איור טליק לזר
בחודש מארס השנה, בסוף שבוע גשום, ישבנו הגברת הראשונה ואני בסלון. אני קראתי עיתון, והיא שוטטה באתרי קניות באינטרנט. למרות שהפרידו בינינו סנטימטרים בודדים, והיא יכלה לפנות אלי בקולה, קיבלתי ממנה לפתע מייל בזה הלשון: ״צריכה עזרה בהזמנת נעליים״.
התברר שעיניה החדות צדו זוג נעלי התעמלות ורודות של חברת GCDS, במחיר שנראה לה כהזדמנות עסקית נאותה. מפאת חסיון יחסי בעל־אישה לא אפרט מה היה סכום הקנייה, אבל גם אני, שלא בקיא במחירי נעליים, חשבתי שיש כאן מחיר מעניין שמצדיק קנייה.
במשך השנים למדתי שנשים אוהבות לשתף את הבעל בתהליך הקנייה, כי ככה הן הופכות אותו לשותף להחלטה, אפילו אם היא נעשתה כשהוא באמצע צפייה במשחק כדורגל והיה מוכן לאשר לה גם לקנות שמלת יהלומים. אני דווקא הייתי הפעם בריכוז מלא, ומאחר שכמו בני דורי אני עדיין נפעם מהיכולת לרכוש טובין דרך המחשב, הכנסתי מייד את פרטי הפייפאל שלי, קיבלתי מהאתר אישור על הרכישה, העברתי אותו לאשתי במייל, והמשכתי בשגרת השבת. רעייתי קרצה לי בשמחה, ויש מצב שאפילו שלחה לי נשיקה באוויר. היה שווה את זה.
חודש אפריל חלף עבר לו, חגגנו את ליל הסדר בחיק המשפחה, ואחריו הגיע האביב. אבל הנעליים עדיין לא. בתחילת מאי, אחרי כמה הפצרות של הגברת, החלטתי ליידע את הספק, ונציגת מכירות איטלקית בשם אליזבטה כתבה לי שהיא תבדוק את העניין.
למחרת, אליזבטה חזרה עם בשורות קשות: לצערה, ההזמנה שלנו אבדה, והיא מייד תשלח לי את הנעליים שהזמנו. עדכנתי את רעייתי, שקיבלה את החדשות בצער מהול בתקווה. יצוין כאן שהגברת הראשונה היא חובבת נעליים מושבעת, ויש לה כמה מדפים יפים מאוד של נעליים מסוגים שונים, שלא היו מביישים גם את האוסף של אימלדה מרקוס. לפיכך, זוג הנעליים המדובר אינו צורך קיומי דחוף, ובשום מקרה לא היה חשש שהיא תיאלץ ללכת יחפה בקרוב.
ב־7 במאי הודיעו מחברת השילוח שהחבילה בדרך, ושאחרי תשלום סביר של 250 שקלים לשלטונות המכס, הם ישמחו להעביר לי אותה, באיסוף עצמי או במשלוח עד הבית.
ב־15 במאי נחתה החבילה בביתנו. פתחנו אותה נרגשים כאילו נולד ילד חדש במשפחה, אבל לאחר כמה דקות עדכנה הגברת הראשונה שהמידה לא נכונה, ואף שהזמנו מספר 9 אמריקני, קיבלנו מספר 39 אירופי. בתור אפס אסיאתי לא לגמרי הבנתי מה זה אומר, אבל שוב כתבתי לאליזבטה והסברתי שיש בעיה עם המידות.
אליזבטה ענתה שהיא מצטערת, ושעלי לשלוח את הנעליים בחזרה לאיטליה, אחרי שווידאתי שהן לא ננעלו, ושהחבילה כוללת את הקופסה המקורית ואת הניירת הנלווית. לרעייתי היו כמה סידורים דחופים באותו בוקר, וכדי לא לבזבז זמן יקר סרתי עם הנעליים לסניף הדואר בעצמי. הדבקתי בולים, מילאתי טפסים, וגם שילמתי כמה עשרות שקלים על משלוח מיוחד, כדי שהנעליים לא יצטרכו חלילה לנסוע באונייה או לעשות את הדרך רגלית. הרי הבטחתי לאליזבטה שהנעליים, כמעט כמו בשירה של עפרה חזה, לא ננעלו.
ב־3 ביוני הגברת הראשונה שאלה אותי אם שמעתי במקרה משהו מהנעליים. כתבתי מייד לאליזבטה, שענתה שנכון לעכשיו הנעליים לא הגיעו אליה, אבל הזוג החדש עם המידה הנכונה כבר נמצא בידיה וממתין לביצוע החילופים.
ב־18 ביוני קיבלתי תזכורת נוספת מרעייתי, ושוב כתבתי לידידה החדשה מאיטליה, שענתה מייד שלצערה אין חדש, החבילה לא הגיעה אבל היא תשמח לבדוק אם אכתוב לה מספר משלוח. פשפשתי בניירותיי ומצאתי את הקבלה מהדואר, צילמתי ושלחתי לאיטליה. למחרת כתבה לי אליזבטה שהמספר בסדר, אבל לא ברור מי החברה המשלחת.
מכיוון שהמידע לא הופיע על הקבלה, נאלצתי לצאת לבילוי נוסף בדואר. היו שם רק 15 איש, אבל מאחר שהקדמתי תרופה למכה וזימנתי תור דרך האפליקציה, חיכיתי בסך הכל 12 דקות. לשאלתי מהי חברת השילוח ענתה סיגי מהדואר שמדובר בחברת "אקופוסט" (איך בכלל יכולתי לחשוב אחרת? עם פחות מ"אקופוסט" אני לא משלח).
