המשפחה והחברים יודעים שאני לא בדיוק הבנאדם שאפשר לבנות עליו כשיוצאים לטיול. אני קם מאוחר, אני לא זוכר איפה הצידנית, היכן הגזיה למי השאלתי את האוהל ולאן נעלמו הגפרורים. מבחינת הדלק באוטו אני תמיד על הקצה מתוך ציפייה של "חבל למלא בטח בלילה יודיעו שהמחיר ירד".  גם לא משנה באיזה חלק של הארץ אני נמצא, אני תמיד חייב לעבור באור יהודה ולקנות פיתות. כל אדם חי עם איום קיומי ומחסור בפיתות זה כנראה האיום שלי. קרה לי גם שבדרך לצפון נזכרתי ששכחתי את המנגל בבית. מכיוון שאין טעם לחזור אני עוצר בתחנת הדלק באום אל פאחם וקונה עוד מנגל. בבעלותי יותר מ 30 מנגלים שצברתי עם השנים. אני מעצמת מנגלים. יש לי אפילו נפנף נדיר מתחילת שנות ה 80 עם תמונה של סאדאת(!).

 בני משפחתי רגילים כבר לסגנון המחופף שלי ומאחר והם לא מכירים משהו אחר הם בטוחים שככה זה צריך להיות. הם למדו לחיות איתי ככה אבל מה שקרה לנו השבוע טרף את הקלפים והכניס את המערכת לאטרף..

החלטתי לאתגר אותו בשאלות מורכבות יותר אבל שאול לא אכזב . היה לו את כל מה שביקשתי כולל פומפייה, מסחטה, נאד מים, מפצח אגוזים, מקדחה רוטטת, טוסטר משולשים, מייבש שיער, זכוכית מגדלת,תוף מרים  ומשחה לטחורים.

בניגוד גמור לאזהרות בגלגל"צ החליטה מועצת גדולי ההורים על פיקניק משפחות באחד מיערות ירושלים. חנן, אבא של איה, הציע להזמין גם את שאול חבר שלו מהצבא שהוא איש הייטק מצליח וגם – לפחות על פי השמועות –  אדם נחמד ביותר.  אישתו נסעה לשבוע לחו"ל והוא יגיע עם שלושת בנותיו. מאחר ואני אדם סובלני וחובב זולת ממש לא התנגדתי. אחרי שהתברר לי עוד שהוא זה שיהיה אחראי על הבשר מאחר והוא נחשב לאלוף בקבב רומני, הפכתי בכלל לתומך נלהב. אני הרי חובב קבבים בכלל וחובב רומנים בפרט אז מה אכפת לי?

בתחנת הדלק עצרנו לקפה קטן ושם התוודעתי לראשונה לבחור. הוא באמת נראה נחמד. באופן מפתיע הבנות שלו היו מתוקות מסורקות ומסודרות . נזכרתי בשבוע שאישתי השאירה אותי לבד עם הבנות. כשהיא חזרה הם בכו לה "שזה מגרד  לא לעשות מקלחת שבוע". שאול נוהג בג'יפ יוקרתי ומאובזר, ואי אפשר היה שלא לשים לב לסידור המופתי של הציוד שהיה ארוז למשעי. בכניסה ליער שאול המליץ על מקום נחמד בין העצים והוביל אותנו בג'יפו אל היעד. מיד כשהגענו היה ברור מי מקצוען ומי חובבן. שאול הביא עצים לקומזיץ , אוהל לילדים, אוהל למחסן, עשרה קילו בשר,  ירקות, פירות , פיצוחים, ערסל, שולחן מתקפל, כסאות מתקפלים, מיטה מתקפלת ותחנת עגינה לאייפון ששידר מוזיקה לרמקול האלחוטי שהוא תלה על העץ .

החמאתי לו על הראש הגדול וניגשתי להרכיב פלייליסט לרווחת המתמנגלים. בזה אני דווקא מבין. הנשים חתכו סלט, הגברים ארגנו את המנגל, והילדים אכלו עוגיות קוקוס ושיחקו מחבואים בין העצים.

