איור: עובדיה בנישו
אחרי השבוע הקשה הזה וככל שמעמיק הקרע בעמינו, הנציגים שלנו, אלה שסתם קיבלו נהג ולשכה על חשבוננו, וכל מיני מנהיגים והוגי דעות לרגע, מנסים לאחד את העם ומשתמשים בביטויים כמו ״אחים אנחנו״ כדי להזכיר שיש בין כולנו סוג של שותפות, למרות שכדאי להזכיר שגם קין והבל היו אחים, ואצלם זה לא נפתר כשקין הרים להבל טלפון לאחל מזל טוב בערב חג. גם במציאות העכשווית, יש שכנים שלא נראה להם סביר לרדת יחד באותה מעלית בגלל עילת הסבירות ובני משפחה שלא ישבו באותו שולחן בליל הסדר ושרו יחד שמחה רבה בגלל הריב על שמחה רוטמן ושום פסקת התגברות לא מסוגלת לגרום להם להתגבר על המחלוקת.
גם כשאנחנו לא בעיתות משבר, החיים של כולנו מורכבים מהמון שותפויות קטנות וגדולות – משפחתיות, חברתיות ועסקיות, ובכולן רצוי למצוא את הדרך לחיות באיזון ובהרמוניה כדי שהן לא יסתיימו רע עם סכסוך שותפים של שנים בבתי משפט שהיחידים שייהנו ממנו הם השותפים במשרדי עורכי הדין שינהלו את התיק.
רוב תושבי המדינה שותפים לרצון בחיים טובים, בשקט ובשלווה, אבל יש לנו מחלוקות לגבי הדרך הנכונה לנהל את השותפות הזו, מי צריכים לשבת במועצת המנהלים ומה יהיה הרכב הוועדה למינוי שותפים. המחאה של החודשים האחרונים נובעת מאי שביעות רצון של חלק מבעלי המניות בשותפות מדרך קבלת ההחלטות, חלוקת התקציבים והשוויון בנטל, וככל שעובר הזמן ואף אחד למעלה לא מתעשת, יותר ויותר אנשים מדברים על פירוק השותפות של חברת עם ישראל בע״מ.
החלטתי לצאת ולבדוק איזה שותפויות יש, איזו מהן עדיפה ובאיזה שותפות אפשר לתרום הכי פחות ועדיין להשאר שותף שווה ברווחים.
השותפות החברתית המפורסמת ביותר בעולם היתה השותפות של הקיבוצים שהיו סמל ישראלי ייחודי של עבודה משותפת ברפת, לינה משותפת בבתי הילדים, סעודה משותפת בחדר אוכל משותף ומקלחות משותפות. לצערינו המודל הזה לא החזיק לאורך זמן כשהתברר שהוא גם משאיר אחריו טראומות משותפות, וחוץ מהקיבוצים עצמם שהם כבר הרבה פחות שיתופיים נותרנו עם זכרונות משותפים מהגבעתרון, בלדה לעוזב קיבוץ ומתנדבים ומתנדבות שבאו לקטוף מישמיש תמורת חוויה שיתופית.
כבר בילדותנו לימדו אותנו הורינו שלא בכל נכס אנחנו חייבים להיות בעלי שליטה בכל המניות ושאפשר להיות ״בשותף״ עם האחים בחדר – בשמיכה, באופניים, בכדורגל, ובבובת הברבי. עד היום לא ברור אם המוטיבציה שלהם נבעה ממניעים פדגוגיים או מקמצנות. גם בבית הספר היתה שיתופיות והיו כמוני מי שנהגו להגיע לכיתה עשר דקות לפני הזמן ולהעתיק באופן שיתופי את שיעורי הבית ממישהו שכן קרא את החומר והבין על מה מדובר. שיא השיתוף היה בזמן מבחנים, שבהם אם ישבת על יד חבר עם אי קיו גבוה ונכונות לשתף, זכית בתשובות הנכונות למרות שחשבת שמתומן זה מישהו שאכל יותר מידי ג׳חנון ונהייה תימני.
כשהתחלנו לעשן סיגריות ולקנות אותן בעצמנו, גילינו שיש לנו שותפים לקופסה, אלה שלא קונים סיגריות מסיבות עקרוניות אבל אין להם בעיה עקרונית לעשן את שלנו, כנראה בגלל שהם דואגים למצב הריאות שלנו.
בשירות הצבאי לימדו אותנו איך להסתדר עם שותף לאוהל סיירים וההרגלים ההגייניים שלו ואחכ איך להיות שותף לאלונקה לטנק ולנגמש ולהשתדל לא לירות בתוכו, וגם איך להחריש בלילה וופלה כדי לא לשתף אותה עם השותפים.
