אי ירוק בים

איור טליק לזר

להדפסה pdf

בשבועות האחרונים, כנראה בעקבות המתיחות הגוברת עם שכנינו מעזה, אני שומע שוב ושוב את שר החוץ ישראל כץ מנסה לקדם רעיון של הקמת אי מלאכותי מול חופי עזה. על האי יהיו נמל, שדה תעופה ומתקנים לאספקת אנרגיה, כוח בינלאומי יפקח על הסחורות הנכנסות ויוודא שהתיירים שמגיעים לעזה הם לא גראדים שרק עושים שם קונקשן לאשקלון. כך תוכל עזה להתחבר לעולם, לצאת מהבידוד ולפרוח.

אני אישית בעד כל רעיון שיוציא אותנו מהמבוי הסתום ויאותת לפלשתינים שאנחנו רוצים בשקט, וישכנע אותם להעדיף צ'רטרים על טילים ולכתת חרבותיהם לטובלרונים.

הרעיון של כץ נשמע דמיוני ומזכיר יוזמות דמיוניות כמו תעלת הימים, ייבוש החולה ואיחוד של להקת בנזין, אבל אין לי שום בעיה עם רעיונות הזויים. כאדם שברגע של חולשה ענד ברז על המצח, יש לי הרבה רספקט למי שחושב עקום ויצירתי, ורספקט כפול למי שהרעיון שיוצא ממוחו הקודח גם משלב זרימה של מים.

האדמה שהוצאה מהמנהרות שנחפרו בעזה תשמש לבניית האי החדש, והעזתים, שהתמחו בשנים האחרונות בחפירות תת־קרקעיות, יוכלו לסייע לסיים סוף־סוף את בניית הרכבת התחתית בתל אביב.

האי של עזה יכול לשנות את האופי והתדמית של המקום ולהפוך לאטרקציה תיירותית, בעיקר אם הוא ישוּוק נכון, עם שם כמו "פלמה דה רנתיסי", "קוסטה דל סינוואר" או "קסאמוי".

גם אנחנו יכולים לתרום מניסיוננו בתחום הנופש. החוף של מוש עובד מצוין באילת, ובאי החדש יהיה אפשר לפתוח את הגרסה העזתית, "החוף של מוסא״. בכלל, הגיע הזמן לבצע לעזה מתיחת פנים כוללת, וכמו שנצרת עילית נקראת היום ״נוף הגליל״, אפשר למתג את עזה בתור "נוף החליל".

פרזנטורית של פנינת הנופש החדשה תוכל לשמש הדוגמנית ממוצא פלשתיני ג׳יג׳י חדיד, שמיליוני העוקבים שלה יבואו לשם לבקר ולעשות דאק פייס, כשהם משוכנעים ש"רצועת עזה" היא הרצועה של הביקיני. העזתים יוכלו לנצל את זרם התיירים כדי לשמר את המורשת המקומית עם רשת ״חמאס רוק קפה״.

את עזה עצמה, שהיא עיר חמה מכל הבחינות, אפשר להפוך למבנה סגור בסגנון קניון עם כיפה שקופה וסגורה מלמעלה, שמצד אחד תאפשר למזג את העיר, ומנגד לא תאפשר לירות ממנה טילים. אם המקומיים יתנגדו, יהיה אפשר להסביר להם שהכיפה נועדה להקנות לרצועה מראה של מסגד. על הקירות והתקרה יהיה אפשר להקרין סרטים, מה שיהפוך את עזה לקולנוע בשיטת איימקס הגדול בעולם, שיקרא "סינמה רנתיסי".

 

גם אם רעיון האי לא יקרום עור ודגים, אולי בזכות הדיון הלא שגרתי יקרה משהו טוב באזור, כך שאני מציע לשר להפסיק עם החפירות ולהתחיל מייד בחפירות. בכל מקרה, רעיון האי עשוי לפתור לא רק את בעיית עזה, אלא גם חלק מהצרות שלנו.