חלקתי מייד את המידע עם חברת הנפש שלי מאיטליה. היא עדכנה שחברת השילוח מסרה שהחבילה במכס האיטלקי ויש להמתין לשחרורה. לא הבנתי למי בדיוק מחכים שישחרר אותה – סיירת מטכ"ל? מחלץ הנעדרים חיליק מגנוס? חאליסי מנתצת השלשלאות?
ב־28 ביוני קראה לי רעייתי מתוך ארון הבגדים, לשאול אם יש חדש בנושא הנעליים. רצתי למחשב וכתבתי לאליזבטה שאם חיי הנישואים שלי חשובים לה, שתבדוק מה קורה עם הנעליים. נעניתי שלצערה אין חדש. כתבתי: "OMG, מה נעשה?", בתקווה שתבין שאני אדם מאמין, ושהייאוש עלול לגרום לאנשים לעשות מעשים שהאנושות תצטער עליהם. היא ענתה בקצרה: ״כלום. צריך להמתין״.
ב־9 ביולי התעניינתי שוב מה קורה, ואליזבטה ענתה שהנעליים נמצאות אצלה במשרד, והיא תשלח לי את הזוג החדש מייד. ואכן, יום למחרת קיבלתי מסרון מחברת שילוח מפורסמת, שחבילה נשלחה אלי בדואר בהול. נכנסתי לקישור וגיליתי שחברת השילוח מחייבת אותי לשלם שוב מכס בסך 250 שקלים. זו כמובן טעות, אמרתי לעצמי, הרי אין מצב שאשלם פעמיים מכס על אותו זוג נעליים, עניין שביחד עם דמי המשלוח חזרה לאיטליה, יהפוך את הקנייה לעסק מאוד לא משתלם.
צלצלתי לחברת השילוח ותהיתי אם הגיוני שזוג נעליים שנסע, מוּכס, חזר, הכעיס, הוחזר, ביאס ובואס – שוב ימוּכס? "כן", ענתה הפקידה המנומסת, "אין דרך לדעת שהחבילה כבר היתה פה, ולכן יש לשלם את המכס שוב".
לא התווכחתי, שילמתי שוב, והמתנתי לנעליים בהתרגשות ששמורה לקרוב משפחה אבוד ששב הביתה, תוך שאני פורש עבורן שטיחון אדום בכניסה.
הציפייה היתה עצומה, הנעליים הרי הכפילו את ערכן במהלך חמשת החודשים, וכולנו פיללנו לכך שבפרק הזמן הזה, רגליה של הגברת הראשונה לא קטנו או גדלו באופן דרמטי.
השבוע, כשהשליח עמד בדלת, חיבקתי אותו בדמעות. פתחתי בקבוק של יין נתזים וכיבדתי אותו בפרוסת עוגה. אחר כך הצטלמתי איתו ושלחתי את התמונה לאליזבטה. כתבתי לה שאם היא רוצה לבקר בקיץ – ביתנו פתוח.
הנעליים מקסימות, ובדיוק במידה, אבל אתמול בלילה החזרתי אותן לקופסה והחבאתי בחדר העבודה. אחרי כל מה שעברנו ביחד, אני לא אעמוד בפרידה נוספת.
תקוע בפקק
בכל כמה זמן מצליח מישהו להמציא אתגר מטורלל אחר ולסחוף את העולם לגבול הדק שבין החינני לפתטי. פעם האתגרים היו להניף דגל דיו באילת או ללכת לפטרה ולהישאר בחיים, והדרך היחידה לשתף את זה היתה במקלחות המשותפות בקיבוץ.
עם פרוץ האינטרנט צצו אתגר מי הקרח, ״שיר הקיקי״, שבו אנשים עזבו מכונית נוסעת כדי לרקוד, וה"הארלם שייק", שבו אנשים רקדו במשרד כמו פסיכים. בשבוע שעבר הגו מיטב המוחות של המין האנושי את היצירה החדשה: אתגר הבעיטה בפקק.
מכיוון שהיה כאן אתגר פיזי מעניין, החלטתי לנסות, והצלחתי בעזרת חברי ניצן משורר, ואחרי 30 טייקים, לשגר בעיטת האצ׳ו קוריאנית לעבר פיית בקבוק קולה ולהעיף את הפקק. אירוע שתועד על ידי הבת הקטנה שלי, כי כידוע, מה שלא צולם, לא קרה. אחר כך ראיתי סרטונים של אהוד ברק, יאיר לפיד ובני גנץ מעיפים פקקים עם הידיים מטעמי בחירות, וגם בחור בשם מייקל לואיס שפתח את הפקק באמצעות איבר מרכזי שממש לא קשור למפלגת מרכז.
מכיוון שהפקק מאחורינו ויש להישיר מבט אל עבר האתגרים של העתיד, אני מציע עוד כאלה:
אתגר פתיחת אבטיח עם הראש (מסתבר שיש כזה כבר…https://www.youtube.com/watch?v=WGmR8AESXR0 . )
אתגר להפוך כוס מים לסודה בלי שימוש בסודה סטרים אלה באמצעים אנושיים טבעיים (רמז – הקשיבו לרעש של המכשיר וחקו אותו)
למר לואיס אני מציע עוד כמה אתגרים שאם הוא יבצע אותם בצורה דומה יוכלו להחזיר אותו לתודעה:
אתגר פתיחת פחית קולה
אתגר ערבוב תה חם בלי כפית
אתגר דפיקת שניצלים בלי פטיש
אתגר תפעול מנגל בלי ידיים.
אתגר החלפת נורה
בהצלחה וקיץ נעים
