איזה כייף להיות דתי בשבת .אין מיילים , אין הסעות, שקט…
אני מגיע לסוף השבוע גמור מעייפות. כל השבוע אני מתרוצץ כמו עכבר מורעל , מתזז כמו משוגע כדי להספיק כמה שיותר, ובין לבין חולם על יום שבת. שבת במובן היהודי שלה. כזו שתאפשר לי לנוח, לנמנם על יד התנור , לחבק את אישתי, לשוחח על ענייני דיומא עם הבנות, לקרוא קצת, לאכול המון ובעיקר לא לעשות כלום . אלא שככל שעוברות השנים אני מבין שלגבר החילוני החדש, ההטרוסקסואל והאולטרא מבולבל, עדיפים ימי אמצע השבוע על סוף השבוע. בימי החול קיימת לפחות שיגרה. היא לא כיף גדול אבל יש איזשהו סדר. אני יכול לנסות ולתכנן מראש עם מי אני נפגש, איפה ולכמה זמן. סוף השבוע לעומת זאת, הפך בשנים האחרונות למאסר עולם עם עבודת פרך, וזה התחיל לא למצוא חן בעיניי.
הפרומו מתחיל כבר בשישי בבוקר. במקום לשבת עם החברים שלך לפרלמנט על כוס בירה, לדבר על פוליטיקה, כדורגל, והאם הגרמני של מאסטר שף עבר ברית מילה, הגבר החדש יושב בשישי בבוקר בבית קפה ואוכל מוזלי. עד כאן חביב אבל מפה העניינים מתחילים להתדרדר. באפקט של רובוטריק אתה הופך מבעל אוהב לנהג בוס. אתה קופץ לשניה לקצב, משם לירקן, מכניס לרברס ומגיע לסופר, ובצעד קליל למאפייה ומקנח בדוכן הפרחים. בחן את עצמך: אם גם אתה מכיר את כל תוכניות הרדיו של שישי בבוקר- שרון וגולדן ,סידס וסגל, בילוי נעים וקולה של אימא, אתה כנראה הנהג של מיס דייזי.
פעם, בימים אחרים, שישי בצהרים היה מוקדש לקריאת עיתונים במיטה ולתנומה מפנקת. היום הוא מוקדש כולו להסעות לימי הולדת, לחברות ולצופים. חושב שתוכל לנוח אחרי ארוחת ערב? הצחקתני. אחרי שסיימת לעזור בפינוי השולחן, פינוי המדיח, ופינוי עצמך לספה מתוך תקווה להתרסק שם, הפתעה! עליך להתלבש ולהוביל בני נוער למועדונים, או להשקיע בחיים החברתיים שלך ולנסוע למפגש חברים. אל תבינו לא נכון, אני טיפוס מאוד חברתי, הרבה יותר משלי יחימוביץ' לדוגמה. יש לי המון חברים, אבל לטעמי האירועים הללו נגמרים תמיד שעתיים מאוחר מדי, אוכלים בהם יותר מדי עוגות ותמיד מדברים על עוזרות בית . באישון לילה אתה נוהג מעוך הביתה כשאשתך ישנה בזווית מוזרה על המושב ליד.
בשבת בבוקר אתה רוצה לישון קצת אבל אותם הילדים שביום רגיל לא רוצים לקום ב 08:00 לבית ספר, יקפצו עליך מלאים אנרגיה כבר ב 07:00. אתה יכול לבחור . או שתיזום משהו לעשות מרצונך עם הילדים או שיכריחו אותך לעשות אתם משהו .או שתנמנם בסרט מדובב עם עוד כמה אבות בטריינינג ומשקפי תלת ממד או שתלטף ארנבים/סוסים/ אבובים/שלג בחרמון /נדנדות/מוצגים במוזיאון המדע/וקרובי משפחה. (מחק את המיותר).
אם התפללת חזק ויורד גשם יש סיכוי שתישארו בבית. אבל אל תתלהב יותר מדי. הבית דורש את שלו וזה אומר תליית תמונות, סידור ארונות, הרכבת מנורות, ניקוי מרזבים ובישולים. זהו. מוצאי שבת הגיעו חיש מהר ואתה נראה ומרגיש כמו אחרי ניקוי יבש. תשוש ועייף אתה מוכן לעוד שבוע של עבודה.
