איור טליק לזר
עבר עוד שבוע בתוך בהלת הקורונה שכל העולם מושפע ממנה, אלא אם כן אתם חיים בצפון קוריאה ונמצאים בבידוד מאז ומתמיד. דרכי ההתגוננות מגוונות. ראש הממשלה, למשל, המליץ להחליף את לחיצות הידיים בנמסטה של ההודים. הנמסטה היא אמנם ברכת שלום נטולת מגע, אבל ספק אם בענייני היגיינה, המודל שאליו כדאי לשאת עיניים הוא של אומה שבה עדיין לא כולם סגורים על שימוש בנייר טואלט.
בחדשות מדווחים על אנשים שליתר ביטחון מצטיידים בשימורים בכמות שיכולה להספיק לשנה לכל מחנה שבטה, אם כי לי באופן אישי קופסאות טונה בעיקר עושות אסוציאציה לספינת הקורונה היפנית, ולך תדע אם הדג ששוחה כרגע בשמן לא שחה קודם ליד הספינה הנגועה. ולמי שמצטיידים בכמויות סיטוניות של אורז ופסטה, חשוב לי להזכיר שהראשון מגיע מסין והשנייה מאיטליה, והמבין יבין.
המצב לא פשוט, אבל כולנו צריכים לשמוח שהטכנולוגיה עדיין לא התפתחה עד כדי כך שהיא מאפשרת הידבקות דרך ווטסאפ, מייל או וויי־פיי.
מנסים להרגיע אותנו שרוב הקורבנות של הנגיף הם אנשים מבוגרים, מי שלעיתים קרובות סבלו מבדידות עוד לפני הבידוד, והם גם מספיק מבוגרים כדי לזכור שהכניסו אותם לבידוד עם מגיפת הטיפוס לפני 80 שנה. המידע הזה כמעט עודד אותי, עד שנזכרתי שאני כבר בגיל שמשתייך לקבוצת הסיכון למוות מהמחלה. רגע אחד אתה צעיר מבטיח ובועט, ופתאום אתה מוצא את עצמך בודק את פוליסת ביטוח החיים ותוהה איך תיראה מצבה עם הכיתוב "נפל בקרב על הקורונה".
בינתיים אני בריא, ובכל זאת אפשר להגדיר אותי כנפגע קורונה. בדיוק היום הייתי אמור לצאת לסיבוב ההופעות של תיסלם בארה״ב, שתוכנן חצי שנה מראש, ועכשיו נדחה. אולמות שנסגרו מראש, כרטיסי טיסה שנקנו ל־15 חברי להקה ואנשי צוות, חדרי מלון, ציוד הגברה ואלפי כרטיסים שכבר נמכרו – כולם קיבלו הודעת ברקס חזקה, והכל זז לאוקטובר, עד יעבור זעם ושיעול.
הדחייה הלא צפויה השאירה את היומן שלי ריק בדיוק לשבועיים, זמן שהייתי יכול לנצל לשהייה בבידוד, אלא שכניסה לבידוד בלי שחזרת מארץ אחרת לא מזכה אותך בנקודות בונוס, ולצערי אין אפשרות לכניסה ״על החשבון״ לקראת הנסיעות הבאות.
הכניסה לבידוד יכולה לתפוס כל אחד מאיתנו, ללא הבדל דת, גזע או רמת הכנסה. אבל מעבר לכאב הראש הכרוך בה, חשוב לראות גם את היתרונות שהיא מציעה. בתקופה שבה אנשים מעדיפים גם ככה לטמון את ראשם בסלולרי במקום לתקשר עם האנשים האמיתיים סביבם, הבידוד הוא תירוץ מושלם לשקוע בפייסבוק או במשחק רשת, בלי שאף אחד יעז להגיד לך משהו. כי מעכשיו אתה לא סוציופת – אתה נשא.
בכל משפחה סיפור הבידוד הוא שונה, ותלוי בשאלה כמה מבני המשפחה חזרו מחו"ל או הסתובבו בפיראט האדום. אם אתה לבד בבידוד באחד החדרים בבית, תוכל לדרוש מבני המשפחה לספק לך שלוש ארוחות ביום מתחת לדלת, ואת כל השירותים שמגיעים לך, כולל כביסה וטלוויזיה, כשנטפליקס פנוי רק לך.
אם אני בן משפחה של מתבודד שחזר לבדו מחו״ל, הייתי מעדיף לשכן אותו בחדר הכביסה, עם גישה למרפסת שירות. ככה הוא לא יפיץ חיידקים בחדר האמבטיה ובסלון, שאר המשפחה תוכל להמשיך לחיות כרגיל, והמתבודד יוכל להעביר את הזמן בטיפול בכביסה, בתלייה ובגיהוץ עם אוויר צח במרפסת, תוך סידור אלבומי תמונות של בני הבית. מקלחת הוא ייאלץ לעשות בכיור או בגיגית.
