logo

אל תעירו אותי

 

 אני מודה - אני מנמנם בצהריים -טליק

אני מודה – אני מנמנם בצהריים -טליק

 

הטור השבוע הוא סוג של יציאה מהארון. יש בו הכרה שלפעמים אין טעם להסתיר, וצריך לאזור אומץ ולהודות בחולשות הכי סודיות שלך, גם אם זה לא נעים. האמינו לי, קוראים יקרים, שאם לא היינו קרובים כל כך לא הייתי נחשף בפניכם, אבל מכיוון שאנחנו כמו משפחה, הגיע הזמן לגלות. בחודשים האחרונים, אני, עבדכם הנאמן, כשמתאפשר לי… אני… אה… ישן צהריים.

מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי לישון. כשחברים שלי שיחקו כדורגל אני חיפשתי עץ עם צל. כששיחקנו מחבואים בחצר, הייתי עולה הביתה ומתחבא מתחת לשמיכה. "תופסת" מבחינתי היתה לתפוס תנומה קצרה.

בצבא נמשכה מגמת העייפות. כשחזרתי לבסיס באוטובוס, בכל יום ראשון, הייתי נרדם כבר ביציאה מהתחנה. ולא שהייתי ער במיוחד בסוף השבוע. קרעתי את הסדין מהנחירות. אבל חוק ידוע הוא שבצבא ישנים גם כשלא עייפים, כי מי יכול להישאר ער שלוש שנים?

בתיסלם בחרתי להיות קלידן. אחד משני החברים היחידים בלהקה – נוסף על המתופף – שלפי אמנת ז'נבה מגיע להם לשבת בכיסא.

למרות כל זאת, ולמרות שהתעייפתי מעצמי ומאנשים בכלל, בתור אדם בוגר הצלחתי לעבור שנים שלמות ברמת אנרגיה סבירה, תוך כדי שאני מתפרנס יפה וסולל את דרכי למעמד הבינוני. זה לא שלא הייתי עייף; הייתי. אבל שינה טובה בלילה הספיקה לי.

מה שכן, תמיד הצטערתי על זה שהיהודים שעלו מספרד ומיוון לא הביאו איתם לארץ את מנהג הסיאסטה, המקובל כל כך במדינות היצרניות הללו. טוב, יוון וספרד הן לא המדינות הכי יצרניות. הן לא גרמניה. אבל לעזאזל, החיים הם לא עבודה.

בפעמים הראשונות במשרד נימנמתי בכיסא, אבל הצוואר היה נתפס לי והורס לי את שאר היום. אז אירגנתי לי ספה קטנה וכרית, ששיגרו אותי לעולם שכולו טוב
תחת עץ האקליפטוס ליד הירדן - אני יושבב לי וישן - טליק

תחת עץ האקליפטוס ליד הירדן – אני יושב לי וישן – טליק

√ √ √

בתור ילד, אני זוכר במעומעם משהו על זה שאסור לעשות רעש בין 2 ל־4. תמיד עשו אצלנו בבית "ששש" בצהריים, אז כנראה מישהו ישן. השנ"צ, שנת הצהריים, מתאימה למדינה ים־תיכונית חמה ומזיעה כמו שלנו כמו כפפה ליד וכמו מזרן למיטה. אבל מאז שנהיינו אומת סטארט־אפ שעובדת מסביב לשעון, שחייבת להתברג במקום גבוה בדירוג מדינות ה־OECD ושמיטב בניה אוכלים שניצל בפיתה בעמידה ומדברים בטלפון במעלית, איבדנו גם אנחנו את הרוגע המאפיין את אנשי המדבר. ובעיקר את המנהג החשוב של נמנום קל בצהריים.

בזמן האחרון אני ישן פחות בלילה. אני טרוד מהחיים, מהילדים, מהפרנסה, מהבריאות, אבל גם מדברים טיפשיים, שלא מטרידים כנראה אף אחד חוץ ממני. למשל ההכרזה בפרלמנט השבדי ובפרלמנט האנגלי על הכרה במדינה פלשתינית, התפשטות האבולה, ג'בהת א־נוסרה והקישוטים של הסוכה, שהלכו פייפן בגשם. איפה הימים שיכולתי לישון עד 9 בבוקר? אני קם ב־6 גם בחגים ושבתות, בתחושה מעיקה שהזיקנה מתדפקת על הדלת, וצריך להספיק כמה שיותר.

הבעיה היא שחוסר השינה בלילה מזמן עייפות ביום. זה קורה לי כמה דקות אחרי ארוחת הצהריים: הראש נוטה הצידה, העפעפיים צונחים כמו פרגולה, ואם אני לא נוקט פעולה אגרסיבית כמו שטיפת פנים, שני אספרסו, הכנסת אצבע לשטקר או הכנסת קיסם לעין, אין לי ברירה אלא להיכנס בהקדם למצב מאוזן.

