*צולם לפני התפרצות הקורונה*
שלום רבקה מיכאלי. זו שיחה שלא באה לקדם שום דבר, כי שום דבר לא קורה, והדברים היחידים שאנשים צורכים בימים אלו הם שימורי טונה ונייר טואלט. אני בכל זאת מעוניין לשאול אותך כמה שאלות.
"אין בעיה. אם אתה רוצה לדעת מה שלומי, אז עדיין לא יצאתי מדעתי, אבל נראה שאני אסיים את האירוע בצורת קופסה, כי אני לא מפסיקה לאכול".
אני חושש שגם כשהכל ייגמר ויהיה מותר לצאת החוצה מהבית, לא נצליח לעבור בדלת.
"מהדלת של המקרר אני בטוח לא יכולה לצאת. היא גם מצפצפת בכל פעם שאני פותחת, כדי להזהיר אותי".
מה את עושה כל היום?
"כמויות הווטסאפים שאני מקבלת, כולל סרטים, קריקטורות וכולי, מעבירות לי חצי בוקר. אני מבשלת חצי יום, ואחר כך באה ההתרחצות, שאני מקדישה לה את מלוא תשומת הלב, ואין ציפורן שלא זוכה למענה. אחר כך אני גם קוראת לפעמים.
"בחמש בערב אני חולפת ליד בעלי, שרואה טלוויזיה כל הזמן כשהוא בבית. אני מנסה להבין מה הוא רואה ועל מה בדיוק מדברים שם, ואז עוברת לחדר אחר ורואה נטפליקס או יוטיוב או דברים אחרים, כי אני לא מסוגלת יותר לצפות במסיבות עיתונאים. מדי פעם אני מתעדכנת לגבי מספר החולים ואז מצטערת שהתעדכנתי".
כדי להקל את הבשורה היומית של מספר הנדבקים בקורונה, כולל פירוט המסלולים שעבר כל נדבק, האם תסכימי לשיר מדי ערב את הנתונים בטלוויזיה על פי "מזמור לאזור", ששרת בזמנו ב"ניקוי ראש"? משהו בסגנון:
אזור חיוג חיפה, נדבקו ארבע
אזור חיוג טבריה, נדבקה עשירייה
אזור חיוג אילת נדבקו מעט…
ורק בירושלים נדבקו מאתיים.
"איך להגיד, יאיר, נראה לי שאין כרגע את האווירה המתאימה למשהו מהסוג הזה".
מה עוד השתנה מבחינתך בתקופה הזאת?
"היום זו הפעם הראשונה שבה נתתי שיקנו לי מצרכים בסופר. חברה שלי בשום אופן לא הסכימה שאני אלך למכולת ולדואר, והיא הלכה עבורי והביאה לי ספר, ושילמה בשבילי על רישיון הנהיגה. היא צעירה ממני, ואני יותר בקבוצת הסיכון.
"אני מוכרחה לומר שכשאנשים רואים אותי במכולת, הם מסתייגים ממני וחשים עלי סוג של בעלות. אומרים לי: 'מה את עושה פה? אסור לך'. אמרתי למישהו שאני לא נושאת את המחלה יותר ממנו, אבל אם אני אהיה חולה הוא יראה את זה מייד, כי אני אמות, אז שלא ייבהל, כי דאגתי לשמור ממנו מרחק. אני מרגישה קצת כמו הזקנה שהעבירו אותה בכוח לצד השני של הכביש".
בלי שום קשר לגיל, את ידועה כאישה עסוקה במיוחד.
"נכון. כרגע, ברדיו אחרי דין ודברים הודיעו לי לא להגיע לאולפנים, וכנראה ימצאו פתרון לשידור מהבית. הייתי אמורה להשתתף בתוכנית הטלוויזיה של שי שטרן, אבל הודיעו לי שלאישה בגילי אסור להגיע לאולפנים. וגם ההצגה שלי כמובן מושבתת".
את לא חוששת שהמצב החדש עלול להפוך אותך לעוד קשישה רגילה ומשועממת?
"יש הרבה מה לעשות ולראות. אני מתפעלת מהכניסות למוזיאונים אונליין, שנפתחו ברשת. אני גם לא מתביישת לקרוא ולשחק סודוקו.
"נפלתי על ספר חדש ונפלא שנקרא 'הקסטה השחורה' של ניר מטרסו, שהוא מוזיקאי, קומיקאי, צייר ואנימטור. הספר מספר על חיפוש אחר קסטה עם מוזיקה, ומתוך העיון בספר נשאבתי לכל מיני אתרים וביקורות, ויש לי זמן לאסוף רפרנסס לשירים שהוא כותב. המוזיקה שלו היא אחרת, אלטרנטיבית, וטובה מאוד".
עם יד על הלב, או ליתר דיוק, מרפק על הלב – את לא מקנאת קצת בידידך טוביה צפיר, שהפך לחולה הקורונה המפורסם הראשון בישראל?
"אני עוד יכולה לדפוק אותו, אם אני אהיה המתה המפורסמת הראשונה. Anything you can do I can do better.
"דרור קרן בדיוק כתב לי שאולי כדאי שאבדק, כי הייתי עם טוביה ב'ניקוי ראש'".
