הלוואי עלינו

איור טליק לזר

להדפסה pdf

בשבוע האחרון הוחלט לחסן גם בני נוער, ובקבוצות ההורים של הקטנה החלה מהומת אלוהים בשאלה אם יש מספיק מידע בעניין ומה הסיכונים. אין ספק שהחיסונים הם ברכה גדולה ואני ממליץ עליהם בחום. אבל מכיוון שאף אחד, כולל ד"ר אלרעי פרייס והנגיף עצמו, עדיין לא יודע מה בדיוק יהיו תופעות הלוואי של החיסון, יש בהחלט מצב שישראל, כמדינה הראשונה שרוב תושביה יהיו מחוסנים, תהיה גם המדינה הראשונה שלכל תושביה יהיו אותן תופעות לוואי.

אם, למשל, בעוד כמה חודשים החיסונים יגרמו לכולנו לאבד את הזיכרון, יהיה פה מעניין במיוחד. אנחנו נשכח איפה השארנו את המפתחות של האוטו ומה הקוד לרשת האלחוטית. כנראה שגם נשכח את יום ההולדת של האישה, רק שבניגוד להיום, במציאות החדשה גם היא תשכח מהעניין, וכך ייחסך הריב הבלתי נשכח, שאחריו צריך לפצות אותה בקניית טבעת חדשה – מה שבלאו הכי לא היה יכול לקרות כי היית שוכח את הקוד הסודי של כרטיס האשראי, וגם את העובדה שאתה באוברדרפט של 50 אלף שקלים. ייתכן שבמציאות החדשה בכלל נשכח למי אנחנו נשואים, וכך נוכל לאוורר את יחסינו עם בני זוג אחרים, שגם הם שכחו. חוץ מזה נשכח למי אנחנו אמורים להצביע בבחירות, מה שירענן מאוד את מפת הגושים שתוקעת את העסק.

תופעת לוואי אחרת יכולה להיות נשירת שיער. תארו לכם מדינה שלמה שכולה קירחים וקירחות, שבה בִן־לילה יימחה היתרון של כל השוויצרים בעלי הבלורית עלינו, החלכאים והחלקים. נוסף על כך, המציאות החדשה תחשוף את כל המתחזים עם הפאות וההשתלות, שדווקא הכרבולת שעל ראשם תציג אותם במערומיהם. תופעה כזו יכולה להפוך את ישראל לבירת הקירחים העולמית (שמה של תל אביב ישונה לקרחנה) ולאבן שואבת לתיירות קרחות מכל העולם, כולל מצעדי גאווה של קירחים. על ההפסד שייגרם לתעשיית המספרות, השמפו והמלחמה בכינים תפצה עלייה מטאורית במכירת כובעים.

תופעת לוואי נוספת שיכולה לצוץ (חלק מחולי הקורונה כבר חשו בה) היא אובדן חוש הטעם וחוש הריח. יש לזה יתרונות במדינה חמה כמו שלנו, שבה יש סבירות גבוהה להיתקל במתנגדי דאודורנטים או בפחי זבל עם שאריות אבטיח. מנגד, זה עשוי לחסל את תעשיית הבשמים. 

אובדן הטעם עשוי לייתר את הצורך באוכל גורמה יקר (מה שגם ככה נמנע מאיתנו כרגע), כך שגם גדולי הפיינשמקרים יוכלו להסתפק בקופסת מנה חמה לארוחת צהריים. לא צפויה השפעה על תוכניות הבישול בטלוויזיה, כי גם היום המסך לא מעביר ריח או טעם. לא ברור אם תופעת הלוואי תתרחב גם לאובדן חוש הטעם בתחומים נוספים – נגיד, בתחום המוזיקלי, מה שיגרום לחובבי בטהובן והפילהרמונית להתמוגג משירים של יובל המבולבל.

אם כל המדינה תסבול דווקא מעיוורון צבעים, הטלוויזיות יוכלו לחזור לשחור לבן, ובארונות הבגדים יתפנה מקום, כי יהיו רק בגדים שחורים ולבנים.

הקשר עם פייזר מסעיר את הדמיון בכל הקשור להעצמת כוח הגברא, כך שייתכן שדווקא זו תהיה תופעת הלוואי של החיסון. אם פתאום יתברר שהחיסון של פייזר יחזיר את הקשישים לתפקד כמו בגיל 20, זה ישנה כליל את האווירה בבתי האבות. אם החיסונים יחזירו גם את הקשישות לימיהן כקדם, נחזה בבייבי בום בקרב דור הזהב, מה שעשוי לשנות את מפת הבייביסיטרים בישראל, כי הסבים שעכשיו שומרים עבורנו על הנכדים, יחזרו בעצמם להתרבות, ופתאום ידרשו שאנחנו נשמור להם על הילדים.

אם, לעומת זאת, תופעת הלוואי תהיה דווקא אובדן כוח הגברא, יתפנה לכולנו זמן ליותר ספורט ויוגה. ייתכן שחמומי המוח יעברו ממריבות על בחורות לתרגול מדיטציה וביקראם יוגה על מחצלות.