מעבר למחלה עצמה, החלק העצוב עבור מי שנדבקו בנגיף הוא הפרסום התקשורתי של מסלול תנועתם מאז נדבקו. בואו נודה באמת, החיים של רובנו לא ממש זוהרים, והפרסום הפומבי של סדר היום שלנו חושף אותנו במלוא עליבותנו היומיומית. המסלולים שמפורסמים כוללים לרוב שורה של בתי עסק אפרוריים, חנויות עודפים, טמבוריות, מסעדות באזורי תעשייה, מרפאת שיניים בהנהלת וטרינר, סופר "חצי טרי" וחומוסיית "מפגש הקוליפורם". הניסיונות היומיומיים שלנו לשדר לסביבה שיש לנו חיים זוהרים ומסעירים בנוסח ביל גייטס בעמק הסיליקון מתנפצים אל קרקע מסעדת "הסשימי של שימי".
חשיפת הלו"ז שלך עלולה לסבך אותך, במיוחד אם יש לך מאהבת בעיר רחוקה, ואז תצטרך להסביר לבת זוגך מה עשית במלון בנתניה, למרות שבבית סיפרת שהיית בישיבה בחדרה. אתה גם עלול להתפדח אם סיפרת לאשתך שרכשת לה את הנעליים בחנות יוקרתית בכיכר המדינה, כמו שביקשה, ובחדשות ידווחו שדווקא היית בחנות "חיקוי עם זיכוי" בשוק הכרמל.
ואם אתה בפיקוח של דיאטנית, והיא לא מצליחה להבין למה אתה לא יורד במשקל – הפרסום שביקרת בחומוסייה, בשווארמייה ובבקלאווייה עלול לסבך אותך קשות.
גם אם אתה פוליטיקאי ידוע ונשבעת אצל וילנסקי וברדוגו שמעולם לא נפגשת עם הרשימה המשותפת, ואחרי הקורונה כתוב בלו"ז שלך שביקרת במסעדת "עודה את טיבי" בטייבה, אתה עלול להיות בבעיה.
מצד שני, אם כבר נדבקת, יש לך הזדמנות לסגור חשבון עם שכן בעייתי או קרוב משפחה סורר, ולדווח לרשויות שביקרת בעסק שלהם. בתוך שעתיים יהיה שם יותר ריק מאשר בנתב"ג.
בתקופה שבה אנשים גם כך מעדיפים לטמון ראש בסלולרי, הבידוד הוא תירוץ מושלם לשקוע בפייסבוק, בלי שיעזו להגיד לך משהו. כי מעכשיו אתה לא סוציופת – אתה נשא
הקורונה מאיימת על הפרנסה של כולנו, וכדאי לחשוב באופן יצירתי על פתרונות פרנסה אלטרנטיביים, עד יעבור זעם. הנפגע הראשון הוא ענף התיירות, ואני מציע לסוכני נסיעות לעבור לספק שירותי VIP לאנשים שבבידוד. במקום נופש, אפשר להציע חבילות בידוד פירסט קלאס, כולל מזון, טיפול רפואי ובידור קל. הסוכן יוכל, למשל, לספק למתבודד ערב שירה בציבור או הופעה של זמר שגם הוא נושא את הווירוס, וכך גם הוא יוכל להתפרנס.
כל מי שיש לו דירת אייר בי אנד בי יכול להסב אותה לדירת Bidud and Bidur. גם ככה אין עכשיו תיירות, אז לא יקרה שום דבר אם תאכסן בדירה שלך מתבודדי קורונה ותספק להם פנסיון מלא של שלוש ארוחות ביום.
לרשתות בתי המלון הריקים אפשר להציע שירותי החלפת תיירים. כל מי שעשה בוקינג לסקי באירופה יוכל להתחלף עם אלה שעשו בוקינג לחופשה באילת ובים המלח. הישראלים יעשו חופשה בישראל, והשוויצרים ילכו למלון בשווייץ, וכך לא נפספס חופשה והמלונות לא יפסידו פרנסה.
הקורונה היא כלי פנטסטי לחיסול מתחרים. זו ההזדמנות שלך לשלוח מידע כוזב על המתחרה שלך ולספר שהוא חזר מאיטליה ומסתובב חופשי ברחובות. כבר עכשיו הרשויות לא עומדות בעומס הפיקוח, וייתכן שבקרוב ייאלצו להקים את "משמר הקורונה", שיפטרל ברחובות ויבדוק חותמות בדרכונים בחיפוש אחרי אנשים שמפרים את הבידוד. למי שמחפשים אפשרויות פרנסה חדשות, אני ממליץ על הסבה מקצועית לענף זיוף הדרכונים, שבוודאי יתרחב כדי לספק לחוזרים מחו"ל דרכונים נטולי חותמות מרשיעות.
בצד החיובי, אופציית הבידוד עשויה להיות חבל ההצלה שלנו מפני סדרי הפסח הבאים עלינו לרעה. מדובר בתירוץ המושלם להתחמק מסדר מעיק אצל החותנת. "מה השתנה הסדר הזה מכל הסדרים? שבכל הסדרים אנו אוכלים חמץ ומרור, הסדר הזה – כולו בידוד בבית בתחתונים". זייפני הדרכונים ישמחו לספק לך דרכון עם חותמות טריות מאיטליה, שיבטיחו לך בידוד שמח וכשר. √
הראשון בבידוד
