציגה לך את החבר החדש, חכי עם השאלה מאיזו עדה הוא. הבית שלך זה לא בית התפוצות. השאלה כמה דירות יש להם או באילו חנויות אמא שלו קונה תיקים, מיותרת. מדובר במידע חשוב, אבל צריך לברר אותו כמו שעושים בני תרבות – מאחורי הגב.
- אמא/סבתא: אין ספק שכשאת שולחת הודעות חשובות בקבוצת הווטסאפ המשפחתית המורחבת, שכוללת גם חתנים וכלות, את עושה את זה מתוך רצון טוב. אבל קחי בחשבון שלא כולם מודעים לכך שאת אובססיבית בכל הקשור לנזקים שגורמים חלב ומוצריו או בשר אדום וגולשיו, וכמה את מאמינה שכורכום בריא. גם אזהרות על מכמונות מהירות מלפני שנתיים ותזכורות ש"מיקרוסופט מחלקת חינם טלפונים למי שמעביר הודעה זו" (לא שמת לב שזה טלפון נוקיה שיצא משימוש בעשור שעבר?), מקומן לא בקבוצה זו.
- אבא: נכון, זה הבית שלך וזה לגמרי בסדר בגילך לגשת בשבת בבוקר למקרר, לשתות מיץ תפוזים ישר מהבקבוק, לשיר את "הנני כאן" ולנשנש שאריות חמין קר מאתמול. חשוב רק לוודא לפני שהבת הגדולה לא מארחת את החבר החדש שלה, שהוא בחור מקסים ורגיש שיתקשה להתמודד עם המראה שלך בבוקסר פלוס דיווחים קולניים על בעיות המעיים שלך, ואני לא מתכוון רק לגרעפסים.
- אמא: גירושים זה לגמרי נורמטיבי, אין מה להתבייש. מותר לך לעזוב את הבית, להיפרד מבעלך ומהילדים ולעבור לגור עם מי שבא לך איפה שבא לך. רק קחי בחשבון שלילדים הנאורים שלך עשויה להיות בעיה להסביר לחברים את העובדה שבגיל 60 החלטת להתארס עם עובד זר בן 25. √
