logo

אפשר קצת שקט?

משפחה בהרעשה

משפחה בהרעשה

אני לא זוכר מתי בדיוק זה התחיל, אבל יום בהיר אחד, לפני כמה שנים, אשתי ביקשה ממני להפסיק לאכול לידה גזר. היא אמרה לי שהרעש שאני מפיק בזמן הכרסום, ורעשי המשנה הנשמעים בזמן הלעיסה, מוציאים אותה מדעתה, ואם אני לא מפסיק מייד, יש מצב שהיא תירה בי. בהתחלה חשבתי שיש לה סתם יום רע, שהיא קמה עם אנטי לגזר, ושאם אעבור לגמבה יהיה בסדר. כשזה לא קרה הסקתי שהיא פשוט לא מפרגנת לי, וכמו נשים רבות שאני מכיר, קשה לה לראות את בעלה מאושר, גם אם זה לכמה רגעים. אבל היא התעקשה שלא. להגנתה טענה שהלוע שלי הוא תיבת תהודה חזקה במיוחד, וכל ביס שלי נשמע לה כמו רעידת אדמה בדרגה 7 בסולם ריכטר.

√ √ √

כמה ימים אחרי תקרית הגזר הסתבר לי שגם נענוע רגל במכנסי קורדרוי והווש־ווש שנשמע בעקבותיו עושים לגברת הראשונה לא טוב, וגם משיכה באף, שפשוף גרב בגרב, רשרוש שקיות ניילון ומישוש זיפי זקן בני כמה ימים. האמת היא שגם לי יש קולות שאני לא אוהב לשמוע, אבל אף פעם לא דיברתי על זה. אני לא נהנה לשמוע אותה מקטרת שהיא לא ישנה כל הלילה, שיש לה כאב ראש, שכואבת לה הבטן, שנתפס לה הצוואר. אני גם לא סובל את הצליל במשפט "אבא, אפשר כסף?" של בנותיי החמודות. אני שומע את הדברים האלה כבר שנים, אבל לא מגיב. יש גם כמה פוליטיקאים שלשמוע אותם מביא לי את הקריזה. זה קורה כשהם אומרים דברים כמו: "לא יעלה על הדעת", "הגיע הזמן שעם ישראל", ו"זה מה שמרן היה רוצה". אבל מכיוון שאני אדם מתחשב, אני מבליג ומשתדל לא להציק לסביבה עם הבעיות שלי. אשתי, לעומת זאת, הרחיבה עם הזמן את רפרטואר הרעשים שמפריעים לה. ברגע של חולשה היא הודתה בפניי שצליל הנגיסה בתפוח עץ, נפץ הטוסטים, לעיסת מסטיק, שאיבת השלוק האחרון מכוס ברד ופיצוח פופקורן יכולים לגרום לה לקפוץ מהגג. הבנתי שמצבה באמת חמור והחלטתי להפסיק כל פעילות מרעישה שיש בה כדי לשבש את האיזון הנפשי שלה. כשאני לידה אני לא נוגע בשטוחים, קורנפלקס או ביסלי, אני לא הופך דף בעיתון ולא מוצץ עצמות של עוף. כשאני ישן אני משתדל לא לנחור, כשאני חולה אני מתאפק לא להשתעל, אני מקנח את האף רק כשאני כבר נחנק, ואני נושם רק כשאני מוכרח. לאחרונה התחלתי להתעניין בקורס פנטומימה, למקרה שיימאס לה לשמוע אותי מדבר. מכיוון שהיא לא סובלת את צליל העלים היבשים מתחת לרגליה, ביטלנו פעמיים נסיעה לפאריס בסתיו. בגלל שרשרוש שקיות הנייר לא בא לה טוב, אני עוטף לילדות את הסנדוויצ'ים בניילון נצמד, למרות שזה מחייב אותי לקום חצי שעה קודם. על מרק חם אני מתפנק רק במרפסת הקרה, לבד וגלמוד, ובמקום נעלי בית עם סוליה קשה אני מתהלך בגרבי צמר רכים, כמו רקדנית. את הקפה שלי אני שותה רק בכוסות קלקר, מהסוג שיש באזכרות, כי ערבוב כפית בספל מביא לה עצבים. ערב אחד, בעודי מפצח גרעינים ופיסטוקים מול הטלוויזיה, קיבלתי מאשתי מבט עוין. "עד כאן", אמרתי לעצמי, ולמחרת הלכתי לבית המרקחת ורכשתי לה זוג אטמי אוזניים. ארזתי אותם בקופסה שאיכלסה פעם טבעת וחיכיתי לזמן המתאים. הגשתי לה את המתנה לאור נרות במסעדה רומנטית עם אקוסטיקה טובה. הסברתי לה בנועם שגם לי קשה, והיא מצידה הבטיחה להשתמש בהם.

