גדלתי כבר בר מצווה
כבר כשראיתי אותה בתיבת הדואר ידעתי ששום דבר טוב לא יצא מזה. האותיות המוזהבות נצנצו למרחוק והמעטפה הכחולה מטאלית הבהירה לי שהאירוע הזה יהיה באמת, אבל באמת, משהו מיוחד. ההזמנה נשאה את שמו של אחד מאולמות האירועים הבומבסטיים האלה, שיחד עם חומת סין הם המבנים היחידים בכדור הארץ שנראים מהחלל. בדרך כלל אולמות מהסוג הזה נקראים ארמונות או גני או היכלי…משהו, כשהמשהו הזה יכול להיות אתר מימי המלך לואי ה 16 , גנים מלכותיים בצרפת, או אזכור של המקומות הכי יפים בעולם שבינם לבין המבנה באזור התעשייה אין שום קשר.
ההזמנה שלנו הגיעה מארמונות הפומפידו (השם האמיתי שמור בג'י.פי.אס)
והחוגג היה שון שזו לו בר מצווה ראשונה ואני מקווה שגם אחרונה. לפני שאמשיך אני רוצה לציין שמסיבות מובנות כל השמות שמופיעים פה בדויים. בכל זאת מדובר בקרובי משפחה, רחוקים אמנם, אבל בכל זאת יש קשר דם. אני רק מקווה שקשר הדם הנ"ל לא יהפוך ביום ראשון לנקמת דם, אבל נחכה ונראה.
כשפתחתי את ההזמנה חיכתה לי הפתעה. מהנייר עלתה נעימה מסונטזת של "שבחי ירושלים" שהתחלפה ב"אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען". ההורים ביקשו להדגיש את הברית בין חתן הבר מצווה לבירתנו הקדושה, ובדקה הראשונה הם די הצליחו. גם אצלנו בבית התקבל הגימיק בהתלהבות והקטנה שלנו פתחה וסגרה את ההזמנה כמה וכמה פעמים, עד שגם לה כבר לא היה על מי להישען. למחרת היא החליטה להזמין חברות כדי להראות גם להן את הפלא. צלילי "שבחי ירושלים" נשמעו היטב בבית בשלושת הימים הבאים והשיר שבדרך כלל אני די אוהב התחיל , מה לעשות, להימאס. לא זו בלבד אלא שלהזמנה היו חיים משל עצמה והיא החלה לנגן בלי קשר לכלום . לילה אחד מצאתי את עצמי קם למטבח וחובט בה עם ספר בתקווה לגרום לה להפסיק, אבל רק אחרי שעטפתי אותה בשמיכת פוך ודחפתי אותה לארון הבגדים הצלחתי לעמעם את המטרד, ולחזור לישון.
מי שהתגלתה כלא פחות מטרידה הייתה רותי, אימא של שון, שתוך חודש התקשרה איזה שבע פעמים כדי לשאול אם קיבלנו את ההזמנה, באיזה הרכב נגיע, והאם אנחנו יודעים את הדרך .במקביל קיבלנו בקשה לאישור במייל, באתר בר המצווה של שון, בSMS והתקשרה גם יסמין מחברת ההפקות "רק לאשר שאתם מגיעים". כשרותי התקשרה השבוע לוודא סופית, היא גם עדכנה שבעקבות מבצע "עמוד ענן" האירוע זז מ"ארמונות פומפידו" שנמצאים במשולש נס ציונה-רחובות-נען , אל "חירבת פיסטוק" שנמצאת באזור חדרה-פרדס חנה-כרכור.
התלבשנו חגיגי והתכוננו לצאת. ניסיתי להיזכר מה שם המשפחה של שון כדי לרשום על הצ'ק. אשתי אמרה שהשם בטח כתוב על ההזמנה ואיך אני לא זוכר שם משפחה של מישהו מהמשפחה שלי. צודקת.הייתי צריך להפוך את כל הבגדים והשמיכות בארון כדי למצוא את ההזמנה, ואחר כך עוד לסדר בחזרה לצלילי "שבחי ירושלים". דאם איט!
