PSY מתייעץ מה עושים אחרי מילארד צפיות ביו טיוב עם היוצר של דינמו מסחה
בעקבות הזמנה לסדרת מפגשים בנושא מוסיקה וטכנולוגיה, מצאתי את עצמי השבוע בטיול קצרצר ובלתי צפוי בקוריאה. דרום קוריאה כמובן. לצפון קוריאה אי אפשר להיכנס, אלא אם אתה מחופש למוט אורניום או לקומוניסט.
גילוי נאות: קוריאה תמיד הקסימה אותי, ובשנים האחרונות עוד יותר. מדובר במעצמה בהתהוות, שקוראת תיגר על ההגמוניה היפנית בתחום ההייטק ותעשיית הרכב, ומצליחה לצמצם ממנה פערים במהירות. עד השבוע, כל מה שידעתי על המדינה הזאת למדתי מזוג קוראניות שהתחתנו ברגע של חוסר תשומת לב עם שני ישראלים ועשו עלייה. אצלן בבית טעמתי לראשונה אוכל ותה קוריאני, ובזכותן גם התוודעתי ל-Sun Kwan Moo, אמנות הלחימה העתיקה של נזירי הזן הקוריאנים.
הן גם הכירו לי את ה-k-pop, הפופ הקוריאני השובב, שהוא התשובה המוחצת למתקפת המוסיקה מהמערב (עיין ערך גאנגנם סטייל). מדובר בלהקות בנים או בנות, יפים מצד אחד ומוכשרים מצד שני, שיודעים לשיר ולרקוד כאילו אין קים ג'ון און בעולם. המוסיקה רחוקה מלהיות מוצרט, והיא נעה במרחב שבין מלודיות איטלקיות בסגנון סאן רמו למקצבי היפ הופ עדכניים מארה"ב. הקליפים שלהם מושקעים ביותר מצולמים להפליא, והבנות מחליפות תלבושות כל שלוש שניות.
עמוס בכל הידע החשוב והפחות חשוב הזה, ומצויד בספרון נוסטלגי של פטריק ("ידו המסוקסת נגעה בשדיה הלבנים") קים, הלוחם הקוריאני הנודע, עליתי לטיסה. מרגע שהתיישבתי במטוס של אייר קוריאה הרגשתי שהעם הזה מוצא חן בעיניי. כאב לשלוש בנות אין כמוני בעד זכויות הנשים, אבל מתי פעם אחרונה ראיתם דיילת שיורדת על ברכיה כדי לקחת הזמנה? אני, שמקפיד לדבר לאנשים בגובה העיניים, הרגשתי כל כך לא נעים, עד שירדתי גם אני על הברכיים, ולעזאזל המיניסקוס.
לארוחת ערב הגישו במטוס את הביבימבאפ, מנה של אורז, בשר, ירקות וביצים. שאלתי את הדיילות, וכולן הכחישו חד משמעית שיש למנה הזאת קשר כלשהו לביבי שלנו. מצד שני, ראיתי אותן אחר כך מסתכלות עלי ומצחקקות, כך שאני עדיין חושד.
היום הראשון בסיאול נפתח בביקור בחברת סמסונג. בשבילנו זו עוד חברה שמייצרת מכשירי טלפון וסמארטפונים, אבל בקוריאה היא לא פחות מסמל לאומי. קונצרן ענק שמייצר הכל – ממוצרי אלקטרוניקה, דרך מזגנים, ועד מכוניות ונדל"ן. רק באזור הגאנגנם לבדו (על שמו נקרא השיר של סאי) יש עשרות מגדלים בני 40 קומות ומעלה, שכולם רק סמסונג. אגב, הקליטה שם מצוינת.
הקוריאנים נקראים היהודים של המזרח הרחוק. הם אנשי עסקים מתוחכמים, אבל בניגוד לנו, אין להם רחמים עצמיים או רחמים בכלל. הגישה הכללית היא: רוצה כסף? לך תעבוד. אין לך עבודה? לך תמות, ושיהיה לך בהצלחה. כנראה שהמדיניות הקשוחה הזאת עובדת, כי לא ראיתי אפילו הומלס אחד בכל העיר. ודווקא חיפשתי.
בערב יצאנו לבלות במחיצת חברינו מסמסונג. בקוריאה כל ארוחת ערב מסתיימת במופע קריוקי והרבה אלכוהול. השילוב ביניהם לא עושה לי טוב, אבל למרות מחאותיי הקולניות נדחפתי לבמה. זייפתי בקולי קולות אתMy Way של סינטרה, ומבט באורחים ההמומים הבהיר לי שלא באתי להם טוב.
