איפה הכסף? טליק לזר
הכל התחיל לפני שנה, כששילמתי בחיפזון רב, רב מדי, 190 שקל לחידוש הדרכון של בתי
לפני שנה, בעוברי על הדרכונים של הבנות, הגעתי למסקנה שתוקף דרכונה של בתי החיילת עומד לפוג, והיא חייבת חדש. נכון שרוב החיילים לא נוסעים לשום מקום שאין אליו קו של אגד, ובכל זאת הזדרזתי ושילמתי את דמי הרישום לדרכון חדש באינטרנט.
למה מיהרתי לשלם? לא ברור. לאחרונה הבחנתי שיש לי דחף משונה לשלם בחיפזון, לא משנה על מה, כשהתשלום הוא און ליין. האתרים הממוחשבים של הרשויות הצליחו לגרום לי להאמין שבגלל שחסכתי את העמידה בתור במשרד הפנים, חסכתי גם את התשלום. או בקיצור, גם שילמתי מחיר מלא וגם חשבתי שדפקתי את המערכת.
אלא שחריצות היתר היא מן השטן. עיון נוסף בדרכונה של הגברת העלה שיש עוד שנה עד שיפוג התוקף, לכן החזרתי אותו לארון עם תזכורת ביומן לחדש אותו בעוד שנה.
השנה עברה, והגיע זמן החידוש. באתר של משרד הפנים בישרו לי שהתשלום ההוא כבר לא רלוונטי, וצריך לשלם שוב. בתור פתי ושלמן אינטרנט כפייתי, שילמתי שוב. אבל אולי אפשר לקבל את הכסף ההוא בחזרה? חייגתי למשרד הפנים, ואחרי ״לעברית לחץ אחד״ ו״שיחתכם חשובה לנו״, שאלתי אם אפשר לקבל את ההחזר. ״כן״, ענתה הפקידה אחרי שהתייעצה בקול רם עם שמעון, בקצה השני של החדר. ״כנס לאתר שלנו וחפש שם 'החזר תשלומים'״.
מיהרתי לרשום בשורת החיפוש באתר "החזר תשלומים", אבל לא נמצאה שום תוצאה שכללה את המונח או כל מילה אחרת מהשורש "ח.ז.ר". עברתי לפורטל השירות והמידע הממשלתי, שם דווקא מצאתי טופס בשם "החזר כספי", אבל הקישור אליו היה מת כמו משרד ממשלתי אחרי השעה 15:00.
בצר לי כתבתי באתר המשרד את מבוקשי, ותוך מספר שעות קיבלתי תשובה מפורטת, אליה צורף קישור, אבל גם שתי הסתייגויות:
1. יש להיכנס לטופס דרך דפדפן אינטרנט אקספלורר ולהוריד סרגל טפסים לפי ההוראות.
2. תהליך ההחזר הכספי עשוי להימשך עד שלושה חודשים מתאריך הגשת הבקשה.
אני לא עובד עם אינטרנט אקספלורר כבר שנים, ואם יש משהו שמאחד את עשרות טכנאי המחשבים בהם נתקלתי – המוזרים והמוזרים יותר – זה האזהרות התקיפות שלהן מפני התקנה של סרגלי כלים. ״זה מאט את המחשב, מכניס כל מיני עב"מים למחשב, ואנשים זרים יוכלו לעקוב אחרי הפעולות שלך״.
לא ידעתי מה לעשות. למה שהמדינה תרצה לרגל אחריי? הרי חיי משעממים עד כדי פיהוק. שיעקבו אחרי אורן חזן.
לפתע נזכרתי שיש לנו בבית מחשב נייד, שרכשנו לקטנה שבכיתה ו׳. העובדה שאני יודע שחל איסור חמור מטעם בית הספר להתקין עליו תוכנות שאינן באחריותו לא עצרה אותי מלהתגנב לחדר שלה באישון לילה. כמו האקר מנוסה פרצתי את כפתור הפאואר במחשב וחדרתי לאקספלורר הרדום תוך פיצוח הקוד הסודי של העכבר.
הדרך ללינק של ״החזר תשלומים״ שנשלח אלי היתה מהירה, ותוך התעלמות נועזת מאזהרות הטכנאים לחצתי על כפתור ״הורד או התקן סרגל טפסים״. המחשב השתעל קצת, אבל התחיל לחשוב במרץ. אחרי כמה דקות ולחיצות על מקשים שונים, הוא הודיע לי באופן רשמי שיש תקלה ולא ניתן להמשיך בתהליך.
