עם מוזר הישראלים. ברגע בו אנו מבחינים ברמזים של חורף, כולנו מתמלאים געגועים לאיזו גולה סיבירית ונכנסים מיד לכוננות חמין. וזה לא משנה בכלל מה המוצא שלנו, נטייתנו הפוליטית, בעד מי היינו בבחירות בארה"ב, ומה הייתה הסיבה שגרמה לנו לצפות ב 'דייט בחשכה'. כולנו כאיש אחד מפנטזים על שבת גשומה מסביב לסיר החמין עם חברים או בחיק המשפחה.
החמין, כמו נערת ג'ימס בונד, הוא סקסי וערמומי וטומן לך מלכודת שכמעט אף פעם לא נגמרת טוב. הוא מריח לקילומטרים וממלא את הבית באווירה חמה ומחבקת. הוא טעים וממכר ואתה לעולם תרצה לדחוס ממנו קצת יותר ממה שאפשר וממה שרצוי. מאחר ואתה אף פעם לא יכול להעריך כמה אורחים יגיעו וכמה בדיוק הם יאכלו, סיר החמין ילווה אותך כל השבוע. אלפי אנשים מתמודדים מדי יום ראשון עם ערמת טאפוור במטבח המשרדי, ובהן עיסת חמין מקורר ולא אטרקטיבי. הקופסאות האלה שייכות לטיפוסים כמוני שבוחרים להוציא את חומרי החבלה מהבית, בתקווה שהחברים לעבודה יסכימו לאכול את השאריות, ויחסכו מהם את הסבל שבהשלכתם לפח.
נרדפי החמין (החמינאים) שבינינו טרודים כבר מיום חמישי בשאלה מה מזג האוויר הצפוי בשבת. אף אחד לא רוצה לצאת טמבל ולהגיש חמין ביום של שמש וטמפרטורות גבוהות לעונה. חמין בלי גשם זה כמו קולה בלי גזים- אתה צריך להיות מכור אמיתי כדי להכניס את זה לפה. מצד שני אם לא תתכונן מראש ותתארגן למשימה מבעוד מועד לא תוכל לעמוד בה, כי חלון הזמן צר מאוד. זו גם הסיבה שטלפון מהסוג של "בא לכם לקפוץ אלינו לחמין?" תמיד מגיע ברגע האחרון. כמו שאמרתי החמין הוא דבר חלקלק ועד הדקה ה 90 אתה לא באמת יודע אם הצליח לך והאם בא לך לשתף עוד אנשים בחוויה. חברתנו ר' למשל (השם והמתכון שמורים במערכת) כל כך חרדה לאיכות החמין שלה , שהיא מזמינה אותנו רק אחרי שטעמה אותו בבוקר שבת, וזה לאחר לילה לבן בו היא הסתובבה סביב הפלטה תיקנה תיבול והוסיפה נוזלים. כיוון שאנחנו אף פעם לא יודעים מה יהיה גזר הדין, אנחנו לא זזים מהבית עד 11 בבוקר. המשפחה כולה יושבת דרוכה בסלון ומביטה במכשיר הטלפון בציפייה לצלצול שמבשר – תגיעו לחמין!
כשאצלנו בבית מוכרזת כוננות חמין ואנחנו המארחים העניינים לגמרי יוצאים משליטה. מכיוון שאין לדעת באיזו גרסה תיבחר הגברת הראשונה, בשישי בבוקר אני עובר לסטטוס של טייס אוטומטי. כל עשר דקות אני מוקפץ לסופר להביא עוד איזה מצרך, תבלין או עלה שאשתי לא חשבה עליו קודם, כשבכל גיחה אני נוסע לסופר אחר כדי לא לצאת דביל מול הקופאית.