עלי הוטל להקים אוהל לילדים.  אחרי חצי שעה של דם יזע ודמעות שאול נחלץ לעזרתי. "כשהייתי מג"ד למדתי שהכי חשוב לתקוע את היתדות בזוית של 45 מעלות" עידכן הסגן אלוף את הרב"ט המושתן ואני הסתכלתי לצדדים לוודא שאף אחד לא רואה ושומע . בזמן האבוד שבזבזתי על האוהל שאול הספיק לערוך שולחן, להבעיר אש, לבנות בית על העץ , לתבל את הבשר, לזרוק תפוחי אדמה לאש, לתלות שקית זבל, ולהסביר בטלפון למישהו שהתברבר איך לנווט אלינו על פי "תוואי עצי האורן". אני מודה שזה קצת הביא לי את העצבים אבל לזכותו יאמר שהוא עשה את הכל בחן רב ובלי לתפוס תחת. הנשים קלטו מיד מי המושך בחוטים, ופנו אליו בטון מתפנק בכל צורך ועניין .

"שאול יש שמן זית ? "

"כן בג'יפ"

 "יש קולפן?"

"בהחלט ,בבקשה"

יש כוסות חד פעמיים ?

"בארגז"

"יש תרווד?"

 "בטח , מיד יגיע"

"מישהו במקרה הביא קרש חיתוך?"

"ברור , הגזמת ,בתא כפפות".

החלטתי לאתגר אותו בשאלות מורכבות יותר אבל שאול לא אכזב . היה לו את כל מה שביקשתי כולל פומפייה, מסחטה, נאד מים, מפצח אגוזים, מקדחה רוטטת, טוסטר משולשים, מייבש שיער, זכוכית מגדלת,תוף מרים  ומשחה לטחורים.

החלטתי לאתגר אותו בשאלות מורכבות יותר אבל שאול לא אכזב . היה לו את כל מה שביקשתי כולל פומפייה, מסחטה, נאד מים, מפצח אגוזים, מקדחה רוטטת, טוסטר משולשים, מייבש שיער, זכוכית מגדלת,תוף מרים  ומשחה לטחורים.

אבל שעתו הגדולה הגיעה בזמן הכנת האוכל. שאול הוא מהגיזעיים האלה

שמערבב סלט עם הידיים ולש קציצות עם הברך.הוא הסביר לי שטחינה חשוב להכין עם מים קרים ובידיים חשופות כי כף מברזל פוגמת בטעם. הוא הראה לי איך מקלפים שום בלי שיישאר ריח בידיים וכשמישהו קיטר "חבל שאין לחם" הוא אמר " למה אין ?קמתי בחמש בבוקר ואפיתי לחמניות מקמח מצה". הוא חילק לנשים יין משובח שהתקרר בצידנית עם קרח יבש, לגברים הוא נתן גראפה, וכשאשתי זרקה "יואו איך בא לי עכשיו הפוך " המניאק חייך בשרמנטיות והוציא מהבגאז' מכונת קפה. הוא חיבר אותה לשקע 12וולט  של הג'יפ  ותוך דקות הכין הפוכים לכולם. כדי להוסיף חטא על פשע הוא לקח אחר כך את כל הילדים לטיול ביער, הסביר להם על החי והצומח, אכל אתם חובזה,  ולימד אותם התגנבות יחידים.   הבטתי בעיניי האנשים. ההערצה אליו חצתה מגזרים ומעמדות. הנשים רצו להיות אתו. הגברים רצו להיות כמוהו.

 בשלב הזה היה ברור לי שהבחור גורם לנו נזק תדמיתי אדיר. מילא אני שידוע כטיילן דמיקולו אבל היו בחבורה כמה מקצוענים שאפילו אותם הוא העמיד באור חיוור. כל ה "שאול שאול  " הזה התחיל לעלות לי על העצבים. לקחתי את חנן הצידה ואמרתי לו שמספיק עם 'פסטיבל השאוליאנה' הזה. חנן הציע שנוריד לו את האוויר בגלגלים והוא יאלץ להיגרר עם הרכב על ידי אחד מאתנו. "תמונת ההשפלה עם הרכב הנגרר תחזיר אותו לגובה הטבעי שלו, כמו שהיה עם השגריר הטורקי ". שאול צץ מאחורי השיח מאחורינו וכשחמציץ תקוע בפיו הוא העיר ש"רק שתדעו שיש לי גם קומפרסור, אם למישהו יהיה חסר אויר בגלגלים. בדרך הביתה הקטנה אמרה שהיא רוצה ששאול יהיה אבא שלה. אשתי אפילו לא יצאה  להגנתי. לעזאזל.

בלילה כשנכנסתי למיטה עייף ומפורק האישה הבוגדנית כבר ישנה עמוק. לפתע היא מלמלה "שאול  הבאת במקרה נענע לתה? 'לא' , חיקיתי את קולו של שאול, 'אני כמו טמבל שכחתי אבל יאיר בעלך הגבר גבר הביא…".