נשיא ותהני צילום עי דרורית ניצני
לפני כשבועיים בעודי בוהה בתקרה כמו שאני רגיל וחושב על שום דבר כמו שאני אוהב צלצל הטלפון .על הקו הייתה לשכת הנשיא עם הצעה שאי אפשר לסרב לה- פגישה עם כבוד נשיא המדינה ראובן ריבלין.
אני בטוח שברגע זה לא מעט קוראים מרימים את הגבות לתקרה. ובכן, תורידו אותן בזהירות. אני ומר ריבלין מכירים כבר 20 שנה, עוד מהזמנים שבבדיחה עוד היה פאנץ׳. זה קרה בימים הראשונים של ערוץ 2 בתוכנית ״אין עם מי לדבר״ שהייתה הבקרוב של תכניות פאנל כמו "מצב האומה" ו" מועדון לילה". יושבים כמה דחקיונרים זורקים הערות מתחכמות על המצב ועפים על עצמם. יאיר גרבוז הנחה ובמעגל ישבו בין השאר דניאלה שמי דני קרמן, אלדד זיו יהונתן גפן אודיה קורן גיל קופטש ואנכי, כשבתור שחקן חיזוק מירושלים קיבלנו את הח"כ לשעבר רובי ריבלין. זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה ששרדה בחירות, מלחמות וחילוקי דעות. כשרובי נבחר התרגשתי בשבילו וחשבתי שטוב שיש לנו נשיא יליד הארץ ,ממלכתי לאומי וגם צמחוני, שבוכה בקלות וצוחק בקלילות וקשה למצוא מי שיאמר עליו מלה רעה. ריבלין הוא אחד שיכול לתת צ׳פחה לבנט, להעביר דחקה בערבית עם איימן עודה ולדבר על כדורגל עם עופר שלח. הוא הישראלי המאחד שכולנו צריכים, וכשהוא מזמין אותך לפגישה אתה לא אומר לא.
הפגישה נקבעה ל 1 באפריל. הודעתי לגברת הראשונה על הנסיעה והדגשתי שלמרות התאריך הבעייתי ביררתי עם הלשכה אין כאן סיכוי למתיחה. דווחתי גם לבנות ולהוריי הגאים ("בכל זאת הגעת למשהו בחיים" העיר אבא שלי) והתחלתי להתארגן. ככל שהתקרב מועד הביקור הטרידו אותי עניינים שונים. מה לובשים לאירוע מכונן שכזה? מה בכלל לובש נשיא כשהוא לא בפגישה רשמית? אם הוא בדיוק אחרי אימון כושר יש מצב שהוא יצא אלי בטרינינג ומגבת ואז אני עשוי להראות דביל בחליפה ועניבה. אחרי עיון באתר של רוברטו קאבאלי הוחלט על שביל ביניים מכנס מחויט, טישירט וז'אקט להשלמת מראה הספורט אלגנט. מכיוון שמדובר במפגש נדיר של הגברת הראשונה עם הגברת הראשונה האמיתית, גם אישתי לא חסכה מעצמה וקפצה לביקור אצל הספר . גם אני הלכתי לספר אבל הוא גירש אותי בצעקות שבאתי לבזבז לו את הזמן.
קבענו להביא שי צנוע, משהו כמו פמוטים, צלחת ליל סדר, מפה, אגרטל, סלייסר או קערה לסלט. אני סמכתי עליה, היא סמכה עלי ובסוף שנינו שכחנו לא קנינו כלום. מאחר שבידיים ריקות אי אפשר להגיע, החלטנו לעצור ביילו ולקנות איזה בקבוק יין או בונבוניירה. חשבתי שקופסה של פררו רושה תעשה את העבודה, זכרתי מהפרסומת שזה מה שאוכלים רוזנים ודוכסים וזה בהחלט נראה הולם. אבל אשתי העירה ובצדק, ששי כזה עלול ליצור תקרית על רקע כשרות, שתוביל למתח עם החרדים ואולי להפלת הממשלה שעוד לא קמה. בסוף נישנשנו את הפררו בדרך והוחלט שאעניק לנשיא את ספרי "מרים גבה" שיצא לאחרונה לאור,ובו מיטב הטורים שפורסמו במוסף זה. אגב, ניתן למצוא אותו בכל חנויות הספרים. תגידו שיאיר שלח אתכם.
