בא נפסיק לשיר ! טליק לזר
בוקר בהיר אחד קלטתי שהבת הקטנה שלי לומדת פיתוח קול. לא זכרתי שהעניין הזה עבר דרכי ושמישהו שאל אותי מה דעתי בנושא, אבל לא עשיתי עניין. יש כל כך הרבה דברים שקורים בבית בלי ידיעתי, שלא אתפלא אם יום אחד אחזור הביתה ויתברר לי שהמשפחה עברה דירה.
כמו כל חוג התמסרתי גם לחוג הזה, כולל הסעות הלוך־חזור, תשלום בזמן והתעניינות בנעשה, שפירושה לשאול בסוף כל שיעור "איך היה?", לשמוע "בסדר", ולעבור הלאה. ביום העצמאות היא הופיעה בטקס הממלכתי בהר הרצל ושרה עם אחיותיה למנעד הקולי את "תוצרת הארץ". המשפחה כולה התכנסה מול הטלוויזיה והתרגשה מאוד. חשנו תחושת התעלות, וחשבנו שיותר טוב מזה אין. אבל טעינו, שכן באופק כבר החלו לנצנץ האורות של הקונצרט השנתי.
בקונצרט השנתי התלמידים מחולקים לקבוצות, כשכל ילד משתתף בנגינה ובביצוע של שיר אחד או יותר משנות ה־60. בתי קיבלה זימון לארבעה הרכבים שונים, כשלכל שיר לוח חזרות מפורט שמשתרע על פני חמישה ימים. בין 4 ל־5 היא שרה "ביץ׳ בויז", בין 5 ל־6 זו השעה של "קליפורניה דרימינג", ב־6 יש הפסקה של שעה, ב־7 שרים את "Tell Lora I Love Her", וב־8 החזרה מסתיימת תוך כדי קידה ארוכה, והיא חוזרת הביתה מותשת כמו מרגול אחרי התימניאדה.
√ √ √
לוח הזמנים היה מאתגר, אבל עמדנו בו בכבוד בזכות חמ"ל הסעות שהקמנו. הבעיה התחילה כשבשלב מסוים ירדו החזרות לרזולוציה רזה יותר, ומחזרה על שיר שלם עברנו לחלקיקי חזרות: חזרה על בית ראשון בלבד, חזרה על קול שני ושלישי, חזרה על הפזמון, חזרות על "אההההה" במעבר השני בבית השלישי ועל ה"נה נה נה נה" בסוף השיר.
בדקתי אופציה לשכור חדר קטן בקירבת הקונסרבטוריון, רק כדי שאוכל לשים ראש לחצי שעה בין הסעה להסעה. מצאתי חדר + מיטה שמושכר על בסיס שעות, אבל ויתרתי, מפחד שהגברת הראשונה לא תבין אותי נכון. באין פתרון אחר המשכתי לטחון כרגיל, כשבין הסעה להסעה אני מנמנם באוטו וממלא דלק.
בשלב מסוים החלטתי להטות אוזן ולהקשיב לילדה ברצינות. זה לא שהיתה לי הארה, פשוט נזכרתי שבעצם אני מוסיקאי, ושבעברי הלא רחוק הייתי גם שופט מחוזי ב"כוכב נולד".
לקח לי קצת זמן, אבל אחרי שנכחתי בכמה חזרות ונצמדתי לדלת בזמן שהיא שרה באמבטיה, קלטתי שהיא די טובה. שקעתי בהרהורים נוגים. מצד אחד, שמחתי על הכישרון שלה. מצד שני, הצטערתי על זה שהוא דילג דור.
החלום הגדול של ישראלים רבים הוא לשיר, ובית צמוד קרקע. הארץ מלאה במועדוני זמר, כל אדם שלישי ברחוב השתתף או עשה אודישן בתוכנית ריאליטי מוסיקלית, המקהלות בתפוסה מלאה, וערבי השירה השתלטו על המרחב הציבורי. כולם רוצים לשיר ולא מסתפקים בקריירה שכבר יש להם.
