כל כך הרבה דברים עשיתי בחיי ודווקא לכתוב לעיתון באופן מסודר לא יצא לי.
בכל דבר הפעם הראשונה תמיד מרגשת ומפחידה. מי לא זוכר את הנשיקה הראשונה שלו או במקרה שלי את הסטירה הראשונה, את הפעם הראשונה שקיבלתי מכות מערס… אני זוכר טוב איך זה להקיא לפני ההופעה הראשונה עם להקת רוק, מכיר מה זה ללכת 500 פעם מצד לצד בחדר ההמתנה של אולפן הטלוויזיה רגע לפני שאתה עולה לשידור. אבל איך מתרגשים לפני טור ראשון ? על מי מקיאים?
הפחד מכתיבה מתבטא קודם כל ברצון לברוח מהנייר לכל דבר אחר שיש בסביבה. פתאום אני מתנדב ללכת להסיע את הילדות לחוגים, פתאום בא לי תפוח, אני מתעקש לקפוץ לסופר, בא לי אגס, אני מתנדב להחליף נורות, ולהוריד זבל גם כשאין כלום בשקית . התקשרתי ליאיר לפיד, לקבל איזה טיפ קטן. בכל זאת יש לו טור נחשב כבר שנים. הוא ענה לי בשקט שקצת קשה לו לעזור לי באמצע הגשת מהדורת יום שישי ומאז הוא לא מחזיר טלפון. כשירוץ לפוליטיקה הוא יחפש אותי..
.
אז כדי להבין מה הולך התחלתי לקרוא עיתונים באופן אובססיבי. לא תאמינו כמה מרתק לוח מודעות הרכב וכמה מאזדות יש למכירה באזור המרכז . והמחירים ממש בסדר.
אז הנה התגברתי, טור ראשון – ראש השנה, או כמו שאמר פעם יענקלה רוטבליט: הבטיח לשלוח שירים למוסף – אבל אין לו כוח, לא בא לו עכשיו… תמיד הם קוראים לו נושא הבשורה – אבל משלמים לו לפי השורה". וואלה צודק.
אז שיהיה לי בהצלחה ואני מקווה שגם לכם. נהניתם – ספרו לחבריכם, לא נהניתם – יש גבול למה שאני יכול לעשות.
למה לא הצטלמתי לפרוייקט של ספנסר טוניק
זה לא שלא חשבתי על זה. אני אדם פתוח בסך הכל. ותמיד נחמד לראות ערומות צפות בים המלח. בלי להציץ, בלי להיכנס לאמבטיה ב"טעות", בלי לבקש טובות. ככה חופשי, ובכמויות.
הבעיה היא שקודם כל יש גם גברים בעסק ואני לא מאלה שזה עושה להם טוב. זה מביך אותי. גם במקלחות בצבא זה לא דיבר אלי וגם לא בסאונות אפופות אדים. גברים ערומים, איך אני אגיד את זה מבלי לפגוע באף אחד? ברוב המקרים זה לא כזה אסתטי. ולא ששמעתי שאנחל בונני ירד לצילומים.
זה גם עשוי להיות מתסכל. השוואות, קינאה ואחר כך חרדת ביצוע של חודשים. לא מתאים. ועוד דבר ,אנשים כמוני שמתנדבים להתפשט? זה כמו מועדון שמסכים לקבל אותך לשרותיו ,אתה לא רוצה להיות חבר בו. אני גם מכיר את זה מחופי נודיסטים. איך שלא מסתכלים על זה, זה אף פעם לא נראה כמו ספורטס אילוסטריטד. אז בשביל מה?
ובוא נדבר רגע על הטוניק הזה. נכון זו תמונה קבוצתית ומרחוק. אבל אני לא מכיר את הבנאדם. הוא הרי מצלם את זה במצלמה איכותית ברזולוציה גבוהה . עוד לא הרבה זמן כל אחד יוכל לגשת לתמונה הזאת וכמו בבלייד ראנר לעשות עלי זום-אין על כל המסך. אני כבר שומע את ההערות. הניצני הזה.. תראה מה יש לו שמה. טוב שקנינו פלזמה גדולה למחשב, מה זה, הוא שם ברז? תראה איזה קפלים… חבל שראינו את זה לפני ארוחת ערב. יאללה דלג דלג.
