איור טליק לזר
לקראת ראש השנה ורגע לפני הגזירות והסגרים למיניהם, עלה אצלנו הרעיון להעביר כמה ימי חופשה בבית של חברים בצפון, בפורמט של החלפת דירות. הם רצו להתקרב למרכז לכמה ימים, ואנחנו דמיינו טיולים בצפון, על כל המשתמע מכך: מרחבים, מטעמים גליליים, חוות סוסים, חוות תבלינים, חוות טרקטורונים, מסאז'ים עם שמן בנוסח ראש פינה, לבנה עם שמן בנוסח מג'דל שאמס, וכמו בשיר של שלומי שבן – שקדייה ולוע הארי.מהרגע שעלה הרעיון, חשתי שתוקפת אותי אי נוחות לא מוסברת, וניסיתי להבין ממה היא נובעת. לכאורה מדובר בחופשה חסכונית למדי, שמתאימה בול לאנדרלמוסיה הנוכחית. לנסוע לחו"ל עכשיו זה לא משהו שבא בחשבון למי שלא מתכוון לחתום על הסכם שלום עם בחריין, ולפוצץ בוחטות על מלון זה ממש לא מתאים לתקופה שבה הפכנו למעצמת אבטלה עולמית. חוץ מזה, אני הרי אוהב את הצפון, אז מה בכל זאת מטריד את מנוחתי?אחרי מחשבות, הבנתי שמה שמלחיץ אותי הוא עניין חילופי הבתים. בני הזוג שחר, שאיתם אנחנו אמורים לבצע את הסוויץ' הנדל"ני קצר המועד, הם אנשים סופר נחמדים. הבית המושלם שלהם יושב במיקום פנטסטי עם נוף מקסים, והם מסודרים ומתוקתקים לא פחות ממלון חמישה כוכבים. לכאורה, מדובר בסידור מושלם. למעשה, זה בדיוק מה שהלחיץ אותי.הבית של משפחת שחר כל כך מושלם, שהוא מזכיר את הבתים המעצבנים ומוציאי העיניים שאני רואה במגזיני עיצוב. הוא בקלות היה יכול לככב בכתבות עמוסות התמונות, שבהן אדריכל הפרויקט מסביר למה היה חשוב לו להשתמש במרפסת בעצי בוק שיובאו במיוחד מצרפת (כדי שישתלבו עם שקיעת השמש), ולמה התעקש לרצף את הבית בשיש קררה איטלקי (כדי לספק תחושה קלאסית של ארמון ונציאני ביחד עם אווירה גלילית של חושה דרוזית).הכל אצל משפחת שחר חדש, מבריק, מתוחזק, נקי ומודרני. המזגנים מרכזיים, החשמל חכם, הצנרת אינטליגנטית, למקלחת יש דוקטורט והתקרה אטומה היטב, בלי שמץ של נזילות. מר שחר הוא גם מהטיפוסים האלה שיודעים לתקן בעצמם כל דבר בבית. חוץ מזה, יש לו גם ערכת קפה בבגאז', הוא לוקח את המשפחה לטיולים בנחל עמוד, וכשיש לו זמן, הוא גולש בים עם גלשן ומצנח.אצלנו, לעומת זאת… פחות. שלא יובן לא נכון, חלילה: הגברת הראשונה היא אישה מסודרת מאוד, וביתנו מצוחצח ברמה שמאפשרת אכילה מהרצפה. הבעיה היא אני. אין לנו עצי בוק במרפסת, והבוק היחיד בבית זה אני, שלא יודע להבדיל בין דימר לדים סאם. הדלת שמובילה לחדר הכביסה שלנו זקוקה לבעיטה חזקה כדי להיפתח, מערכת המים החמים זקוקה לפעמים לצ'אפחה קלה ולריסטארט שרק אני יודע לעשות במכשיר הגז, כדי שהמים יבינו שהם צריכים להתחמם; ויש תמיד אחוז מסוים של נורות שרופות, שמחכות שיהיה לי פנאי להחליף אותן.גולת הכותרת היא המחסן המבולגן, שעמוס בכבלים ובאוזניות לווקמן, בדיסקים ישנים, בקלידים מהאייטיז ובכמה מכשירי וידאו, שאני שומר כבר שנים, כי "יום אחד נרצה לראות את הקלטת של החתונה". חוץ מזה, בחורף יש קצת טפטופים מהתקרה, שהדרך היחידה שבה אני יודע להתמודד איתם היא באמצעות הנחת דלי מתחת. כשאני מזמין מישהו לתקן, הוא אומר לי שאין לו זמן, ושאקרא לו בקיץ; אבל בקיץ אני שוכח מהעניין, כי הטפטוף נפסק. רעייתי ביקשה ממני עשרות פעמים שניקח כמה ימים כדי לארגן את הבית, אבל תמיד הצלחתי לדחות את הרעיון לימים אחרים, כשיהיה לי זמן, או כשיהיה שלום עם הפלשתינים, מה שיבוא קודם.המחשבה שאצטרך להסביר למר שחר, שמתארח בביתי, איך מתגברים על כל התקלות אצלנו, ומה עושים כשיש עומס מהמזגנים והפקק קופץ, גרמה לי לאי שקט. בעיקר כי כשאני אגיע אליו הביתה, הוא לא יצטרך להסביר לי כלום, הרי שם הכל מתוקתק כמו בירח דבש בוולדורף אסטוריה.