כמה מילים על פרטיות

בשבועות האחרונים פשטה השמועה שווטסאפ מעדכנת את מדיניות הפרטיות של האפליקציה ותשתף בהתכתבויות שלנו את החברה־האם פייסבוק. כתוצאה מכך החלה נטישה של ווטסאפ והיתה הסתערות על אפליקציות אלטרנטיביות, כמו סיגנל וטלגרם, וקבוצות שלמות שהיו פעילות בווטסאפ עברו לאפליקציות מתחרות. ווטסאפ נבהלה, ותוך כמה ימים חזרה בה מההחלטה ודחתה את העניין בכמה חודשים, כך שאפשר בינתיים לנשום לרווחה ולהמשיך להציק לאנשים כרגיל בסרטונים שהם כבר קיבלו משש קבוצות אחרות.

פרטיות היא נושא חשוב וסבוך. אף אחד, חוץ מפליטי ריאליטי, לא רוצה שאנשים אחרים יידעו עליו יותר מדי פרטים אינטימיים. כבר הבנו שחברות הענק האלו אוספות את המידע כדי לחדד ולהתאים ביתר דיוק את הפרסומות שהן מציגות לנו, ואם בשביל זה יש עובד מיוחד בווטסאפ או בפייסבוק, שכל תפקידו הוא לנבור בשיחות המשעממות שלי – אז שיהיה לו בהצלחה, ואני משתתף בצערו.

רוב הדיאלוגים שלי עם העולם די בנאליים. בשיחות הכתובות שלי עם הגברת הראשונה, למשל, אפשר למצוא בעיקר ענייני מנהלה: איפה את? מתי אוכלים? מי בבית? ערה? אני בסופר, תקנה קוטג׳. עם הבנות שלנו זה: מה שלומכן? זה ממש לא בתקציב. מי מגיעה לצהריים? ערה? רעבה? הכנו שניצל ואורז, אין מצב שאני מביא לך את זה הביתה.

בקבוצות חברים הטקסטים קצרים ומלווים בסרטונים דביליים של תאונות דרכים, עם ביטויי האדרה כמו ״גדול״ ו"הורס״. בקבוצות רכילות משוחררות יותר אפשר למצוא דברי שירה בסגנון: שירה הזאת זה חתיכת מטומטמת. אורי הוא מניאק גדול. הם דבילים. שילכו לחפש מי ינענע אותם. סליחה אורי ושירה, זה היה מיועד לקבוצה אחרת, התכוונתי ינענע במובן של יביא לכם נענע לתה.

זה נכון שהיינו אמורים לחשוד כשקיבלנו את האפליקציות האלה ללא תשלום. אבל אם התשלום הוא בחשיפת הטקסטים המשעממים האלה לעולם, אולי היה שווה.

זה לא הדבר החדש היחיד בתחום תוכנות המסרים הפופולריות. לאחרונה חלה כנראה עלייה אקספוננציאלית במפלס העצלות האנושית, מה שהביא לגידול ניכר בשימוש בפונקציית ההודעה הקולית בווטסאפ. במקום להקליד הודעה ארוכה ומורכבת, שעלולה לגרום לשברי מאמץ באצבעותינו העדינות, יש מי שבוחרים ללחוץ על כפתור ההקלטה ולשגר אל היעד מסרון בקולם. מדובר בדרך כלל באנשים שאוהבים לדבר ולשמוע את עצמם, וגם משוכנעים שיש להם קול רדיופוני. לחלקנו זה לא נשמע כמו דרמה גדולה, אבל הטרנד הנ״ל פותח דיון רחב בהלכות טלפוניה ונימוסים דיגיטליים בעולם המשתנה.

ככל שאתה מבוגר יותר, כך אתה מתקשה להבין את הכללים הנהוגים אצל הדור הצעיר, או סתם נהנה לצפצף עליהם. זו הסיבה שכל כך הרבה הורים מפדחים את ילדיהם ברשתות החברתיות עם תגובות ציבוריות לעניינים אישיים ושאר מבוכות. להורה מבוגר הרי אין שום בעיה להתקשר לבנו בן ה־40 באמצע פרזנטציה לאנשים ממיקרוסופט כדי לשאול אותו אם הוא מגיע לארוחת שישי. לצעירים, לעומת זאת, שיחת טלפון ממשית היא משהו ששמור למצב שבו חיי אדם מוטלים על הכף.

בניגוד לווטסאפ רגיל, להודעה קולית יש תדמית של חדירה למרחב האישי, משום שהשולח מצפה שנשמע אותה ונגיב מייד. אלא שהקשבה כזו, בניגוד לקריאת הודעה, היא אירוע רועש שלא ניתן לעשות כשאתה בישיבה רבת משתתפים או באמצע שיחת זום.

פעם, הצצה במכשיר הטלפון תוך כדי פגישה עם אדם אחר היתה נחשבת לחוסר התחשבות. היום אף אחד לא דופק חשבון וכולם מעיינים בהודעות חופשי בזמן שהחבר מדבר. השיא של חוסר הנימוס הוא כמובן באולפני הטלוויזיה, שם הכתבים והפרשנים מרשים לעצמם לכתוב ולקרוא הודעות בזמן שכתב אחר מדווח, אז מה אם חצי מדינה מסתכלת. אולי זה בגלל עמית סגל, שרוצה שנחשוב שהוא מקבל עדכונים חיים מראשי המדינה בעניינים קריטיים, כשבפועל מה שכנראה כתוב שם זה ״אחרי השידור תקנה נייר טואלט ותעבור אצל אמא שלי לקחת את הגולאש״. √