את אדם שחי בשלום עם בידוד? אולי היית מעדיפה שהוא יימשך גם אחרי הקורונה ויחסוך ממך ביקורים והצקות של כל מיני נודניקים?
"לא, אבל אני מוכרחה לומר שבעלי ואני מסתדרים מצוין, למרבה הפלא. אנחנו בחדרים נפרדים, ועכשיו הוא גם אוכל בבית. בעלי הוא מאוד גורמה. הוא אוכל רק שניצלים, חזה עוף, צ'יפס, אורז וסלט בלי בצל. אני מכינה את כל זה בחן שאינו ניתן לתיאור".
בעקבות האיטלקים, התגבר גם אצלנו טרנד שירי המרפסות. יש לך המלצות או טיפים לזמרי המרפסת?
"מישהו שלח לי את השיר של טום לרר 'I Got It From Agnes', שהוא נפלא. שלחתי את זה לקובי לוריא, והוא שלח לי בחזרה תרגום טוב שהוא כבר עשה וביצוע מצוין של דורי בן זאב בעברית, שלא הכרתי, בשם 'אני קיבלתי מחיה'.
"אני חושבת ש'אדוני השופט' יכול להיות שיר מרפסות נהדר, וגם השיר של הגשש החיוור 'תגידי לה' מתקופת הסנטר הכפול. יש לו גם ביצוע של יוסי בנאי, והוא כולל את השורות האלה:
"תגידי לה שאם היו בשביל אהבה נותנים בית סוהר / אני אצלה עכשיו במאסר עולם… תגידי לה שאם אלי היא עד הערב לא חוזרת / אני חוזר מחר בבוקר אל אשתי.
"השיר הזה היה אסור בזמנו לשידור לפני 10 בערב, כי הוא לא היה חינוכי, אבל גם שירת המרפסות מתבצעת בערב.
"מעל כולם, אני חושבת שהשיר שעוד מעט כולם ישירו במרפסות זה 'אין לי כסף אין לי'".
באווירת הפייק ניוז הפופולרי – אם היתה לך הזדמנות להפיץ שמועה, מה היית מפיצה?
"שדוקטור נו מגיע ארצה להיות המדען הראשי ודובר של משרד הבריאות יחד עם בר סימן טוב".
השיר המפורסם שלך, "אין לי רגע דל", שכתבה נעמי שמר, נשמע ממש אקטואלי אם משנים אותו קצת:
הוצאתי ראש החוצה, תפסתי ת'גרון
המון דברים קורים בזמן האחרון
שבתה לי הגננת, שבתה לי המורה
סגרו לי את הבנק ואת המשטרה
שיחקנו אבא אמא, עשינו הפלה
בגלל ההפלה נפלה הממשלה.
כי אין לי רגע דל
או סקנדל או פסטיבל
והו והא ואל תשאל
אין לי רגע דל
אחרי הצהריים שרפו מיליון פרחים
כל הבנות שמנות, כל הגברים קירחים
כי ככה כל הערב, זה לא יכול להיות
ממש כמו בשייקספיר, הכל מלא גוויות.
"נעמי שינתה את המילים, ומה שאתה מקריא לי זאת הגרסה הראשונה. היא בכל פעם שלחה מילים אחרות, ואני כבר שרתי:
אחרי הצהריים חזרתי בתשובה
כבשתי ת'מולדת עשיתי אהבה
הרדיו מנגן לי מילים לועזיות
ובעיתון הערב זוועות מקומיות.
בסוף היום הייתי ממש בעננים
איפה ישנם חיים כל כך מעניינים
אמרתי לילה טוב ובעזרת השם
אולי מחר יהיה לי יום משעמם".
זו התקווה של כולנו כרגע. אולי צריך להקליט את השיר הזה עכשיו עם המילים המקוריות. אם היתה לך הזדמנות להקליט אותו מחדש בדואט, עם מי היית מקליטה?
"איתך!"
סגרנו. הכבוד כולו שלי.
השם של תוכנית הטלוויזיה "ניקוי ראש" היה רלוונטי מאוד בזמנו. היום התוכנית היתה נקראת "ניקוי ידיים"?
"נטילת ידיים".
אם היית יכולה להצטייד רק במוצר אחד בסופר, מה זה היה?
"המממ… כנראה שוקולד חלב".
מה היתה ההופעה האחרונה שלך?
"הייתי אורחת בערב לעובדי אסותא (לפני פרוץ המגיפה בתל אביב ב־3 במארס), מין מועדון תרבות לעובדים, שלא קשור לעולם הרפואה. ראיינו אותי ועניתי לשאלות. אחרי שבוע, הגברת שאירחה אותי צלצלה לשאול אם אפשר להביא לי מצרכים מהמכולת. זה חמוד ומאוד מרגש".
את יכולה לדמיין את ההופעה הבאה?
"אני מאוד מקווה שזו תהיה ההצגה 'הגלולה'. אני נורא מתגעגעת לחברים שלי מבית ליסין ומוכנה לוותר על חניות והכל ואפילו ללכת לשם ברגל". √
הראשונה בבידוד
