איור טליק לזר
במהלך החודש האחרון חציתי את הארץ לאורכה ולרוחבה בהופעות חצר, גינה, סלון ומרפסת, כשאני משעשע קבוצות קטנות בזמר, באומר ובדברי שטות, כמו שאני אוהב. מדובר בחוויה חיובית בסך הכל, שבה פגשתי אנשים ידידותיים המתכנסים עם חבריהם בגינה למפגש חברתי על קיש שהביא יקי, בירה שהביאה שירה ואגוזי קשיו שהביא דדי. כולם כמהים לצאת מהבית לערב אחד, לפגוש אנשים, לשמוע קצת מוזיקה טובה ובדיחות מצחיקות – ואז גם לשמוע אותי.זה לא תמיד קורה בתנאים אידיאליים, כי לא מדובר באולם תיאטרון או במועדון המיועד לכך. היושבים מפוזרים על כיסאות כתר פלסטיק ברחבי הדשא, קשה לקבל משוב משמעותי מ־20 איש בלבד, לפעמים הבמה היא ארגז מצעים, לפעמים שומעים מעבר לשיחים את השכנים, או מכוניות חולפות, או כלב נובח. במהלך אחד הערבים אפילו הצטרף אלי להופעת אורח בלתי מתוכננת יתוש שבלעתי באמצע משפט, למרות שבאותו יום החלטתי ללכת על תפריט צמחוני. לעיתים ילדים התרוצצו לי בין הרגליים והקשו עלי ועל הקהל להתרכז, ובהופעה אחת מתוקה בבית גוברין החליט חיל האוויר לבצע תרגול (או מבצע של ממש) בהשתתפות כמה מטוסי קרב ממש מעל הראש שלי, והצליח לחסל כל פאנץ׳ שלי.התקופה מזמנת כל מיני אירועים משונים, שלפני שנה לא יכולת להעלות אפילו בדמיונך הפרוע ביותר. בשבוע שעבר, למשל, חברתי לחברי, הזמר והיוצר דני רובס, להופעת דרייב־אין כפולה ומשותפת של שני מאותגרי שיער בפני כמה עשרות מכוניות במגרש חניה במועצה אזורית חוף אשקלון. אנחנו עמדנו על במה, המכוניות חנו בשורה מולנו, והקהל ישב בחלקו במכוניות, חלקו על גגות המכוניות, והיו גם כמה שארגנו שולחן וכיסאות מתקפלים לפני המכונית ונשענו על הטמבון.הצעתי לקהל המוטורי החביב שאם הם רוצים לבקש מאיתנו לבצע שירים מסוימים, שיאותתו לנו בפנסי הרכב במורס. זה לא קרה. לרכב אחד שהשאיר אור דלוק במהלך ההופעה ושנראה שמצברו מתחיל לדעוך, המלצתי לכבות את האורות ועדכנתי ששירותי הנעה בכבלים על ידי הזמרים אינם חלק מההופעה. רובס ניסה ברגע של התלהבות לשתף את הקהל בשירה בציבור כשהוא מחלק את המכוניות לקבוצות ומכריז: ״עכשיו מכוניות שנקנו בליסינג, עכשיו אלו עם גלגלי מגנזיום, עכשיו ארבע על ארבע״.אם הקונספציה הזו כאן כדי להישאר, כדאי שננהיג שפה שתקל את התקשורת בין אמנים וקהל במכוניות. אפשר לקבוע שאורות אזהרה מהבהבים יסמנו לאמן שהקהל מעוניין לשמוע אותו השיר שוב; אור ברקס – עצור את השיר המעפן הזה ותעבור לשיר להיט; צפצוף ארוך – חפרת עם הסולו גיטרה של חמש דקות, תקצר; אורות נמוכים – נגן משהו של קובי אוז.תהיתי מה קורה בזמן ההופעה במכונית עצמה. האם בשירים פחות מוכרים יושבי הרכב סוגרים חלונות, מפעילים מזגן ומדליקים את הרדיו? ומה מצופה מזמר שבימים כתיקונם נוהג לרדת לקהל ולהגיש לצופים את המיקרופון? האם ראוי שעכשיו הוא יפלרטט עם יונדאי, למרות שהוא לא בקטע של אסיאתיות? והאם כשהוא שר למיני מיינור חדשה, היא לוחשת לו באוזן "גדלתי עליך"?בשישי הקרוב להקתי ואני נופיע, אחרי שישה חודשים ללא נגינה משותפת, במלון באילת. הקהל יצפה ממרפסות החדרים במלון, ואנחנו נופיע למטה. זו חוויה חדשה עבורנו, ואני מקווה שאם חלילה לא נבוא טוב למישהו מהצופים, לא נחטוף מקומה 14 של המלון את שאריות הרום סרוויס על הראש.תיכון חדש
