באחד הבקרים האופטימיים השבוע, הגעתי עם בתי לקופת חולים. על הפרק בדיקת דם שגרתית, משהו שלא אמור לקחת יותר משלוש דקות. ישבנו על הספסל, חיכינו בסבלנות במזגן והתקררנו על חשבון קופת חולים. אחרי שקראתי מהקירות כמה פרסומים מרתקים בנושאי דיאטה, צפיפות עצם, סימנים לשבץ, גילוי מוקדם של סרטן השד, ועוד דברים משמחים שכיף לקרוא בבוקר, התחלתי להסתובב משועמם במסדרון. זו הייתה החלטה לא נבונה כי האחות החביבה מחדר האחיות קלטה אותי וסימנה לי לגשת.. הנה עוד אחת שרוצה להגיד לי שבעיתון אני נראה יותר גבוהה ורזה הרהרתי לעצמי, אבל זה לא היה המקרה.. "מה דעתך לעשות בדיקת לחץ דם?" היא שאלה. פערתי עיניים והרמתי את השפתיים קרוב לאף כמו שעושה מי שלא מבין מה רוצים ממנו. למה, אני נראה חולה? הרי אני עושה ספורט , אוכל נכון חושב חיובי וכל כולי מעשים טובים ועזרה לזולת. "אתה כבר פה אז מה אכפת לך". ענתה האחות. 'למה לא?' חשבתי לעצמי, הרי מחט לא מעורבת בתהליך, גם לא מכניסים לך מקל ארוך של ארטיק לתוך הגרון ,לא צריך להשתין לתוך צנצנת. אין פה שוב מהלך פולשני .כולה לחץ דם. התיישבתי על הכסא והתמסרתי לבדיקה. אחרי כמה רגעים של פימפומי משאבה האחות הרצינה. "תשמע זה לא נראה טוב. לחץ הדם שלך ממש גבוה. אתה לחוץ ממשהו?". חשבתי מהר מה מלחיץ אותי וכל כך הרבה סיבות צצו לי בראש שלא ידעתי מאיפה להתחיל. העלאת המע"מ? עתידו של שאול מופז? האם אובמה ינטור לנו על הביקור של מיט רומני? אמרתי לאחות שאולי אני לחוץ מזה שאני חונה על אדום לבן עם מנוע דולק ומזה שהשארתי באוטו דג זהב בשקית. היא מיד הסכימה איתי שיש בהחלט מצב שזו הסיבה, שיחררה והמליצה לי לבוא לבדיקה נוספת ביום אחר, בתנאי שאגיע רגוע אחרי שהחניתי את האוטו בחניון.
חזרתי הביתה לחוץ מעט והתחלתי לפשפש בארון התרופות הביתי שלנו. מדובר במגירה שלא הייתה מביישת בית מרקחת. מן מחסן עודפים של חברת טבע שהכנתי למקרה שהקונצרן יפשוט רגל . במגירה הזו יש תרופות ותכשירים רפואיים כמעט לכל מכאוב: כאבי ראש, שרירים, מחזור, (לא שלי) דלקות עיניים, דלקות אוזניים, פולידין, פטרת, גלולת היום שאחרי (בנות, של מי זה?!!) , ועצירות. בין כל הדברים מצאתי את מבוקשי . מכשיר קטן ,מודל 2007 יד ראשונה מרופא, שיודע למדוד לחץ דם. עשיתי את מה שלימדו אותי , הנחתי את היד באופן מרושל על השולחן ולחצתי על הכפתור. התוצאות לא אחרו לבוא והן לא היו מרנינות.לא שהבנתי משהו מהמספרים על הצג אבל מיד שלחתי אותם אל רופא המשפחה המסור שלנו, והדוקטור השיב לי שאכן המספרים חורגים מהנורמה. הוא המליץ לי לבצע מעקב קבוע של מדידות לפחות פעמיים ביום ולדווח לו בפייסבוק על התוצאות. מכיוון שאני אדם אחראי אך גם לא אחד שנכנס ללחץ בקלות, רצתי לבית המרקחת לרכוש מכשיר חדש. אמנם אין חוק ההתיישנות על מכשירי לחץ דם אבל הטכנולוגיה כל כך התפתחה בחודשים האחרונים ומאות אלפי אפליקציות הומצאו, אז למה