ערב אחד, כשאני מודאג מחילופי הדירות הבלתי־פריטטיים המתקרבים, רצה הגורל ובעוברי ליד הטלוויזיה בסלון ראיתי שהקטנה שלנו צופה בעניין רב בסדרה חדשה בשם "Get Organized". בסדרה השימושית, קליאה וג'ואנה מנשוויל וחברות הצוות שלהן מסדרות לאנשים את הבתים המבורדקים שלהם. הבתים שראיתי שם נראו כמו מחסן של ויצו אחרי פגיעת הוריקן: ארון בגדים שיש בו יותר חולצות מחנות של פוקס, מחסן שיש בו 15 זוגות אופניים, משקולות, מזרנים ושלל מכשירי ריצה חלודים שעל חלקם יש קן של ציפור. המטבח נראה כמו פיקניק נטוש של הצופים, עם מאות מוצרי מזון דחופים על מדפים שניתן להגיע אליהם רק בסיוע מכבי אש, ומזווה עם אלפי צנצנות, בקבוקים וויטמינים.המזמין מראה לצוות את ה"ברוך", ואחרי כמה שעות או ימים מקבל את החירבה שלו מסודרת כמו מוזיאון בקופסאות פלסטיק שקופות, כשהכל מונח במקום הנכון, עם תוויות או תמונות על גבי הקופסאות, ולפי הצבע והגובה הנכונים.לכאורה, לא צריך להיות מהנדס או בעל דוקטורט בתורת הקוונטים כדי לסדר מטבח או מחסן. אבל אני יכול להעיד שבכל פעם שניסיתי לבצע את המטלה הזו בעצמי, גיליתי שאני חסר חוליות. פתאום נחשפו מולי כמויות של שטויות שרכשנו לאורך השנים בגלל אופנות חולפות. מכשירים להכנת שייקים, צ'יפסרים, מכונות להכנת לחם שמייד אחריהן (ועקב השמנה מהלחם ומהצ'יפס) קנינו סטפרים, אופני ספינינג, משקולות ומודדי דופק. ומה בדיוק עושים עם חבילת חוטים ישנים לסטריאו שקניתי בגיל 15, חולצות טי שקיבלתי מצליחת הכנרת ונעלי אולסטאר שקניתי אחרי השחרור, ומשום מה אני לא מצליח להשתחרר מהן עד היום?כדי להיות לגמרי הגון, אספר שלפני כמה שנים הסכמתי להכריז על עצמי כחדל אישים בנושאי התארגנות ביתית ולהוציא את עצמי לנבצרות מתחום הסידור. אחרי שנים כבלאגניסט חבוי, שמעולם לא יצא מהארון וגם לא סידר אחד, אזרתי אומץ והודיתי בכך שאני אגרן מועד, וגם פניתי לעזרה של שירות סידור. היתה לי קצת בעיה עם המסר שאני מעביר בכך לבנות, על הורים ללא מסוגלות ארגונית, אבל בכל זאת, שכרנו את שירותיה של מסדרת מקומית, שתקתקה לנו כמה מאגרי ג'אנק בצורה מופתית ובקופסאות שקופות.זה אמנם לא פטר אותי מהצורך להכריע בעצמי בסוגיות הרות גורל, כמו האם לזרוק לפח את אוסף מגזיני "להיטון" משנות ה־70, שכבר הריח כמו הגרביים של סילבסטר סטאלון ב"רוקי", אבל הסדרניות הנמרצות לפחות הכריחו אותי לקבל החלטות. בסיום העבודה הן השאירו את הבית והמחסן בסדר מופתי – שהחזיק מעמד בערך שנה. אחריה כבר הצלחתי למלא מחדש את הימ"חים בבית בשלל ג'אנק מבורדק.כדי למצוא פתרון לבלאגן, ובמסגרת הרעיונות היצירתיים לתקופה שאין בה הכנסות (ומצד שני יש פחות דיירות בבית), חשבתי להכניס הביתה דייר משנה, שמחפש משפחה שתטפל בו כשהוא נכנס לבידוד. במקום שישלם על החדר, אפשר לעשות איתו סוג של ברטר: הוא יקבל את החדר המבורדק לשבועיים, ובתמורה למגורים יסדר אותו. דרישות התפקיד: הוכחה שהוא מכיר את התוכנית המדוברת בטלוויזיה וצפה בכל הפרקים, פלוס צילום עדכני של האיש על רקע מחסן השירות המתוקתק והמסודר בקופסאות בביתו.הרעיון שלי לארח סדרן שזקוק לבידוד לא התקבל יפה אצל בנות הבית. בינתיים הודיעה הממשלה שנכנסים לסגר, ומשפחת שחר הודיעה שבגלל המצב, הם החליטו לבלות את ראש השנה בביתם. אני חייב לומר שהוקל לי.בלילה חלמתי שהדייר שנמצא אצלי בבידוד מחליט לזרוק אותי לזבל, כי אני כבר פחות שמיש ומעלה חלודה, אחרי שכל הלילה טפטפו לי מים מהתקרה על הקרחת. התעוררתי בבהלה והצצתי בשעון המחוגים המאובק המונח על השידה שקיבלנו לחתונה ושאני לא מסוגל לזרוק. לחשתי לשעון בשקט "אם אתה עוד פה, זה סימן שאנחנו בסדר". בתגובה, הוא הזיז את המחוג הגדול מצד לצד, נדמה לי שזה היה חיוך. √
איפה אתם בסדר