בהתחלה התרעמתי אבל כשהבנתי שאני חלק ממגמה נרגעתי. מתברר שבשנים האחרונות מתקיים בארץ מרדף אחרי התואר "החמין המושלם". לתחרות אין שופט, אין פרסים, והיא מעולם לא הוכרזה באופן רשמי כתחרות על ידי או"נסקו . תחרות כזו גם לא קיימת בענפים אחרים כמו טיגון שניצלים קיצוץ סלט ירקות או אפיית בורקס, זה משהו ייחודי לחמין ומראה על מעמדו החזק בציבור. המרדף אחרי התואר מייצר לא פעם יצירתיות מוגזמת . למדתי שהחמין של היום הולך עם כל דבר: תמרים,חומוס ביצים, טימין, רוזמרין, שעועית מנוקדת, שעועית אדומה, זנב שור, גריסים, חיטה בשקית בד, קישקע, גרונות, יין, מים, ארנונה וחשמל. הכל הולך. לאחרונה שמעתי כי יש המטבילין גם ג'חנון בתוך החמין כאילו לא כבד לנו מספיק גם ככה.
אזהרה לסיום. החמין תמים למראה אבל טומן בחובו סכנות. לא פעם בשבת אחר הצהרים אתה רואה על הכביש מכוניות מזגזגות כשיכורות, כשהסבתא והילדים זרוקים מאחורה בעוד אבי המשפחה (עם חגורה משוחררת..) ואשתו ישנים על הדשבורד. אני ממליץ על קמפיין חדש לימי החורף המועטים שלנו "אם חמין – לא נוהגין " . שר התחבורה ישראל כץ נראה לי אחד שיודע להעריך חמין טוב . אני מקווה שהוא ירים את הכפפה.
עוד יציאה מהארון
אם כבר הזכרנו חורף אני רוצה להזהיר את הגברים שביניכם מהמשפט " צריך להוריד את בגדי החורף". לכאורה משפט תמים המסמן סופה של תקופה ותחילתה של אחרת, אך בפועל מדובר בכדור שלג במדינה שאין בה שלג ובתגובת שרשרת הרת אסון.
אתה כמו כל הגברים, חושב שבגדים זה לתמיד ומוכן ללכת עם הטרינינג המג'ייף שלך עד שהוא יתפורר. אתה גם לעולם לא תזרוק את הטישירט האהובה שלך "טיול לנחל עמוד, שבט דן '83 " עד ששערות החזה יצאו לך דרך החולצה. מצד שני, אשתך אחרי עונה אחת (!) כבר מרשה לעצמה להגיד על פרטי לבוש ש"זה כבר לא אופנתי" "זה גמור" "זה לא עולה עלי" "תלבש את זה אתה עם אתה כל כך אוהב את זה" וכדומה.
תכל'ס אין לך סיכוי מולה. גם העובדה שמעמד הביניים (שאתם בתוכו) נשחק לא מעניינת אותה. אתה יכול לנסות לדחות את מסע הקניות שלה ולהגיד לה "חכי קצת. אלה כמה ימי גשם ועוד יהיה חם ". זה אמנם לא יפתור את הבעיה אך ייתן לך זמן להתארגן, לתת שעות נוספות בעבודה, לפתוח חיסכון ולמצוא עוד חצי משרה שתעזור לך ברגע האמת. והיה ולא הצלחת לבטל את רוע הגזירה דע שאתה מסתכן בקריסה בסגנון אפקט הדומינו . מעבר לסיכון הכרוך בטיפוס על סולם תוך בפירוק שקיות כבדות מהקומות הגבוהות של הארון, יש מצב שתגלה שהעש אכל את הבגדים שלכם ושל הילדים, מה שמצריך הצטיידות רוחבית של כל המשפחה. ואחרי הבגדים יגיע תורם של השמיכות, הסדינים והציפות, ובעקבותיהם נעלי החורף, המגפיים הכובעים והצעיפים..
אני מודה שאין לי משהו אינטליגנטי להציע כדי למגר את התופעה, אבל אם תצליח לקמבן טיול לחצי הכדור הדרומי, נגיד ניו זילנד, שם זורחת השמש כרגע והקיץ בעיצומו, ולהעביר לשם את כל המשפחה לחודשים הקרובים בלי להחליף את המלתחה(!) , בואנ'ה, שיחקת אותה בענק.
