האוטו של אבא
'אפשר את האוטו' ? שאלה אותי השבוע בתי החיילת ושחררה אצלי בלב את ההנדברקס. ובכן נכון שעם המצב בכבישי הארץ עדיף שהילד ייסע באוטובוס או בנגמ"ש, אבל מכיוון שזו לא אופציה, אז אני בעד לתת את האוטו לילדים. כשזה נוגע לבת שלי, אמא שלה ואני רגועים יותר כשאנו יודעים שההגה בידיים שלה ולא בידיים של איזה גברבר חובב דאווין וחרקות שמתודלק בוודקה באוקטן גבוה. דבר שני, חשוב לי שהחתנים הפוטנציאלים יקבלו את הרושם שמדובר בכלה הגונה ובעלת אמצעים. למעשה אני מוכן לסגור כבר עכשיו שהיא תביא את האוטו והם את הדירה. נראה לי פייר אינף.
.
כמובן שההכרזה הזו פתחה פתח לויכוח פילוסופי בנוסח כמה שעות שינה פיג'ו צריך, מה אומרות פקודות מטכ"ל , והאם האוטו יכול לקום בצהריים אחרי שנסע כל הלילה? אבל אבא שלי מצא תשובה לכל שאלה וסתם לנו את הפה.
אז אחרי שויתרתי על האוטו שלי לטובת החיילת, פניתי לאבי כמו בימים הטובים, וביקשתי ממנו את המאזדה העתיקה שלו לכמה שעות. האוטו לא ממש היה בשימוש לאחרונה ורוב הזמן הוא 'ישן בבית". מה זה ישן, שנת חורף וקיץ יחד(. למעשה הרגשתי שאני ממש עושה לאבא שלי טובה שאני מוציא את הבונבוניירה לטיול, אבל כמו במנהרת הזמן חזרנו שנינו 30 שנה אחורה . אבא שלי חש שיש לו ביד קלף חזק וקפץ על ההזדמנות להזכיר לי מי בעל הבית, ואני עטיתי מבט של צעיר חצוף ושופע תלתלים שמבקש פתרון לליל בילויים פרוע . לפני שיצאתי הוא התעקש לבדוק לי שיעורים בחשבון ועיקם את הפרצוף כשביקשתי כסף לדלק. אחרי מבט מחנך וחשדני הוא שיחרר לי את המפתחות ואני יצאתי מרוצה לדרכי.
מכיוון שהידע שלי ברכב מסתכם בזה שהמנוע מקדימה והגלגל ספייר מאחורה, לא בדקתי האם הרכב מוכן לנסיעה. גם באוטו שלי אני לא בודק אף פעם ואיכשהו הכל עובד. לא יודע, כנראה שמישהו אוהב אותי למעלה. הדלקתי את הרדיו והמזגן ונסעתי שמח וטוב לב. לא זוכר לאן נדדו מחשבותיי אבל כמה דקות אחרי שהתחלתי בנהיגה, המכונית החלה לגמגם ולעלות בעשן. אולי איבדתי ריכוז בגלל שהוזמנתי לערב שירה עם עינת שרוף, אולי בגלל שברדיו התנגן smoke on the water , ואולי התבלבלתי בגלל הבלונדה הגבוהה שעינטזה על המדרכה בחצאית קצרה וגופייה קצרה עוד יותר. על כל פנים לפני שהספקתי להגיד "עשן בעינייך עם גדי ליבנה " האוטו נעצר.
יצאתי החוצה ועשיתי בדיוק מה שראיתי בסרטים . פתחתי מכסה מנוע, הסתכלתי פנימה, והעמדתי פנים שאני יודע מה עושים. המנוע אכן עישן בכבדות ואני הבטתי עליו חסר אונים ומזיע נורא. בעודי מקלל את הרגע נעצרה על ידי מיצובישי חבוטה ממנה יצא שמעון מכונאי הרכב. הוא פתח את הבגאז' המבורדק שלו ,ניגש למאזדה והתחיל בבדיקה לצורך דיאגנוזה. לא הצלחתי להבין אם שמעון הוא ניידת טיפול נמרץ שעברה במקרה, או חאפר שנוסע הלוך ושוב על הכביש כדי ללכוד פריירים כמוני. אחרי שלוש דקות של חיטוט בקרביי המנוע הוא הודיע לי שהלכה השטנגה של הרדיאטור או הפלומבה של האלטרנטור. מילים שאתה לא בטוח אם הם באידיש או באנגלית שעם הזמן נשחקה בפי הילידים.
"תן לי עשר דקות ואני משחרר אותך" אמר לי דוקטור שמעון, בזמן שאני עומד לידו וחושב איך אני יכול לעזור. מים קרים לא היה לי להציע והדבר היחידי שיכולתי לעשות למענו זה רוח עם עלה גדול של בננה או לשיר לו את 'ריקוד המכונה' של משינה. אבל לא היה עץ בננות בסביבה וריקוד המכונה הוא שיר אינסטרומנטלי בכלל.
אחרי שעה שמעון זחל החוצה מלוכלך ועם חיוך מנצח כאילו יילד תאומים אמר לי "כנס תניע". נכנסתי ולא הניע. חיברנו את המצבר שלי למצבר שלו, שאבנו דלק מצינורית, דפקנו על הפלגים, רקדנו מסביב למנוע וכלום. שמעון נכנע וביקש 400 שקל על מאמץ שלא הניב תוצאות. כמובן שהתנגדתי. אחרי ויכוח ארוך שגם לא הניב תוצאות שילמתי לו מה שרצה רק שילך. עכשיו עמדו מולי שתי משימות. הקלה להשיג גרר למכונית ומונית בשבילי, והקשה, לבשר לאבא שלי שהיפהפייה שלו התעלפה ליד ראש העין ולא תישן הלילה בבית. את הגרר והמונית פתרתי בשיחה אחת אבל את השיחה עם אבא החלטתי לדחות למחר.
בבוקר, אחרי שוידאתי שהאוטו ישן טוב בלילה במוסך, הופעתי מחויך בבית הורי ובידי שקית עמוסת עוגות ותופינים. "אבא , אנחנו צריכים לדבר " זרקתי את הפצצה והתיישבתי. דווקא העוגות התקבלו בברכה אבל הוא לא אהב את הבשורה . לדעתי הוא חשד שהמכונית התקלקלה כי עשיתי עליה חרקות. הוא התיישב לידי בשקט ובהה בקיר. אבל הנורא מכל קרה יומיים אחר כך. חיים מהמוסך צלצל ושאל אם יש לי כרטיס. איזה כרטיס שאלתי? 'כרטיס תרומת חלקים'. הוא ענה, 'האוטו גמור. קפוט. אפשר לזרוק אותו לפח, אבל כל חלק שאתה תורם יכול להציל חיים של אוטו אחר' לא התלבטנו לרגע. בכל זאת אנחנו אנשים נאורים. אנחנו לא קדושים אבל כשאני נוסע בשכונה ולפתע מזהה את האגזוז של הבונבוניירה על מזדה אחרת… תשמעו, זה עושה לי טוב. אני מרגיש שעשיתי משהו למען הקהילה.
אתמול שוב הילדה חזרה מהצבא וגרמה לנו למצוקת רכב. הגברת הראשונה שקבעה לקפה עם חברות, הסתכלה על החנייה הריקה ונתנה בי מבט מתחנן. אבל לפני שהיא הספיקה להגיד 'ג'נרל מוטורס' הגשתי לה את הטלפון ואמרתי לה "בקשי מאימא שלך את האוטו!"