אבל יש גברים אחרים שאצלם זה אחרת. לא מזמן הלכתי לי ברחוב בשבת וראיתי משפחה דתית חמימה וחביבה יוצאת אחרי תפילה מבית הכנסת. האבא צעד לו מהורהר בראש, ואחריו האישה והילדים. מיד הבנתי שיש פה סוג של סטארט אפ. הבחנתי שהוא מכונס במחשבותיו ואף אחד לא מעיז להפריע לו. אולי התנגנו לו בראש זמירות של שבת, אולי התפלפל עם עצמו בפרשת השבוע "כי תברח". בכל מקרה הוא נראה מאוד רגוע ואני גם ידעתי למה. הרי לא היה שום סיכוי שהטלפון יצלצל בכיסו, או שמישהו מהילדים יבקש ממנו להסיע אותו לחבר בפתח תקווה או שאשתו תבקש ממנו לתלות וילון.
ניסיתי לדמיין את איך נראית השבת של אחי הדתי. בשישי עם רדת החשיכה תמו המטלות ההסעות וההתחייבויות. אין סידורים, אין לעשות כלים ואף אחד לא מצלצל לבלבל את המוח. הוא צועד במיטב מחלצותיו לבית הכנסת, מתפלל קצת, מפטפט קצת, צוחק עם החבר'ה וחוזר הביתה. בכניסה ילדיו מקבלים אותו בנשיקות וחיבוקים אשתו אומרת לו 'שבת שלום' ומזמינה אותה לשבת בראש השולחן. כבוד. ארוחת הערב מוגשת לו ראשונה. יש יין טוב, כמה ברכות בשביל הפרוטוקול והעיכול, אחר כך במרפסת, התעמקות נוספת בפרשת השבוע , ולישון. אין 'אבא תקפיץ אותי', אין 'אבא אני צריכה כסף', אין טלוויזיה, אין חדשות, אין פייסבוק, ואין מיילים מאיזה בוס בקליפורניה שהחליט שזה הזמן לחשוב איך אפשר לייעל את המערכת ודעתך חשובה לו.
בשבת בבוקר, בזמן שאני כבר עומד במזנון של צומת גולני, ומחכה בתור להמבורגר עבור 12 ילדים, אחי הדתי קם לו באיזי והולך עם אשתו שוב למועדון החברים הקרוי גם בית כנסת. הוא צועד בראש הילדים אחריו (כבוד) מחזקים את מעמדו הרם כראש המשפחה. אחרי שחרית קלילה וכמה דאחקות עם החברים למניין, מגיע הבונוס : שבת חתן עם בורקסים, רוגעלך, קפה תה ואיזה דג מלוח. תענוג. המסע הקולינרי ממשיך בבית עם חמין טוב שיושב על הפלטה עוד מאתמול. בעודו דוחק החוצה את הגראפס האחרון, יזמזם לו הגבר איזה ניגון קטן של שבת ויפנה למלאכת העיכול על כיסא הנדנדה במרפסת. אני בזמן הזה מדשדש במימי המג'רסה ומנסה לסגור בטלפון מקום ל 12 איש לצהרים אצל יונס. לפנות ערב כשאני משתגע בפקקים, אחי הדתי חוזר מתפילת ערבית ומתקבל בבית באיחולי "שבוע טוב". התה והעוגיות כבר מחכים על השולחן והוא מוכן לעוד שבוע של אתגרים
שתי גישות, שתי אבות, אחד אלוהינו. מי מהן טובה יותר?
אז אחרי היהדות האורתודוכסית, הקונסרבטיבית והרפורמית החלטתי לייסד את הזרם הדו שבועי שתאפשר לכל יהודי לעשות שבוע- שבוע. סקר שעשיתי בשבת שעברה בין אבות בספארי מוכיח בוודאות שאני עובר את אחוז החסימה.