העניינים מידרדרים עוד יותר אם אני פותח רדיו ונופל במקרה על "רגעי קסם" ברשת ב'. אות הפתיחה המרגיע מסוגל להרדים נמר. אם אני שומע אותו, אני גמור סופית.

בהתחלה, כרגיל, סירבתי להכיר במצבי. לקראת 2 בצהריים הייתי סוגר את הדלת במשרד ומבקש לא להעביר לי שיחות. את הבקשה ליוויתי במבט חמור סבר של בוס שחייב לפתור בעיה ענקית. אבל אנשים התחילו לחשוד. זה הרי בלתי סביר שבכל יום בצהריים צצה לבנאדם בעיה קבועה, שמחייבת אותו לסגור את הדלת.

בשלב מסוים איבדתי את הבושה, ופשוט הודעתי למזכירה שאני חייב לשים ת'ראש לחצי שעה, ושלא יפריעו לי. בפעמים הראשונות נימנמתי בכיסא, אבל הצוואר היה נתפס לי והורס לי את שאר היום. אז אירגנתי לי ספה קטנה וכרית, ששיגרו אותי לעולם שכולו טוב.

הצרה היא שהבעיה תוקפת אותי גם בימים שאני עובד מהבית. בהתחלה הסתרתי את הסטייה הקטנה שלי מאשתי, אבל מתישהו היא הבחינה שאני ערני מדי בערב, ושלא כהרגלי, לא נרדם מול החדשות. היא שאלה מה קרה, ואני נשברתי כמו טירון וסיפרתי הכל. להפתעתי, היא הודתה שגם היא נפלה בשנ"צ ושהיא תשמח לישון איתי, מתי שארצה, המקום לא חשוב.

 

√ √ √

אחרי חצי שנה של תנומות הצלחתי לגבש את חמשת כללי הזהב לנמנמן החובב:

1. לשנ"צ חלון זמנים מוגבל ומדויק למדי. אל תנסה להקדימו או לדחותו. אין לו קיום לפני 13:00, והוא גם לא יכול להיגרר אחרי 17:00.

2. הגבל את השנ"צ ושלוט בו. שינה של יותר מ־45 דקות תכביד לך על הראש. תתעורר עם סחרחורת ותסבול מנדודי שינה בלילה. מצד שני, תנומה קצרצרה של פחות מחצי שעה לא תניב את התוצאה הרצויה. תתעורר עצבני ותרצה להתגייס לדאעש.

3. תרגיש חופשי לפתוח כפתור ולשחרר חגורה. המהדרין לובשים פיג'מה, אבל רוב האנשים חושבים שזה מוגזם.

4. בבוקר שים בתיק כרית מתנפחת של טיסות. אין לדעת היכן תתפוס אותך העייפות.

5. תשתחרר מרגשות האשמה, גבר! נכון, המדינה מעוניינת בהגדלת התל"ג, ולכן היא לא מעודדת שינה בצהריים. מצד שני, אם תחטוף כמה דקות נמנום – תצבור אנרגיה שתסייע לך להסתובב בקניון בערב עם האישה והילדות ולמלא את חובתך לכלכלת ישראל.

מנמנמי צהריים יקרים, אני קורא מכאן לכולכם להצטרף לתנועת "עם אחד – פיהוק אחד". יש לי אפילו סיסמה שנדפיס על שמיכות הפליז של התנועה: גם אני רץ לשנ"צ!

לילה טוב. √

 

גם במשרד מומלץ לתחזק ספה - טליק

גם במשרד מומלץ לתחזק ספה – טליק

יאיר ניצני הוא בעל טור בישראל נשוי ואב לשלוש. . חבר בלהקת תיסלם מ1980 וחובב מזון עתיר קלוריות. ניהל את חברת התקליטים הד ארצי בשנות ה80, מגיש בטלויזיה, וברדיו ,מרצה ועורך טיקסי חתונה אזרחיים. הוא נפגש עם קהל בערב בשם״ מרים גבה״ ברחבי הארץ. סיפרו הראשון ״מרים גבה״ המבוסס על הטורים מ״ישראל היום״ יצא לאור באוגוסט 2014 המשרד 035617711 הרצאות קרן אלוף /ייצוג עופר נברו, פניות בנושא תיסלם באתר הלהקה www.t-slam.com, יאיר מחתן - באתר טקסים html/יאיר-ניצני./http://www.tkasim.org.il

כתבו תגובה

*

captcha *