"חייבים משהו לעשות עם עצמנו משהו " אמרה אשתי והתכוונה בעיקר אלי . "הקיץ מגיע ונצטרך להראות את עצמנו בים. אנחנו חייבים לעשות פעילות ספורטיבית כלשהי". הצעתי שנחנה את האוטו יותר רחוק, שנעמיס יותר סלים בסופר ושנקפוץ לקניון ברגל, אבל שום דבר לא שכנע אותה. " מה דעתך שנעשה משהו כייפי שמשלב גם תנועה גם מוסיקה וכל זה יחד עם עוד אנשים?". הייתי בטוח שהיא רוצה שנלך להופעה של שבק ס' אבל כרגיל טעיתי.
" אני מדברת על ריקודי עם ". שתקתי מרוב הלם לכמה שניות וניסיתי לחשוב איך להגיב .
אני וריקודי עם זה ממש לא הולך יחד. לרקוד בלי חתונה זה לא אני, ועל העם יש לי הרבה ביקורת. אני אוהב רוק , סרטי פעולה ואופנועים, ואני מטפח לעצמי תדמית קולית כבר די הרבה זמן. איך זה מסתדר עם " ויבן עוזיהו מגדלים בירושלים ויחזקם?" נכון, לא מסתדר.
מצד שני למה להיות כבד? יש ממשלה חדשה, באוויר מנשבות רוחות של שינוי, ואם השר כץ יכול להתאים את עצמו לפוליטיקה החדשה גם אני יכול . למה שפעם אחת לא אזרום בקלילות? חשבתי, תמיד הייתי הביישן שנשען על הקיר במסיבה, לא מיצינו את הקטע הזה?
הצבעתי בעד השינוי והפרוייקט יצא לדרך. מאחר והייתה לי מחויבות קודמת (להוביל קרשים וילדות למדורה) קבעתי עם אשתי שניפגש באתר ההרקדות. את פני קיבלו מאות אנשים שרקדו להם בכיף. הם היו מאוד מרוכזים בעצמם ולא שמו לב אלי. חבל כי דווקא השקעתי ובאתי במכנסים קצרים וחולצת פולו לבנה. המדריך/המרקיד/הדיג'יי או השד יודע מה תפקידו הרשמי, תימני מקריח עם שאריות תלתלים מפעם, התלהב וזרק הוראות לתוך המיקרופון . "וסיבוב, וימינה וקדימה ואחורה" מידי פעם הוא גם שירבב מילים מהשיר שהתנגן. "תותים-לפנים. תותים- וסיבוב , בואי אקנה לך – צעד לפנים." הרפרטואר היה מגוון ביותר. משירי אקורדיאון וחליל רועים, דרך אייל גולן בואכה אביב גפן, וכלה במשינה. ניסיתי למצוא הגיון בשיגעון אבל לא הצלחתי. כל עוד המתולתל מכתיב את הקצב שיר של מדונה אחרי 'צדיק כתמר יפרח', משתלב בטבעיות, כי בהרקדה הזו הכל הולך.
נשענתי על הקיר וחיכיתי בסבלנות לאישתי אבל אז הגיע המיסרון המפתיע: "נתקעתי במדורות. לא אוכל להגיע. תבלה". יצא לכם פעם להרגיש כמו ברוש? לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. בדיוק כמו הברושים בשירו של שלמה ארצי. מה אני עושה עכשיו? חוזר הביתה או פורץ למעגל ברגל נחושה. כי להמשיך להישען על הקיר אני לא יכול. הוא בסוף יתמוטט.
בעודי מתלבט נטלה את ידי גברת אלמונית וגררה אותי לרחבה. "אני לא יודע לרקוד" מלמלתי בביישנות ונזכרתי שהפעם האחרונה שזה קרה לי הייתה בכיתה ה' כשרקדתי "בן לוקח בת ובת לוקחת בן." המגע עם מותניה של בת כיתתי היה הדבר הכי מסעיר ואינטימי שחוויתי באותם ימים. " תעשה מה שאני עושה " היא ביקשה ואני ביצעתי. בהתחלה נראיתי כמו מי אדם שלקה בפרקינסון אבל אחרי כמה דקות של "שלושה צעדים וסיבוב" הבנתי את הפרינציפ וזרמתי, למרות שעדיין הייתי רחוק מאוד מלהיות ברישניקוב.