בין הורים קיימת שותפות שכוללת אחריות על שלום המשפחה ושותפות בנכסים המשותפים כמו דירה, מכונית וילדים, שבניגוד לנדלן אינם נכס מניב אלא נטל מכביד ועתיר הוצאות שמבטיח לך תשואה שלילית וכבונוס מייצר לך מידי רבעון גם כאבי ראש בלתי פוסקים שלא ברור בדיוק מתי הם משתלמים – אלא אם אתם ההורים של ביל גייטס. בשלב מסויים במהלך שנותיך כהורה אתה מגלה שבוצעה בשותפות המשפחתית השתלטות עויינת ומניותך דוללו. לפתע, ילדיך הופכים לשותפים שלך בנכסים שהיית בטוח שהם רק שלך כמו המקרר, התכנים שתראה בטלוויזיה, הרכב המשפחתי, הארנק שלך וכרטיסי האשראי. הבעיה היא שהשותפים החדשים הם מה שמכונה שותפים שקטים והם לא משתתפים בהוצאות השוטפות אלא רק ברווחים. וכשמגיעים אליהם חברים הם גם הופכים להיות השותפים השקטים הכי רועשים שיש. כשהילדים מתבגרים ונמאס להם לשמוע את הטפות המוסר שלך, הם עוברים לגור בדירת שותפים ומגלים שהשותפות הקודמת שבה הכינו להם אוכל, כיבסו להם ומימנו להם תחבורה ללא תמורה, לא היתה גרועה כל כך, ואתה נאלץ להיות שותף בתשלום שכר הדירה של דירת השותפים. בינתיים הם ממתינים בסבלנות מנומסת שתתפגר כדי שיוכלו לעבור לשותפות הבאה שלהם עם האחים והאחיות – הירושה.
המהפכה הדיגיטלית טרפה את הקלפים בכל מה שקשור לעניין השיתוף, וממשהו שמזוהה עם דגניה ב׳, הוא נהיה גורם מרכזי בעידן ההייטק. מי שמסתובב ברשתות החברתיות יתקשה להימנע מלהפוך להיות שותף בחוויות שאנשים זרים משתפים עם כל העולם, כולל מה הם אכלו, איפה הם נפשו ועם מי הם עשו אתמול אמבטיה משותפת. אם עד היום היית מודע רק לצרות של עצמך, עכשיו אתה נאלץ להיות שותף גם לצרות ולדיעות המיותרות של אחרים. ברוב המקרים אתה שותף פסיבי אם כי בעידן החדש מצופה ממך להשתתף דרך חיזוק חיובי בצורת אצבע וירטואלית, לב אדום, או שתי כפות ידיים מחוברות שמשמעותן היא: אני מתפלל שבחיים אני לא אצטרך יותר לקרוא את הבלבולי מוח המשמימים שלך.
גם בעולם הטלוויזיה מלעיטים אותנו בתוכניות כמו מחוברים או משפחת קרדשיאן, שיש בהם אלמנט שיתופי בולט. חבל רק שהאחיות קרדשיאן לא הולכות עם זה עד הסוף ומשתפות אותנו גם ביתרת העו״ש שלהן.
האינטרנט לימד אותנו לשתף מסמכים וקבצים, ותוכנות שיתוף קבצי המוזיקה הפכו את צרכני המוזיקה לשותפים של האומנים, אבל כאלה שלא משלמים לבעל הנכס, האמן, שום תמלוגים.
בעולם השיתוף הוירטואלי יש גם רכבים, אופניים וקורקינטים שיתופיים, ודרך אפליקציית אר בי אנד בי, כל מי שיש לו איזה רבע חדר פנוי, או סתם ארון מטאטאים באיזור נחשק, יכול בעזרת תמונות ותאורים שאין להם קשר למציאות, לשתף אותו עם העולם תמורת כמה זוזים, בתקווה שלא יהפכו אותו לבית בושת רב משתתפים.
גם עולם הפשע לא פוסח על השימוש בשותפים ומכאן הגיעו המושגים שותף לפשע, ושותף לדבר עבירה שאם הוא פתח עלייך, יהיה לך בקרוב גם שותף לתא בכלא.
כמו כל סנוב מתנשא, אני מקבל צמרמורת היגיינית בכל הגוף מאכילה שיתופית (מאז הקרונה אפילו יותר). אתה יושב לארוחת צהריים תמימה וחברך לעבודה מרגיש בנוח לתחוב את מזלגו או את הפיתה שלו לתוך החומוס או הסלט שלך, במה שכונה בסיינפלד ״תחיבה כפולה״. מומלץ להתרחק מחברים בעלי נטיית שיתוף מזון מוגברת ולהימנע מהזמנת מנות שמזמינות שיתוף כפוי כמו צ׳יפס, חומוס או אדממה – יהיה הרבה פחות נוח למישהו לבקש לחלוק איתך שניצל שלא לדבר על נקניקייה.
כמובן שאם מי שאוכל לך מהצ׳יפס הוא בעל יאכטה או בית קיץ בקריביים שמשתף אותך בחופשת הקיץ השנתית שלו טוב תעשה אם תתגבר על הבחילה, תגייס את הסטנדרטים הכפולים שלך ותגיד מייד שאין לך שום בעייה לחלוק ובכלל אתה תומך נלהב בשותפויות בתחום המזון – או בכלל.
