באנו שמן לגרש – טליק לזר
הנה שוב מגיע חנוכה, החג שבמרכזו מלחמת בני אור בבני חושך – אנחנו נגד הסופגניות האכזריות שקמות עלינו להשמיננו. כמדי שנה, גם הפעם נשבעתי להביס את הצוררות המטוגנות, אבל הן לא מוותרות בקלות ומאיימות לפגוע בבטן הרכה שלי.
עולם הסופגניות לא שוקט על שמריו. מיטב המהנדסים (מהנדס חמאס שחוסל השבוע בתוניס היה פחות אכזרי) עמלים על פיתוח זנים חדשים של סופגניות ומילויים, שינטרלו כל כיס התנגדות וישאירו אותך מתבוסס בריבת חלב.
אם בעבר הסופגניות היו ממולאות בשני דברים בלבד – ריבה וצרבת – היום מושקים דגמים של סופגניות חכמות דור 7. הן מאובזרות בפיתוחים כמו מילוי קרם פיסטוק, ציפוי קרמל, חיפוי לימון, מרפסת מסקרפונה, סוכריות קופצות, פרלינים רוקדים ופוטיפורים שרים "מעוז צור". כל סופגנייה נראית כמו מנה אחרונה במסעדת כוכבי מישלן, הושקעה בה לא פחות עבודת פיתוח מאשר ב־F-35, והיא גם עולה בערך כמוהו. אני מעריך שהדרך הנכונה לאכול את המגדלים המורכבים והמעודנים האלה היא עם צ׳ופסטיקס או פינצטה, ובהשגחה של מהנדס בניין.
אבל ככל שעולה כמות התוספות וקונסטרוקציות הקרמים שמונחות על הסופגניות, כך הסופגניות עצמן הולכות ומצטמצמות. במבט בלתי מטוגן קל לראות שבדומה לאחותה העממית, הפיתה, גם הסופגנייה קטֵנה. כילד, אני זוכר סופגניות בגודל שמזכיר אשכולית. היום, הן בקושי דמויות קלמנטינה.
בצילה של הסופגנייה חיה תמיד אחותה הפושטית ונטולת הברק, הלביבה. בחירה בלביבה במקום בסופגנייה משולה לוויתור על נסיעה במונית לטובת אוטובוס מאסף. הלביבה יכולה להיות אלטרנטיבה לא רעה רק אם תרוקן עליה חצי שקית אבקת סוכר, תזריק לה ריבה ותדמיין שהיא סופגנייה.
למאבק הוותיק בין המכבים למאפים הצטרף השנה גורם מפתיע. מעט לפני החג, שר הבריאות יעקב ליצמן הכריז מלחמה על הסופגניות ועוזריהן. הוא הצהיר שהשטן המטוגן עלול לפגוע בבריאותם ובגזרתם של ילדינו, ולפיכך יש לבער את הנגע מארצנו ומקונדיטוריותינו.
השר צודק, אם כי מעט מפתיע שדווקא שומר מסורת כמוהו יוצא נגד מנהג ותיק כל כך. הרי הסופגנייה לא הומצאה אתמול ולא התחבבה על העם במצוותו של הרב רולדין. דאגתו של השר בהחלט נוגעת ללב, אבל לעיתים נדמה שהאג'נדה שלו היא להוציא לנו את כל הכיף מהחיים.
מה גם שההקפדה על בריאות ועל תזונה נכונה עלולה לבוא על חשבונן של עוד כמה מסורות מבית סבא. נס פך השמן הוא מיתוס שעובר מדור לדור. אבל מה עושים איתו היום, כשהמקום המיועד לשמן הוא פחות בפך ויותר בפח, ושמן לעוד שמונה ימים זה לא נס אלא הזמנה לצנתור? אם הכיוון הוא בריאות, איך אנחנו אמורים לקרוא לסיפור עכשיו, נס פך הסויה? מה אנחנו אמורים לשיר בעידן הבריאותי, "כד קטן כד קטן, שמונה ימים שמן חוחובה נתן"?
