בעזרת השיימינג
הטכנולוגיה מאפשרת לנו להוציא את השוטר שבתוכנו, ולתפקד כנאמני מידע (מלשינים לא נשמע טוב)
מאז שלכל אחד יש טלפון חכם עם מצלמה וחיבור לאינטרנט, החיים שלנו נראים אחרת, בדגש על נראים. אנחנו מצלמים כמו מטורפים ומעלים הכל לאינטרנט. מצלמים בהופעות או בטיול לסחנה, מעלים לאינסטגרם מנות ממסעדה ואת הרגליים שלנו בים המלח. לפעמים קשה להחליט אם זו הנקניקייה שהזמנו, או רגל שהשתזפה יותר מדי.
תמונה אחת שצילם עובר אורח יכולה להסעיר מדינה שלמה ולהפוך לנושא פוליטי ומדיני, כמו עם צילום החייל היורה מחברון או טיסת השוקולד של אל על. תארו לכם שהיו מצלמות בתקופת גנדי.
הטלפון הפך לסוג של כלי נשק. כשאתה רואה תופעה מכוערת או מאיימת, במקום לקחת את החוק לידיים ולהוציא סכין / אקדח / מקלות נונצ׳קו, אפשר לחשוב מודרני ולשלוף מצלמה. צילום של שוטר מדבר לא יפה לאזרח או של אישה שמתפרעת בגן שעשועים והעלאתם לרשת אפקטיביים יותר מצעקות או איומים.
תופעת השיימינג, שכולנו נלחמים נגדה, לא עומדת כנראה להעלם בזמן הקרוב ואני אומר: If you can't beat them, join them (ובעברית: אם אתה לא יכול לנצח אותם, תלשין עליהם).
כמו שבג׳ודו אתה משתמש בתנופת היריב כדי להעיף אותו על המזרון, חייבת להיות דרך להפוך את אנרגיית לקיחת החוק לידיים של הטוקבקיסטים והשיימינגיסטים למשהו חיובי ומועיל לחברה.
אני יודע היטב שהלשנה נחשבת לעניין בזוי, שהרי כבר נאמר ״למלשינים אל תהי תקווה״, וכשמס הכנסה המציא את המלשינון, קם קול צעקה. אבל אם נתעלם לרגע מהתדמית השלילית שדבקה בהלשנה, נוכל לראות גם את הצדדים החיוביים שבה. הרי בכל אחד מאיתנו מסתתר שומר חוק מתוסכל, והטכנולוגיה של ימינו מאפשרת לכל אחד מאיתנו להוציא את השוטר שבתוכו ולתפקד כנאמני מידע (מלשינים לא נשמע טוב). על הדרך גם נהפוך את השיימינג לעסק כלכלי, שימלא את קופת המדינה.
אולי דוגמא תעזור לכם להבין את הרעיון טוב יותר. הנהיגה הפרועה, עבירות התנועה וההתעלמות מהחוק בכבישים הן מכות מדינה, שאחראיות לפגיעות בנפש ולפגיעות בשלוות הנפש של האזרחים. כולנו מכירים את השמוק שעוקף את התור ברמזור או חונה בחניית נכים, אבל בהיעדר שוטר במקום יוצא מזה ללא פגע ודו"ח. אם נבנה מנגנון, שבמסגרתו כל אזרח יוכל לצלם את הרכב הסורר ולשלוח למוקד המשטרתי, ובעקבות הפנייה המצולמת יישלח לעבריין דו"ח – הוא יחשוב פעמיים לפני העבירה הבאה, וההרתעה בכבישים תגבר.
יש לי אפילו שם לסטארט־אפ החלוצי: ״המלשיתוף״, או "ש.ש.ש" (שיימינג שווה שקלים). במסגרת הפרויקט, כל נאמן מידע שימסור אינפורמציה מועילה, יזכה בעמלה בגובה עשרה אחוז מהקנס שיושת על העבריין, מה שיעודד אזרחים להפוך לשטינקרים מועילים לחברה.
אני מודע למוניטין השליליים שיצאו לתחום ההלשנה (כלומר, "שיתוף המידע"), בעיקר בגלל סרטי המאפיה, שבהם המלשן הוא צורת הקיום הנחותה ביותר. אבל הגיע הזמן להתקדם. התייפיפות לא תועיל, ומיליוני מזרח גרמנים לא טועים! העולם נהיה שיתופי, וכאן יש לנו הזדמנות לרתום את חוכמת ההמונים – ובעיקר את קנאת ההמונים – למען חיים טובים יותר.