שנת הלימודים שהחלה השבוע תהיה בסימן קפסולות וזום. בנוסף לילדים, שיעברו ללמידה מרחוק, לא מעט הורים עובדים כרגע מהבית או פשוט נמצאים בו כי אין להם עבודה.אצלנו, לדוגמה, יש חמישה דיירים קבועים, שבחודשים הקרובים מתעתדים לעבוד או ללמוד מהבית. הבת האמצעית והחבר שלה יתחילו בקרוב לימודים גבוהים, הקטנה ממשיכה בכיתה י"א, רעייתי מחלקת את זמנה בין נוכחות במשרד לשיחות זום, טלפונים בענייני עבודה מסביב לשעון והליכה ברחבי הבית, ואני, שלא ממש ברור מה העבודה שלי, מנסה לייצר הכנסות בזמן שעתידו של שוק ההופעות לוט בערפל. חוץ מזה מצופה ממני להיות גם נהג, טבח, קניין ואיש אחזקה.בימים כתיקונם היינו מזדכים על הילדים בכל בוקר ב־8 עם סנדוויץ' עלוב בתיק. עכשיו, כשהם בבית, הם מצפים כל יום בסביבות 9 לארוחת בוקר בסגנון בופה פתוח כמו בקלאב מד, כשאתה בתפקיד השף שמכין חביתות, והלקוחות מתייחסים אליך יותר גרוע מהדרך שבה מטיילים ישראלים מתייחסים לאנשי רשות שמורות הטבע. בהמשך אתה אמור כמובן לספק לשוהים בבית גם ארוחת צהריים חמה, וכל זה בזמן שאתה מנסה לפרנס, לדבר עם לקוחות ולשלם לספקים.נכון שבעקבות הקפסולות והלימודים מהבית נושא ההסעות לבית הספר אמור להיחתך בחצי. אבל איך בדיוק אתה אמור לנהל שיחת זום עם הבוס שלך ועם עוד חמישה משקיעים, כשברקע שומעים שאתה רוחץ כלים ואפשר לשמוע את החריקות של פח האשפה בזמן שאתה מוריד את הזבל?הבית של כולנו יהפוך בקרוב למעין מתחם we work משפחתי, עם חדרי מחשב, פינת קפה ומטבחון, אם כי החדר היחיד שבו יהיו ישיבות זה השירותים. הפורמט הזה מחייב תיאום מדויק של חלוקת המחשבים בין דיירי הבית, אחרת תמצא את עצמך מנסה להקרין ללקוחות מעבר לים מצגת פאואר פוינט דרך הווקי־טוקי של הילד.חוץ מזה, עלולה להיווצר בעיה בעניין רוחב הפס באינטרנט. יש בהחלט מצב שבדיוק באותן שעות בבוקר אותו ״פס רחב״, שגם ככה במצבי חירום נוהג לשים עלינו פס, יצטרך במקביל לארח את ההרצאה של הילדה הסטודנטית בזום, את שיעור הזום של התיכוניסטית, את שיחת הזום של הגברת הראשונה עם חיילים בודדים – וכל זה בזמן שאני עובד כמו חמור על צפייה בסרט בנטפליקס. אם נביא בחשבון שתסריט דומה מתרחש גם בבתים סמוכים, זה בהחלט עלול לשבש את קליטת האינטרנט בשכונה ולגרום למריבות שכנים על רקע גניבת פס רחב.התקווה היחידה היא הדור החמישי של הסלולר שמבטיח בפרסומות מהירות גלישה כמו בחלל, אם כי המחשבה שבשביל זה צריך לחלוק מעלית עם חנן בן ארי, יהודה לוי ועוד כמה חבר׳ה ללא ריחוק חברתי (שחלקם יורקים חיידקים לתוך טרומבונים ושרים בלי מסיכות) לא נשמעת מלהיבה. עם כל הכבוד לחלל החיצון, בסוף אנחנו הרי תלויים במוקדנית שיושבת בקיוביקל בקול סנטר בפתח תקווה ואומרת לך לזחול מתחת לכוננית של הטלוויזיה, להוציא את השקע של הממיר מהחשמל ולהחזיר.
אני ושולה בחצר