למרות הפאדיחה הנוראית נפרדנו מהמארחים כידידים, והם אפילו החמיאו לי על הקטסטרופה ואמרו שנהנו מאוד מהערב. מתברר שהם גם שקרנים טובים. החבר הקוריאני החדש שלי מסמסונג חיבק אותי ונתן לי נשיקה רטובה, כמו שנהגה לתת לי סבתי זכרונה לברכה. כל אותו יום הקפדתי להחביא את האייפון שלי עמוק בכיס ולהציץ בו רק בשירותים. זקן קוריאני חכם אמר פעם שאם אתה מחפש צרות, בסוף תמצא אחת. אז למה לי.
ביום השני ציפתה לי הופעה של ג'סטין ביבר. זו לא בדיוק הבחירה המוסיקלית הטבעית שלי, אבל כשאתה מוזמן אישי של סקוטר בראון, המנהל האישי של ג'סטין, לא מנומס לסרב. ייאמר לזכותו של הילד שהוא יודע לשיר ולהתנועע, הוא משקיע הרבה אנרגיה ומקפץ על הבמה כמו עָיר. הוא גם תיקשר עם אלפי הילדות הקוריאניות באופן מרשים – הוא שר באנגלית, והן ענו לו בצווחות. איך שלא מסתכלים על זה, מי שהכניס לחשבון הבנק שלו עד גיל 17 מאתיים מיליון דולר ממכירת מוסיקה, חולצות ובשמים על שמו, כנראה עושה משהו נכון.
מאחורי הקלעים באו לעשות לו כבוד שני זמרים קוריאנים גדולים – סאי מהגאנגנם וראפר קוריאני ידוע בשם G Dragon. גם אני הסתננתי. למזלי, אני מספיק מבוגר וקירח כדי לא להיחשב למעריצה מתעלקת, אז כשביקשתי להצטלם איתו, הוא נעתר בחביבות.
את סאי פגשתי במסדרון. נפגשנו לפני שנה, ערב הפריצה הגדולה שלו בארה"ב, ונחמד לגלות שגם אחרי שלושה מיליארד צפיות ביוטיוב הוא עדיין זוכר אותי ושומר לי פינה חמה בליבו. כאן הוא נחשב לסיפור הצלחה פנומנאלי ולקוריאני הכמעט הכי מפורסם בעולם, שני רק לבאן קי מון מהאו"ם. כשסקוטר בראון החתים אותו על חוזה בינלאומי חשבתי שהסתובב לו בורג. מה הטעם להשקיע באמן לא מוכר ששר בקוריאנית שיר מטופש? אבל מסתבר שהסקוטר הזה ראה קצת יותר רחוק ממני. עובדה שבחשבון של סאי כבר שוכבים כמה עשרות מיליוני דולרים, בעוד שאני שובר את הראש איך לממן לבנות את כל החוגים ולעמוד בכבוד גם בתשלומים הנוספים לבית הספר.
היום השלישי היה עמוס בפגישות וכנסים בנושא החידושים הצפויים בסלולר ביישום אפליקציות מוסיקליות. מרוב דיבורים על טכנולוגיה התחלתי להתעייף ולנמנם באופן טכני. מזל שאת הלילה העברתי בהונג קונג, שנתנה לי זריקת אדרנלין שהעיפה אותי לשמיים. אף פעם לא הייתי שם, וחשתי סביבי אנרגיה מטורפת של אנשים שמתמחים בלעשות המון כסף – מיהלומים, מעסקים, ומכסף של אחרים.
עיניי נעצמו בשנייה שהתיישבתי על המושב הנוח של אייר קוריאה בדרך חזרה. הדיילת כבר עמדה לכרוע על ברכיה, אבל סימנתי לה שעדיף שלא. אני לא רעב. יש לי הרעלת נודלס אלכוהול וג'סטין ביבר. אז נרדמתי. חלמתי על חומוס.
השיר הפחות מצליח של PSY רק חצי מליארד צפיות…
החבר החדש שלי G Dragon
שני ראפרים גדולים. שנה אחרי שעשיתי את "האשם תמיד " הוא נולד.
את אלו לא יצא לי עדיין לפגוש: רק 80 מליון צפיות