מה עושים עכשיו? חיפשתי את התמיכה בשירותים המקוונים של שירות הטפסים הלאומי, ובטלפון אישרו לי שהם עובדים גם בלילה – להוציא את מאי, שבו דווקא עובדים עד חמש. קבעתי לעצמי לדבר איתם בבוקר. כשהגיע הבוקר נזכרתי שאני חייב להחזיר את המחשב לתיק של בתי, שלא אוהבת שאני מתעסק לה במחשב. עכשיו גם אין לי טעם לצלצל לתמיכה, הרי המחשב הולך איתה לבית הספר.
ב־11 צלצל אחראי המחשבים מבית הספר להתלונן שהילדה התקינה על המחשב משהו שעשה לכל בית הספר סמטוכה בווינדוס. התכוונתי להתוודות, אבל יצא לי משפט מבולבל בסגנון ״כן, הילדים האלה״. כשהבת חזרה הביתה היא נשבעה לי חיוורת שלא התקינה שום דבר, ואני מלמלתי שאני מאמין לה, אבל שתשים לב בפעם הבאה.
כשהילדה פינתה את המחשב הסתערתי עליו שוב והתקשרתי לתמיכה, רק כדי לגלות שכבר חמש וחצי, והחבר'ה מהתמיכה כבר הלכו הביתה. לרגע אמרתי לעצמי שאולי כדאי לוותר על העניין, הרי בסך הכל מדובר על 190 שקל. אבל מהצד השני, עמד כאן על הפרק משהו גדול ועקרוני: 190 שקל!
צלצלתי ליבגני, שמטפל לי במחשב, ואמרתי שהמשימה הפעם פשוטה: להתקין משהו משירות הטפסים, אבל היא מגיעה עם תנאים מיוחדים. אני לא יכול לשלם לו יותר מ־150 שקל (מגיעים לי 40 שקלים על המאמץ, לא?), ושהתשלום (אם בכלל יתקבל) יהיה בעוד שלושה חודשים. יבגני, שבדרך כלל גובה 200 שקל לביקור, ניתק את הטלפון ועבר כנראה לגור בפפואה, כי מאז הוא לא עונה לי.
התקשרתי שוב לתמיכה, ואחרי רבע שעה של המתנה, שבה שמעתי את גידי גוב מתלונן במשטרה עשרים פעם שגנבו לו את הגוב ושזה לא האתר שלו, ענה לי שי. הוא דווקא עזר, שלח לי עדכון, ולבקשתי המפוחדת אפילו הסכים לחכות עד שההתקנה תסתיים. נפרדנו כידידים, לחצתי על הקישור, שלעומת הפעמים הקודמות שבהן הוא לא היה תקין – הפעם סתם לא עבד.
צלצלתי שוב. חיכיתי עשרים דקות, גידי, גנבו לי, גוב, משטרה. ואז ענתה קרן. קרן שלחה לי קישור חדש לאתר חדש, ואני העתקתי אותו בחגיגיות לאקספלורר של הילדה, כשקרן ממתינה איתי כאילו היא מרכזנית במד"א ואני יולדת במכונית באמצע כביש 6. אבל אז הופיעה על המסך הודעה חדשה ישנה: עליך להתקין דפדפן אקספלורר. כבר היינו שם. כבר עדיף ללדת בלי אפידורל.
קרן שלחה עוד קישור, ואמרה לי לנסות להיכנס לאתר הישן. זה נראה לי קצת אייטיז, פחדתי שיציעו לי לעשות ויזה לצ'כוסלובקיה. אבל גם זה לא עזר. אפילו קרן היתה בשוק. היא ביקשה שאעשה ריסטארט ומחר נדבר שוב, לוודא שזה עובד. הסברתי לה את הבעיה של המחשב של הילדה, ושגם עכשיו אני מדבר איתה בלחש, כדי שהיא לא תדע. נפרדתי מקרן, וזה כל מה שאני זוכר.
נכון שבזבזתי על העניין משהו כמו שלושה ימי עבודה מלאים, ושזה כנראה לא מצדיק 190 שקלים, שאותם אקבל, אם בכלל, בספטמבר, אבל הכרתי את שי ואת קרן, יש לי סרגל חדש של שירות התשלומים ומשהו להשתוקק אליו ביום ראשון. √