בדרך לירושלים הרהרתי ברשימה של נושאים לשיחה. לא הייתי רוצה שמר ריבלין יחשוב שאני משעמם ורדוד לכן ניסיתי לגבש דעה על תוצאות הבחירות ועל הממשלה הרצויה. לצערי לא ממש הצלחתי. ידוע שלנשיא סמכויות חנינה וחשבתי שאולי כדאי, כמו במונופול, לבקש ממנו כרטיס חנינה למקרה הצורך, חס וחלילה שלא נצטרך. בכניסה למעון ביקש איש האבטחה לפתוח את הבגאז׳ וגם את מכסה המנוע. לא יכולתי להתאפק וביקשתי ממנו בחיוך לבדוק גם מים ושמן, אבל הוא היה רציני ולא צחק.
הפגישה היה מרגשת. הנשיא ורעייתו ישבו אתנו בסלון והשיחה שפרטיה יישארו חסויים עוד שנים רבות הייתה נעימה וקולחת. פרטתי את משנתי החברתית המדינית והכלכלית , כמה חשוב לאחד את העם ,לקדם את תהליך השלום ולטפל בבעיה האיראנית והנשיא הנהן בסבלנות ושתה מיץ. בכל זאת לא בכל יום נקרה בדרכו הוגה דעות ומדינאי דגול כמוני.
בשלב מסוים הרגשתי כל כך נוח שבא לי להוריד נעליים ולהרביץ שנ"צ על הכורסה , אבל לנשיא המתינה בחוץ משלחת חשובה מחו״ל והוא טען שיהיה לו קשה להסביר לאורחים הנכבדים מי זה היצור גס הרוח שמכוסה בפיקה ונוחר בסלון. בהמשך הנשיא ורעייתו הובילו אותנו בין חדרי הבית כשלכמה דקות התחפשתי למושיק גלאמין וזרקתי רעיונות לעיצוב וסטיילינג עדכני. התרשמתי מאוד מהבית היפה העמוס בציורים ופסלים והתפעלתי מהגינה המטופחת. בחושיי המחודדים זיהיתי פה בוננזה עסקית. המגרש גדול ויפה ובמיקום מעולה, ונראה שנדל״נית הנשיא בהחלט הימר נכון. ניסיתי לרמוז לו שיש לי עניין ברכישת המגרש ושאני מוכן גם להיכנס שותף, כי בתכנון נכון אפשר להרים שם עוד 2-3 דירות בקלות ועם הקשרים שלו גם לא תהיה בעיה להשיג אישורים, אבל נתקלתי בחומה בצורה.
בסוף הצטלמנו. הסברתי לו שההתעקשות שלי על תמונה לא נובעת מהיותי סוג של גרופי אלה מבעיית אמינות אישית. אין סיכוי שמישהו יאמין לי שבאמת נפגשנו ואם לא אביא הוכחה מצולמת, אשאר לעולמים השקרן של החבר׳ה כמו שהייתי עד היום.
הפגישה ארכה כשעה אבל השפעתה על חיי לא ניתנת לערעור. מאז אותו אירוע אני מצליח לשרבב את עניין הביקור לכל שיחה עם חברים, שכנים, קופאיות בסופר וסתם כל מיני אנשים. השבוע למשל הייתי במוסך וככה זה נשמע:
פחח: מי דפק לך את הטמבון ?
אני: מעניין שאתה שואל , כנראה שזה קרה בחניון של בית הנשיא ריבלין בירושלים. הייתי שם אתמול בביקור. אתה לא מאמין לי אהה? הנה התמונה..
הישיבה לצד כבוד הנשיא בהחלט עשתה לי טוב . בטחוני העצמי נסק, תדמיתי הציבורית התחזקה ואפילו אשתי מסתכלת עלי אחרת. אני מרגיש מוכן לעלות לשלב הבא, לכן אם אדוני ראש הממשלה מרגיש צורך לדבר עם בעל טור שמנמן בנושאי אירן-לוזאן-תימן . שייקח בחשבון שאני לגמרי פנוי.
צילום עי דרורית ניצני