השכן בונה מרפסת ללא רישיון? עד היום הלשנו עליו מתוך רוע לב וצרות עין בלבד. מהיום יהיה לנו גם אינטרס כלכלי – אחוזים מהקנס על חריגת בנייה, והמדווח אפילו יוכל להשתתף באופן פעיל בהריסה עם פטיש או קונגו, לבחירתו.
אתה יושב בבית קפה ורואה בשולחן ליד חבורת גברים שהיית מעדיף לא לפגוש בסמטה חשוכה או במסעדה מוארת. אם המילים ״אקסטזי״, ״תפנג'ר אותו״, ״משפחת לוצ׳יאנו״ או ״תעשה לו כמו שעשינו עם גומדי בבר בקר״ חוזרות בשיחה, מדובר כנראה במשפחת פשע. צלם ושלח.
נכון, יכול להיות שתוזמן להעיד, תוכנס לתוכנית להגנת עדים, תעבור לגור בפינלנד תחת השם יוהן גודיונסן ולעולם לא תראה עוד את הוריך, אבל מה זה לעומת מדינה נקייה יותר (וכמה שקלים שיועברו לחשבון הבנק שלך, או לפחות של אלמנתך).
בעל או אישה בוגדניים היא תופעה מוכרת ומקובלת בחברה. עד היום היא לוותה בצקצוקים וריכולים חסרי תכלית. נכון, רומן קטן אינה עבירה פלילית, אבל למה לא לנצל את השיתוף המודרני כדי להוציא את האמת לאור ולהוקיע את הבוגדים? כולם הרי יודעים על הבגידה, חוץ מבן הזוג המקורנן. שלחו לו סמס אנונימי עם עותק לעורך דין לענייני גירושים, רצוי עם תמונה, ובתמורה תזכו באחוזים מכל הסכם גירושים ותשלום מזונות בין בני הזוג.
נכון שבנוסף לקבלת תשלום מזונות חודשי תיאלצו להשתתף גם בסידורי המשמורת על הילדים ולספק שרותי שמרטפות מדי פעם, אבל אם מדובר בדג שמן ומרובה נכסים, זה שווה את ההשקעה.
השכן עם הכלב לאקי מצפצף על החוקים, מסתובב בלי שקית ומשאיר את יצירות הפאר של הלברדור על המדרכה? צלם אותו ואת היצירה, העבר דיווח למוקד, ובמשך חודש הוא יחויב לנקות גם אחרי הכלב שלך (אם אין לך כלב, הוא ינקה לך את השירותים).
עוד דוגמא? בבקשה: מישוש לחם. מי מאיתנו לא ראה בסופר את הלקוח/ה שעוברים ביום שישי בין החלות, ועד שלא מזמזו חמש־שש חלות עם ידיים לא רחוצות, לא באו על סיפוקם. את העניין זה אפשר להפסיק רק באמצעות שיימינג נחוש והפצת תמונות של הסוטים ברחבי הרשת ועל לוחות מודעות. אני מודה שכאן עוד לא מצאתי את המודל הכלכלי, אבל ייתכן שמוסר המידע יצ'ופר בלחם עשרה דגנים או בקידום לקופה המהירה בסופר.
נכון, לא הכל פתור במודל. עדיין לא ברור מה יהיה התגמול הכלכלי למי שילשינו על אנשים שלא שרים בהופעות, כאלה שיוצאים באמצע הרצאות, נוחרים בסרטים, אוכלים ברעש פופקורן או נדחפים בתור. אבל בשורה התחתונה, זה הכיוון שאליו העולם הולך. תצטרפו אל הזרם או שתישארו מאחור, כמו אלה שתקועים עדיין עם טלפון נוקיה ישן, בלי ווייז או ווטסאפ, ומספרים לך כמה הם מאושרים. אתם יכולים להתנשא עלינו ולהישאר בחוץ, אבל קחו בחשבון שנלשין עליכם. √
קבלו בונוס מיוחד השיר הראשון על תופעת השיימינג. הזמרת קוראת לבייש את מי שאינו יודע לרקוד ובצדק. גם היא לא ממש רקדנית דגולה.