הגברת, בשנות הארבעים לחייה, התלבשה ספורט-אלגנט. מצד אחד היא נעלה נעלי ספורט וטרנינג, מצד שני היא הייתה מאופרת ליציאה ושערה היה אסוף בקפידה. היא גם הייתה שזופה באופן מוגזם לטעמי. לך תדע, אולי היא בילתה את שנת הצהרים במכון שיזוף. עכשיו רוקדים את הלהיט הוותיק "סוכר " של זמר הפולק הישראלי שאול צירלין. חברתי החדשה מלמדת אותי את הצעדים למרות שאני מתחיל לחשוד שלכל השירים יש את אותם צעדים. מדי פעם אני טועה ודורך למישהי על הרגל אבל אין לי בעיה עם זה .אני מכיר אנשים שעלו לגדולה רק בגלל שדרכו על אנשים אחרים. ממשיכים ל "הכל פתוח עוד לא מאוחר".. השותפה שלי עושה לי עיניים ולא משחררת את היד. אני קולט שהגברת שלקחה עלי חסות בעצם מתחילה איתי. כבר שנים שאני שומע שריקודי עם זה מקום המפגש האולטימטיבי לחבר'ה שמחפשים סטוצים, וזה די הגיוני. אשתך הרי בטוחה שהלכת לחוג של חננות . היא לא מעלה על דעתה שיש מצב שאחרי שיכבו האורות ותאלם תרועת הפסטיבלים, תסגור את הערב בדירה של הפרטנרית שלך. היא תהיי הרועה הקטנה ואתה כלבלב הו בידיבם בם. ברגעים אלה חשבתי על אשתי שסובלת במדורות והחלטתי שכדאי לשמור על אחדות המשפחה. אמרתי לשותפה שלי שכואבת לי הרגל וחזרתי להישען על הקיר.
הסתכלתי מהצד על מעגל הרוקדים ופתאום הבנתי. ריקודי עם זה בעצם השירה בציבור של המחול. שניהם הם ביטוי לגעגוע למשהו שכבר חלף ,כשעץ הרימון עוד נתן ריחו ואפשר היה לעשות מסיבה רק עם אקורדיון. אתה לא חייב להיות רקדן. הטריק הוא שאנשים שלא יודעים לרקוד נהנים בדיוק כמו אלה שכן. אבל בניגוד לשירה בציבור יש גם צ'ופר בצורת מגע פיזי. קצת מחזיקים ידיים, קצת אוחזים מותניים, נופלים "בטעות" אחד על השני, ויש אנשים שזה מספיק כדי לעשות להם שבוע טוב.
ריקודי עם זה בעצם השירה בציבור של המחול. שניהם הם ביטוי לגעגוע למשהו שכבר חלף ,כשעץ הרימון עוד נתן ריחו ואפשר היה לעשות מסיבה רק עם אקורדיון. אתה לא חייב להיות רקדן. הטריק הוא שאנשים שלא יודעים לרקוד נהנים בדיוק כמו אלה שכן. אבל בניגוד לשירה בציבור יש גם צ'ופר בצורת מגע פיזי. קצת מחזיקים ידיים, קצת אוחזים מותניים, נופלים "בטעות" אחד על השני, ויש אנשים שזה מספיק כדי לעשות להם שבוע טוב.
נכנסתי הביתה בצעד תימני וסיפרתי לאישה על הקורות אותי .לא נראה לי שהיא מתה על הרעיון שאני מפזז עם נשים זרות שלא בנוכחותה. אפשר להבין אותה. גם אני כעסתי כשהיא סיפרה לי כשהיא ואבא של יואב צלו יחד מרשמלו על האש. על ההרקדה מחר בערב החלטתי לוותר. להישען על הקיר אני יכול גם בבית. מה שכן שמתי לב שלפעמים כשאני הולך ברחוב אני מזמזם לעצמי את "עוד נשובה אל ניגון עתיק", ופתאום מתפלק לי סיבוב לימין תוך כדי דילוג לאחור .