 

 

ניצנעזר והגזר טליק לזר

ניצנעזר והגזר טליק לזר

אלא שהבטחות לחוד ואטמים לחוד. עוד באותו שבוע הצלחנו לריב בגלל כמה ביסים שנתתי בגבעול של סלרי. כועס ופגוע הלכתי לבדי לקולנוע. בפרסומות עוד החזקתי מעמד, אבל כשהתחיל הסרט התחיל הגיהינום. מאחוריי מישהו מצץ ברד בקולניות, בשורה לפניי כמה חבר'ה טחנו פופקורן בלי הפסקה, והחורנית שישבה לידי לעסה מסטיק בפה פתוח וקרעה לי את עור התוף. לא הצלחתי להתרכז בסרט, אבל הצלחתי בהחלט להתרגז. בזמן שניסיתי להשתיק את הלועסים מסביב, חשתי געגועים לאשתי, ותחושת הזדהות עמוקה. הבנתי שכנראה נדבקתי ממנה. מייד כשנגמר הסרט רצתי הביתה וחיפשתי הסברים בגוגל. רק אז התברר לי שאשתי לגמרי לא לבד במלחמה הזו למען השקט. לתופעה יש שם, קוראים לה מיסופוניה, ויש לה אפילו אתר באינטרנט. שם כתוב ש"מדובר ברגישות גבוהה לרעשים, המתבטאת במצוקה וכעס כתוצאה מחשיפה לרעשים מסוימים. הרעשים המעוררים תגובות לחץ וזעם הם בדרך כלל רעשים יומיומיים שלא גורמים לכל תגובה מיוחדת אצל רוב האנשים. בעת החשיפה לרעשים, מרגישים הסובלים ממיסופוניה לחץ גדול הגורר תגובה רפלקסיבית של כעס. התגובה לרעשים היא תגובת 'הילחם או ברח', שאינה ניתנת לשליטה מודעת". הסובלים ממיסופוניה נוטים להימנע מחשיפה לרעשים בדרכים שונות, למשל מיסוך הרעש על ידי רעש חזק יותר, למשל אוזניות עם מוסיקה בווליום מטורף, הפעלת מכשירים שונים, הפעלת טלוויזיה בעוצמה גבוהה ועוד. המיסופונים נמנעים מפגישות עם אנשים "מרעישים", דבר שעשוי להוביל להתבודדות חברתית. הבעיה העיקרית במיסופוניה היא שהסובלים ממנה מפתחים רגישות יתר דווקא לרעשים של האנשים הכי קרובים אליהם – בני משפחה, חברים והקולגות בעבודה, שהופכים עם הזמן למיסופונים בעצמם.

האמת היא שגם לי יש קולות שאני לא אוהב לשמוע, אבל אף פעם לא דיברתי על זה. אני לא נהנה לשמוע אותה מקטרת שהיא לא ישנה כל הלילה, שיש לה כאב ראש, שכואבת לה הבטן, שנתפס לה הצוואר. אני גם לא סובל את הצליל במשפט "אבא, אפשר כסף?" של בנותיי החמודות. אני שומע את הדברים האלה כבר שנים, אבל לא מגיב.

√ √ √

עכשיו הכל היה ברור. כשאשתי ישבה בסלון וראתה גיא זוהר בקולי קולות כי הילדה אכלה בייגלה במטבח, ניגשתי אליה (בגרבי הצמר), התנצלתי והבטחתי להוריד ווליום מעתה ואילך. אגב, אם מישהו מכם ראה אותי לאחרונה מסתובב ברחוב כשהרוכסן במכנסיים פתוח, זה לא כי שכחתי. זה פשוט כי הרעש של הריצ'רץ׳ מפריע לה, וקורה שאני יוצא חשוף לעולם שבחוץ. ראו הוזהרתם. √

תעלת בלאומילך 2015

תעלת בלאומילך 2015

 

 

רוצים לשמוע עוד? כנסו לכאן https://www.youtube.com/watch?v=9b0piXy8qt8#action=share 

https://www.youtube.com/watch?v=9b0piXy8qt8#action=share

 