הסופרים מלאים בעמותות שמתרימות מוצרים לראש השנה. פתחון לב, מגן דוד, לתת. זה מפעל יפה. מגן דוד, למשל, נמצאים מחוץ לסופר עם קופסאות קרטון עם הסמל האדום שלהם. בהתחלה הייתי בטוח שהם רוצים את הדם שלי. אנחנו כל כך מורגלים לעשות את הקשר בין הלוגו שלהם לנוזל החמקמק שנמצא אצלנו על המרפק (שם כל הדם, לא?)
ואם זה מה שהם רוצים, אז למה ארגז? יש גבול לכמות שאני מוכן לתת.
ואז הסתובבתי בסופר עם הרשימה. ברשימה של אשתי הכל מסודר, אבל אני רק חשבתי מה אני נותן למשפחה הנצרכת שאימצתי ממגן דוד.
מה הם יעשו עם טונה במים? יש בזה משהו מכוער, אני אומר לעצמי מול דוכן הטונה. תהיה לארג' ותקנה להם טונה בשמן. איזה פרצוף יש לך לבוא עם טונה מימית ודלה.
יין אדום? לבן? דילמה. אולי איזה בקבוק וויסקי טוב? אבל בעצם מה אני עושה? אני צריך את אבי המשפחה שיכור על המצפון שלי? יין זה לחג. וויסקי זה משחיט. נקנה לו אחד יין ואחד חלב סויה. חשוב גם האיזון. שיידע שאני אדם מצפוני שחושב על הסביבה, על צער הריגת החיות. אולי נשים להם גם איזה כמה קציצות טבעול? עכשיו אני ממש שונא את עצמי. תחליט – או שאתה עוזר או שאתה מתנשא. אנשים רוצים להעביר את החג בכיף. לך תקנה להם חמישה סטייקים יפים ותפסיק להתקמצן. הרי לקנות לאנשים טבעול זה כמו המבט הזה שאתה מקבל מצמחונים כשהם עוברים ליד שווארמה חזן. מבט לא כייפי בכלל.
מרחוק אני כבר רואה את הצרה הגדולה באמת קורצת לי ומענה את נפשי: המסדרון הממלכד של הממתקים.
יופי, נראה אותך עכשיו מקבל החלטה, חסר עמוד שידרה שכמוך, אני אומר לעצמי והרגליים רועדות לי מול חמשת אלפים סוגים של במבות וממתקים. עכשיו אני באמת צריך להחליט. אני עוזר למשפחה או דופק אותם? הרי הילדים החמודים שלהם מתים על סוכריות טופי. העמסתי לעגלה שש שקיות בכל הטעמים והרגשתי את המצפון נותן לי סטירה. אין להם כסף לרופא שיניים, יא דביל! מה אתה עושה?
החזרתי מייד למקרר את החלב השמן שלא באמת עוזר לאוסטיאופרוזיס, החזרתי לפריזר את הסטייקים שגורמים לעלייה בכולסטרול, וגם את ארבע התבניות של ביצי הכפר השבתי למקומן. אני צריך את הסלמונלה קופצת על הילדים המסכנים???
רצתי למחלקת התרופות וקניתי שישה עשר סוגים של חוטים דנטליים, שבע מברשות שיניים חשמליות וארגז פדים סופגים. לא יודע אם לבנים יש חצ'קונים אבל שמתי להם בארגז כמה שפופרות של חומר נגד אקנה וחומצה לניקוי כיורים.
עדיף לי אנשים רעבים בחג מאשר חולים עם עששת וסרטן אחרי החג.
כיסיתי את הפנים עם קרש חיתוך ירקות, שילמתי ויצאתי החוצה. שמתי את המוצרים בארגז של מגן דוד אדום וברחתי. שלא יידעו מי זה המשוגע. רק זה חסר לי.
חג שמח.
