לא ברור מאיפה זה מגיע – האם נולדנו סוסי יאור או שרכשנו את התכונה הזו עם השנים ועם ההתפתחויות בעולם המזרנים – אבל אם אני מפשפש בזיכרונות ילדותי, אני נאלץ להודות שהייתי כזה עוד כשאמא שלי ביקשה ממני לעשות דברים בכיתה ו׳. ״סדר את החדר שלך!״ – ״למה עכשיו? אני לומד״ (פחחח, לומד לחרוט על הקיר). ״לך למכולת״ – "בשביל מה? יש מלא אוכל בבית״.
״תערוך את השולחן״ – ״בשביל מה? במילא אין אוכל בבית״.
אחר כך, כשהתגייסנו, הצבא שדרג את יכולות ההתחמקות שלנו לדרגת אמנות, כולל תירוצים אידיוטיים ומוגזמים, כמו הריגת סבתות שכבר מתו הרבה קודם, והמצטיינים בתחום גם זייפו גימלים ופטורים ממטלות שונות, כולל טענות שאתה לא יכול לשטוף סירים במטבח כי אתה אלרגי למים. כחייל, אתה למד שהשירות הוא בעצם משחק על זמן, ואם תצליח לזוז כמה שפחות במהלך שלוש שנים בלי למשוך את תשומת הלב של המערכת, שיחקת אותה.
נישואים הם משחק הרבה יותר ארוך ומורכב, וככל שהזוגיות מתארכת, כך גם התירוצים הולכים ונשחקים, השקרים הקטנים חוזרים על עצמם והבלופים הופכים צפויים ונטולי ריגוש. שוב הנשים מייצרות יוזמות והגברים מחפשים דרכים לבטל או לדחות אותן באופן אלגנטי, או לפחות עד כמה שמישהו שמסתובב בבית בתחתונים ובחולצה עם כתמים של טחינה, יכול לעשות משהו אלגנטי.
זה מתחיל מהפעלות קטנות ויכול להגיע לקטסטרופות משנות חיים, לכן חשוב להיות יצירתי ולא לשקוט על השמרים והתירוצים. פתרונות של ממש אין לי, אבל חשוב לפחות לשים לב ולנסות לנטרל את המוקשים מבעוד מועד כפי יכולתך, סגנונך וכישרונך. יש גברים שמייד עם תחילת הנישואים יעמידו פני אידיוטים גמורים, וייתנו לבת הזוג תחושה שמדובר בחדל אישים במצב כל כך חמור, שאין בכלל טעם לצפות או לבקש ממנו משהו. אלא שלמרות הנוחות של טקטיקת הטמבל, הליכה לכיוון הזה עלולה להוביל לכדור שלג, שבסיומו רעייתך תעבור לבעל אחר שהוא קצת פחות טמבל ועצלן וקצת יותר עשיר ומלא אנרגיה, שגם יסכים ללכת איתה לחוג ריקודי־עם בלי לספר שכואבת לו הרגל והרופא אסר עליו לבצע צעד תימני.
ביגוד, הנעלה והלבשה תחתונה
משפט תמים כמו ״אכפת לך לבוא איתי לקניון?״ הוא פתח לצרה צרורה. החורף ממאן להגיע, העיר מלאה במבצעים של שלושה במאה, אהבת נעוריך הנצחית תיקח אותך לסיור חנויות במסווה של ״שותים קפה וחוזרים״, וכשתגיעו לזירה תגיד פתאום את המשפט ״אין לך בגדים״. לעובדה שהארון שלך מפוצץ ובלי מקום לעוד זוג תחתונים, אין שום קשר לאמירה הזו, וגם לא לזה שמבחינתך תמיד תעדיף לזרוק עליך את הסווטשירט סיום קורס מ״כים המתפורר שלך, אז למה בכלל צריך בגדים חדשים?
כולנו מכירים את המראה הזה. גבר עם מבט כבוי ומובס מובל לתא המדידה כשעל זרועו 15 טי־שירטים שהוא לא מבין מה ההבדל ביניהן, ומאחור רעייתו מנהלת שיח ערני עם מוכרן טווסי ומלא אמביציה, וברקע מוזיקה קצבית ומטרידה. הגבר מתבאס מהשמנמן השעיר שהוא רואה במראה, החולצות צמודות לו, מגרדות לו, והוא בעיקר לא רוצה לבזבז עליהן כסף. גרוע מזה, לפעמים ההסכמה שבשתיקה שלו לקניית טי־שירט בודדת עבורו מהווה עילה לכניסה מאוחר יותר לבוטיק בגדי נשים, שם הפריטים יקרים הרבה יותר והקנייה ארוכה יותר. נסה להימנע.
אירוח
למשפט ״מזמן לא הזמנו את המשפחה שלי״ יש השלכות חמורות, וכל האמצעים כשרים כדי להפוך את הקערה, להעביר את המפגש ולהפוך ממארח עייף לאורח מתלונן. יש כמובן גברים בשלנים ומשקיענים שיראו באירוע כזה אתגר קולינרי וחברתי, אבל אנשים נורמליים רואים בבישול ובאירוח עול וטרחה מיותרים, שבהם רבה העלות על התועלת, אם בכלל יש כזו. ההכנות לאירוח כזה יכללו כנראה אישה שהופכת מטיפוס עדין ושליו לרס״ר מטבח עצבני בבסיס טירונים, והגבר הסמכותי יתפקד כנער שליחויות מפוחד, שיישלח לאסוף זר פרחים מהמשתלה, יסונג׳ר כמה פעמים לסופר כי בפעם הקודמת היא שכחה בזיליקום, יתבקש להוציא כיסאות ושולחן מתקפל, להצליח ליישר אותו בלי לחפש הוראות הקמה באינטרנט, להתלבש כמו בן אדם ולהיות נחמד למשפחה. מבחינתו, מה היה רע בעוד ערב שקט מול "אולפן שישי" עם פרוסת חלה, גבינה צהובה, כוס קולה קרה וכמה זיתים?
סיוד, שיפוץ וריהוט מחדש
כשרעייתך מתחילה לעיין במגזיני עיצוב, להסתובב בבית עם מטר ולהסתכל על הקירות במבט מהורהר ועם הראש הצידה, יש סיכוי טוב, כלומר לא ממש טוב, שלפניך פרויקט שיפוץ שאתה ממש לא מעוניין בו. מדובר בכאב ראש אדיר שתרומתו להמשך חייך מוטלת בספק, אבל כנראה אחריו תזדקק לתרומות, כי העלות שלו לא דומה לשום אירוע שאתה מכיר. מבחינתך אפילו סידור המיטה בבוקר הוא מיותר, הרי ממילא בעוד כמה שעות חוזרים לאותה מיטה לשנ"צ, אז בטח שאין סיבה להחליף צנרת, לרהט מחדש, לשים פרקט ולהרוס קירות רק כדי להקים שם קירות אחרים.