שגם אני לא איהנה מהחידושים האחרונים? רכשתי את המכשיר היקר והחדיש ביותר, וכמו ילד שקיבל צעצוע חדש ולא יכול להתאפק, חיפשתי את המקום הכי קרוב שבו יש קצת פרטיות והתיישבתי לפתוח את המתנה. זה היה בית קפה. התעלמתי מהמבטים של האנשים מסביב, הוצאתי את המכשיר וביצעתי מספר מדידות, בסופן גערתי במלצרית שהביאה לי חשבון של 140 שקלים על קפה ומאפה. רק אחר שמנהל המשמרת הגיע, הבנתי שיצאתי טונה והמספר היה בעצם לחץ הדם שלי. בבית הסתגרתי בחדר העבודה והמשכתי למדוד בהיסטריה. אמנם הד"ר המליץ לי למדוד פעמיים ביום אבל אני החלטתי שעדיף למדוד פעמיים בשעה, והמשכתי בקצב הזה כמה ימים למרות שהיד הכחילה והתחיל להתפתח בה נמק. אחרי שבוע באתי אל הרופא עם ערמת דפים ומדידות והצגתי לו את עבודת הגמר שלי בנושא 'לחץ הדם לאן'. הוא הסתכל על הנתונים וקבע שאכן מדובר בלחץ דם גבוה . הוא שאל אותי אם יש משהו שמלחיץ אותי. אמרתי לו דוקטור האמת שיש כמה דברים שמלחיצים אותי טיפה. אני מודאג מהנשק הכימי של אסד , מודאג מהאיראנים, האם נביא מדליה באולימפיאדה, מי יזכה בהישרדות VIP , ומתי כבר ייגמר החום הזה. הרופא ביקש ממני להירגע ולהמשיך לעקוב. ניצלתי את המומנטום וסיפרתי לו שבזמן האחרון יש לי גם דקירות בצד ימין של הבטן. "שמע', אמר הדוקטור. "תחזור לקופת חולים ותעשה בשבילי כמה בדיקות ואחר כך פשוט סע לים, תפוס לך פינה שקטה ותירגע עד שיגיעו התוצאות"
.
קיבלתי את עצתו של הדוקטור וביצעתי את הבדיקות. עשיתי אקו לב, אולטרסאונד בטן ובדיקת צפיפות עצם. למחרת קיבלתי את התוצאות. הצצתי בצילומים ולמרות שהיה כתוב שהכל בסדר לי זה נראה כאילו שהכבד שלי לא במקום, בלב חסר פרוזדור, והעצם שלי צפופה כמו בית מפלגת קדימה. בצהריים הייתה לי בדיקה שגרתית אצל אופטומטריסט שהודיע לי שהמספר שלי עלה. כל הלילה התהפכתי ובבוקר נסעתי לים. החום הרב לא עצר אותי ואמרתי אומר להירגע בכל מחיר. תפסתי כסא נוח, שתיתי מיץ קר ונרגעתי. הרגשתי שלחץ הדם שלי יורד ואני במצב רגיעה אבל לא יכולתי לאשש את ההרגשה הזו כי בפעם הראשונה מזה שבוע השארתי בבית את מכשיר לחץ הדם. שליו ונינוח, ועם רצון להתמזג עם הטבע, נכנסתי למי הים הרגועים לצנן את גופי הרגוע. לצערי מדוזה לא רגועה שעברה בסביבה שינתה לי את התכניות. הרופא שלי לא זנח אותי גם עכשיו, וצלצל למיון לשאול מה שלומי . אמרתי לו שאני רגוע אבל התחיל לכאוב לי בעקב כשאני דורך, הצוואר שלי תפוס מהמזגן, הכתף שלי משמיעה "קנאק" שאני מתכופף לנעול נעלים, ושהתברר שיש לנו היסטוריה של כולסטרול במשפחה. הרופא אמר בבדיחות הדעת שאולי כדאי שאכין צוואה כי בקצב הזה מי יודע כמה זמן נשאר לי. צחקתי אתו וסגרתי את הטלפון בהרגשה שהכל יהיה בסדר, אבל בערב, כשהרגל שלי נרדמה בזמן שראיתי חדשות, כבר לא הייתי בטוח.
אז קוראי היקרים , אם בעקבות התפרקותי הכללית לא נתראה בשבוע הבא דעו שאהבתי אתכם. כל אחד ואחד מכם.