בכניסה ל"חירבת פיסטוק" היה לי כבר ברור שמדובר באירוע הגדול בכל הזמנים. הושיבו אותנו בשולחן 32 הידוע גם כ "שולחן הלא קשורים". אוסף של בני משפחה רחוקה וחברים נידחים, שאין להם הרבה מהמשותף ולכן סביר שהם גם לא ידברו הרבה, וזו סיבה טובה להושיב אותם מול הרמקולים.
אחרי שהתנסינו במגוון סלטים על טוהרת הטחינה, כמו חציל בטחינה, סלק בטחינה, כרובית בטחינה וחומוס עם טחינה, הושלך הס(עם טחינה) שון , בלבן בתולי, הובל למרכז הרחבה על ידי שלוש נערות חינניות. רציתי לספר שהבנות לבשו בגדים צנועים שהולמים בר מצווה אבל זה יהיה שקר. הן כמעט לא לבשו כלום! מלפנים היה להם את המינימום הנדרש על ידי יצחק קדמן ומאחור הציצו להם זוג כנפי מלאכים. סה טו.
כשלפיו מיקרופון אלחוטי המכונה "מדונה", פרץ שון בשיר היפ הופ סוחף המתאר את יחסו להוריו, אחיו ולסבתא זכרונה לברכה. השיר שאינו נופל ברמתו מלהיט הרשת "גדלתי כבר בר מצווה"
נתן לנו בראש עם שורות מחץ כמו:
" אמא מהממת אוכל לי נותנת,
אבא במכבסה דואג לפרנסה.
אחותי סיגל לפעמים קצת מעצבנת
לי נותנת היא מכות ולחבר נותנת "
אחרי המנה הראשונה חזרו שלישיית המכייפות מחופשות לאינדיאנים ולצדם מתופפים פראיים שיצאו מהג'ונגל. לקול הלמות התוף הוכנסו לאולם שלושה צינורות 2 צול באורך מטר ומסור .החבורה ניסרה בכאילו את הצינורות, והמגע יצר ניצוצות שעפו לכל עבר ובעיקר על האורחים שעוד נישנשו לחמנייה וטחינה. אמרתי לאשתי שדבר כזה אפשר לראות רק במופע של הסירק דה סוליי בלאס וגאס או בסיוטים של מי שנלכד בתוך רכב ונזכר איך מכבי אש חילצו אותו.
לפני המנה העיקרית הקרינו סרט שמתעד את מסעותיו של שון בעולם. שון אוכל פיצה ברומא, שון על טרקטורו ביוון, שון על אופנוע ים בטורקיה, שון ישן במוזיאון השעווה בלונדון, שון על פיל בתאילנד… אני שונא את הסרטים האלו כי הם מעוררים אצל אישתי רצון עז לטוס בעולם ולבלות במקומות אקזוטיים, ולי כרגע אין כסף לזה.
הניסיונות לדבר אתה על רקע הווליום המטורף, הפכו אותי צרוד ואותה חירשת. הדרך היחידה להתאוורר מעט הייתה להצטרף למעשנים שקיבלו היתר מיוחד לצאת ולעשן באזור המפורז. למרות שאני לא מעשן שנים הדלקתי סיגריה והתחלתי לחשוב איך אני בורח. סיכמתי עם אישתי שאני אתחמק לשירותים, היא תצטרף אלי ומשם נחתוך שנינו לרכב , אבל בכל פעם שעמדתי לצאת , ראיתי את רותי אורבת לי בחושך, כאילו קראה את מחשבותיי.
אחרי המנות האחרונות, כששנינו חירשים וצרודים הצלחנו לזחול ליציאה בתנועות גנגנם סטייל . על הדלת של האוטו חיכה לנו מגנט עם תמונה של שון ועליה כתוב "תודה ששמחתם בשמחתי ". למחרת רותי צלצלה. היא הזכירה לי לתלות את המגנט על המקרר, אמרה שהיא מקווה שנהנינו וגילתה לי ש"בשבוע הראשון של אוגוסט הגדול שלנו מתחתן ואז נעשה משהו ממש גדול".
אמרתי לה שנשמח לבוא ומיד כתבתי לי ביומן להיות במילואים בשבוע הזה.
קבלו את לוקץ' הראפר המצויין בפרודיה המדהימה שלו ל"גדלתי כבר ברמצווה"