הטרנד הבריאותי יחייב שינויים גם באגף הסביבון. מישהו יצטרך להסביר לילדים שהאותיות המוטבעות על הסביבון הן כבר לא ״נס גדול היה פה״, אלא ״נבטים, גרנולה, הרבה פטרוזיליה״.
את השינויים צריך לעשות באופן מסודר. אני מציע שאת הרפורמה יוביל משרד החינוך, שיעדכן את ספרי הלימוד וההיסטוריה בהתאם לרוח הזמן: מעתה מדובר בסיפור על יהודה הטבעוני, שיחד עם אחיו ניהל מכולת אורגנית במודיעין והוביל את מרד הטבעונאים נגד הסופלקי והחלומי היווניים, ולכבודו אנחנו שרים עד היום ״באנו כולסטרול לגרש, בידינו צנון ומֶש״.
העניין הבריאותי גם יחייב את ביטול חלוקת דמי החנוכה לילדים, שהרי אלה ניתנו לרוב במטבעות שוקולד שהערך הנקוב שלהם הוא 200 חיידקי עששת.
המסורת היהודית קידשה הרבה פעולות שהיו שנויות במחלוקת, מבחינה בריאותית וגם מבחינת תנו לחיות לחיות, והשאלה מה ליצמן מתכוון לעשות בעניינים האלה. בינתיים הוא חכם על חלשים ונמוכים כשהוא נאבק נגד המאכלים האהובים על ילדים: קורנפלקס, מקדונלד'ס וסופגניות. נראה אותו פוגע במנגליסטים של יום העצמאות ואוסר קציצות כבש ושיפודי פרגית בפיתה.
בכלל, אם מחליטים בשם הבריאות שהמסורת והדת לא לגמרי מחייבות אותנו, יש לי כמה רעיונות לשיפור.
√ לפי מה שכתוב בתנ״ך, האווירה שם היתה של "אין אין אין חגיגה, בלי בלי בלי בלי כבשה". בכל הזדמנות העלו אחת לעולה ועוד שתיים לשולחן. לפי הסיפורים, הבחור שניהל את ענייני הזבחים היה שילוב של כהן גדול ושל חיים כהן הגדול, ואפשר לדמיין ולהריח את המשתתפים במנגל של הקורבנות משאירים מעשר מהשה בשביל הלאפות של החבר'ה, כולל שומן.
מה אנחנו אמורים להעלות היום לעולה לכבוד אלוהינו בחגים? שניצל תירס? טופו בצורת כבש? שעיר גזרים? והאם אתם חושבים שקורבן כזה יפייס את אלוהים, או יעשה אותו רעב ועצבני, והוא יוציא עלינו את חרון אפו בניחוח כוסמת?
√ אם כבר נלחמים למען הדורות הבאים, אני מציע שבטקסי הבר־מצווה בבתי הכנסת יפסיקו לזרוק על החתן סוכריות ויעברו לאדממה. זה גם בלי סוכר וגם מקטין את הסיכוי לפגיעות ראש.
√ כדאי לזכור שנפיחות הכבשים מזיקות לאוזון (גם טשולנט של שבת), וכמוהן גם מדורות ל״ג בעומר. אם ליצמן באמת רציני בעניין, הוא יהפוך את התפוח בדבש של ראש השנה לתפוח בסילאן, ואת הילולת מוצרי החלב של שבועות לחג הסויה.
√ המהפכה הבריאותית צריכה להקיף את כל מסורות החג. מכיוון שהסכנות בחנוכה הן גם מופעי הילדים – מוצרים שמהווים סכנה בריאותית ואסתטית לא פחות גדולה מהסופגניות (שלא לדבר על הנזקים לחשבון הבנק ולעור התוף של ההורים) – הגיע הזמן לשלב גם אותם במהפכה. במסגרת הרפורמה ישולבו במופעים מסרים בריאים, הדמות של יובל המבולבל תהפוך למר עגבנייה אורגנית, ולא יקרה כלום אם בסל של כיפה אדומה יהיה סלט נבטים והזאב יטרוף סבתא שעשויה מטופו.
מותג מצליח, בריא ולא משמין, צריך גם שם הולם: חנו־קל שמח לכולם. √