√ √ √
אני הבנתי כבר די מזמן ששירה היא לא מהתכונות החזקות שלי. כשאני מתחיל לשיר, מתחילה תנועה אל מחוץ לאולם. מדובר באנשים בפנים חמוצות שמרגישים שמישהו (אני!) ניצל את טוב ליבם ורימה אותם. אז תארו לעצמכם איזו שמחה חשתי על כישרונה של הבת. הייתי כמו אבא גאה מאחורי הקלעים של "אקס פקטור". צפיתי קדימה אל העתיד וראיתי כיצד אני מגשים את חלומי דרך בתי הצעירה.
מאב אדיש ועייף הפכתי לטיפוס נמרץ, שעושה הכל כדי לתמוך בקריירה של בתו. כמו האמא של בר רפאלי, כמו האבא של מאור בוזגלו, כמו בעלה של הילארי קלינטון, הייתי שם בשבילה 24/7, יודע שהצלחתה היא הצלחתי. קניתי לה ערכת קריוקי, השמעתי לה תקליטים של ענקי הזמר העולמי, מפרנק סינטרה ועד לוצ'יאנו פאברוטי, כשבאמצע ניסיתי לדחוף גם את פריד אל־אטרש. הכל כדי להעשיר את עולמה המוסיקלי ולהפוך אותה לזמרת טובה יותר. אבל בלילות, חשש קל התחיל לנקר בי.
ערב אחד, כשחזרנו מעוד חזרה (הפעם רק על אותיות אהו"י בפזמון), שאלתי אותה לאן היא חושבת לקחת את כל עניין השירה הזה. היא אמנם רק בכיתה ו', אבל תפקידי כאב להציג לה את כל האספקטים של המקצוע כפוי הטובה.
הילדה לא ענתה, אז לקחתי את המושכות לידיים והתחלתי להרצות. "את יודעת", אמרתי, "עוד ארבע שנים תגיעי לתיכון, אולי אפילו תיכון לאמנויות, או לפחות כזה שיש בו מגמת מוסיקה, ושם תתחיל העבודה הקשה. עם הכישרון שלך בטח תגיעי ללהקה צבאית, תשתחררי, תתחילי לכתוב שירים, תצטרפי להרכב. תרצו להוציא דיסק, אבל שום מפיק לא ישים עליכם שקל. אז תגייסו קצת כסף בהדסטארט ותחשבו שאתם הולכים לכבוש את העולם. אבל זה לא יקרה".
היא הנהנה בראשה והסתכלה על החלון, ומבחינתי זה היה סימן להמשיך. "ישמיעו אתכם קצת ברדיו, יהיו הופעות קטנות בצוותא, בבארבי, בשוני, בקיסריה. לזמן קצר יכתירו אתכם בתור הדבר הבא. תעשו כמה שקלים, ואז תריבו על ענייני אגו וכאלה. זה לא יתאים לך, אז תחתכי לקריירת סולו שלא תמריא. מרוב צער תסתגרי בבית, תתמכרי לבדידות, לשוקו ואלכוהול, הסוכן שלך לא יענה לשיחות שלך, ומהר מאוד תמצאי את עצמך מופיעה בימי הולדת, חתונות ובר מצוות.
"בגלל שתהיי בבלוק יצירתי, תגנבי מנגינה של מישהו אחר ותחשבי שאף אחד לא ישים לב. תחטפי תביעה, תפסידי, ותגמרי כהומלס שמופיע עם כובע וגיטרה בצומת חולון. תיאלצי למכור את הכבד ותגורי בבתים של חברים.
"בקיצור, חמודה, תחשבי טוב טוב אם את רוצה להיות זמרת".
זה היה נאום טוב, שסיכם פחות או יותר מה שאני חושב על העניין הזה של להיות מוסיקאי בארץ, וקיוויתי שמשהו ממנו נתפס בראשה של הקטנה. "מה את אומרת?" שאלתי אותה, אבל אז קלטתי שכל הזמן הזה היא היתה מחוברת לאוזניות.
"אבא", היא ענתה בקול מתוק, "כשאהיה גדולה אני רוצה להיות טיילור סוויפט". √