יאיר ניצני הוא בעל טור בישראל נשוי ואב לשלוש. . חבר בלהקת תיסלם מ1980 וחובב מזון עתיר קלוריות. ניהל את חברת התקליטים הד ארצי בשנות ה80, מגיש בטלויזיה, וברדיו ,מרצה ועורך טיקסי חתונה אזרחיים. הוא נפגש עם קהל בערב בשם״ מרים גבה״ ברחבי הארץ. סיפרו הראשון ״מרים גבה״ המבוסס על הטורים מ״ישראל היום״ יצא לאור באוגוסט 2014 המשרד 035617711 הרצאות קרן אלוף /ייצוג עופר נברו, פניות בנושא תיסלם באתר הלהקה www.t-slam.com, יאיר מחתן - באתר טקסים html/יאיר-ניצני./http://www.tkasim.org.il
  1. שרון
    צריך להזהר מאזניות עם מוסיקה בווליום מטורף - כי זה יכול להוביל לטנטון - שזה צפצוף קבוע באזניים - ביום ובלילה - וכמי שסובל מזה - זה יכול להוציא בן אדם מדעתו.
  2. מיכאלה
    תודה שהעלת את זה וגרמת לי להרגיש פחות בודדה.
  3. יואל פנחס
    הי יאיר, חיוך מאוזן לאוזן נסוך על פני כשראיתי את הכתבה שלך ביום שישי. לא, זה לא היה בגלל אופן הכתיבה הקולח והמצחיק. זה גם לא היה חס וחלילה בגלל שמחה לאיד. זה היה חיוך הזדהות. אני מיסופוני מגיל צעיר מאוד. כתבתי על זה פוסט לפני כמה שנים ובמשך הזמן התחלתי לגלות עוד אנשים כמוני. לקרוא אותך כותב על זה הופך את זה לאמיתי יותר בעיני אחרים. מה זאת אומרת אמיתי? הרי זה בדיוק מה שאני מרגיש... ברור שזה אמיתי, לא? אז זהו שלא. חברים קרובים ואפילו אישתי היקרה קראו את הכתבה שלך ואמרו, וואלה! אז זה באמת, לא סתם! אז אני רוצה לומר לך תודה! תודה רבה בשם כל המיסופונים שיודעים וצריכים להוכיח, ואפילו עוד יותר תודה בשביל כל אלו שלא ידעו עד עכשיו. בברכה, יואל.
  4. Pingback: יאיר ניצני כתב על מיסופוניה | מתכנת היפראקטיבי

  5. יאיר שלום, נהנית מאד לקרוא את הטור שלך מדי שבוע, אך הפעם חצית את הקווים לכיוון העיסוק שלי... אכן לרגישות השמיעתית שיש ל"גברת הראשונה" שלך, יש פתרון מעניין. מוזמנים ליצור קשר (tirza.givolim@gmail.com).
  6. יניב
    תודה על השיתוף, אני סובל מ"מיסופוניה" (רק בשנה האחרונה התוודעתי לעובדה שיש לתופעה הזאת שם), מגיל 8 בערך. לא פשוט בכלל לחיות עם זה ואכן נדרשת התחשבות של הסביבה הקרובה (זאת כמובן במידה ולא מתביישים לספר על כך) מייחל שיימצא טיפול בקרוב...
  7. קארין רוזנצוויג
    היי יאיר. שמחתי כל כך לקרוא את הפוסט! הכתיבה שלך קורעת מצחוק. אני סובלת ממיסופוניה מאז שאני זוכרת את עצמי ומרגש אותי כל פעם מחדש לשמוע שעוד מישהו סובל מההפרעה הזאת ושאני אני לא לבד. ניסיתי כבר כמעט הכל ואני לא מצאתי לזה פתרון. זה גם מחמיר עם השנים. אשמח אם תעדכן במציאת פתרון, אם וכשיהיה. קארין.
  8. יפית
    וואי רק היום גילתי את שמה של המחלה... כבר כימעט 3 שנים אני מיתמודדת עים הבת הת 13...איך מיתמודדים??
  9. יאיר ניצני
    נכנסת לאתר המדובר? יש מלא קבוצות תמיכה ברחבי העולם
  10. עדי
    זה כ''כ נכון.אני בת 19 ורק היום בדקתי על זה ושמעתי לראשונה על השם של המחלה הזו. אני יכולה להשתגע מקולות של לעיסה, לגימה וכל מה שקשור באוכל. עכשיו כשאני מודעת לבעיה אני נזכרת בפעמים רבות בהם הערתי לבני משפחתי לאכול בפה סגור או שהייתי יושבת במטבח ומישהו היה מתישב לידי ומתחיל לאכול הייתי מנסה לצאת משם בצורה הכי אלגנטית וטבעית שאפשר כדי לא לפגוע. הקולות האחרים כמו רכיסת ריצ' רץ' או דריכה על עלים יבשים לא מפריעים לי רק מה שקשור באוכל או קולות טבעיים שבני אדם משמיעים כמו נשימות/אנחות/גניחות וכו'

כתבו תגובה

*

captcha *