למשל, אם נבנה מול רצועת החוף שלנו אי מלאכותי, נרוויח עוד הרבה שטח לארצנו הצפופה. בניגוד לפלשתינים, שום ברבוניה לא תתלונן שגזלנו את שונית אבותיה. אי כזה יוכל לפתור לנו שלל בעיות תחבורה, צפיפות ודיור. בדומה לכביש 6, נוכל להקים שם את כביש 7, ובמקביל לכביש החוף ייסלל כביש "מול החוף". יוקמו שם שלל שכונות חדשות, שכולן עם נוף לים (מול בת ים – שכונת נכדת ים; מול קריית ים – חרצפי קריית ים. מול נתניה – נווה מארסיי). כך ייווצרו עוד המון מקומות חניה.

בין האי לשפלה ישוטו שאטלים של סירות מנוע כתחבורה ציבורית, וכך גם ניפטר מבעיית הקורקינטים החשמליים. באי החדש ייאסר כמובן להשתמש בקורקינטים חשמליים, בנימוק שמסוכן לערבב בין חשמל למים.

לאט־לאט נבנה עוד ועוד איים, עד שבלי שמישהו ישים לב, נגיע לקפריסין. גם ככה אנחנו מרגישים שם בבית עם הנסיעות לצורך חתונה, שלא לדבר על מה שאנחנו עושים באיה נאפה. האוכלוסייה תתפזר על פני ישראל והאיים, ואויבינו מצפון ומדרום יתקשו להפציץ אותנו – איכשהו אני לא רואה הודעה "צבע אדום בעוטף פאפוס והקזינו".

מכיוון שהחברה הישראלית נמצאת בתקופה מפולגת במיוחד, ומגזריה השונים מנהלים ביניהם מלחמות פייסבוק עקובות מאמוג׳י, אפשר להקים אי לכל שבט. אי לשמאלנים, אי לימנים, אי חרדי (אי־דיש?), אי ערבי ואי לגייז (אי־ברי לידר).

ראשי משפחות הפשע יוכלו להתאים את עצמם לפורמט החדש ולהפוך לקפטנים של ספינות פיראטים, עם רטייה וקרס במקום יד.

 

נצטרך להחליט איפה מנסרים את הקו של יהודה ושומרון, אבל אחרי שנפתור את זה, נהפוך לאי אבותינו, עם חופים שיראו לסרדיניה ולקורסיקה מאיפה משתין הלוקוס

יש לי גם פתרון עוד יותר דרמטי. במקום להוסיף איים לצד מדינת ישראל, למה שלא נהפוך את כל המדינה לאי? נחפור תעלה סביב גבולות ישראל ונתנתק מהאזור הלא ממש ידידותי שלנו. עם קצת מאמץ, נשיט את עצמנו מערבה, ננופף לשלום־ולא־להתראות לשכנינו, נתמקם איפשהו בין קפריסין לאיי יוון, ונרגיש אירופאים.

נכון שלקראת "ההתנתקות הגדולה" נצטרך להחליט איפה בדיוק מעבירים את הקו של יהודה ושומרון ומנסרים, אבל אחרי שנפתור את זה, נהפוך לאי אבותינו, עם חופים מכל הכיוונים, ונראה לסרדיניה, לכרתים ולקורסיקה מאיפה משתין הלוקוס.

את השאלות הטכניות שקשורות לעניין הזזת המדינה עוד צריך לפתור, אבל תחשבו כמה כסף עומד להתפנות לנו מתקציב הביטחון במיקום החדש, כשהאיום הכי גדול על קיומנו צפוי להגיע מארגון עז א־דין אל־קלמרי. את הכסף שייחסך נשקיע במחקר, והתעשיות הביטחוניות יתפנו מייצור נשק כדי להבין איך מנסרים את עצמנו החוצה מהאזור.

למדינה החדשה נקרא ״אי־שראל״: לא רחוק מדי מהמקור, אבל תודו שיש בשם החדש תחושה של כיף, ים, מסעדות דגים וגלשני גלים. בלוקיישן החדש יהיה אפשר להגיע בשחייה לכרתים, שמעון פרנס יוכל להיות ראש הממשלה, טריפונס שר הבריאות, ופוליקר ראש האופוזיציה. ונאמר יאסו. √