הגיל והתרגיל – טליק לזר
הסיפור של גבי שושן, ולהבדיל, פרשת איילת זורר, מראים כמה אכזרי יכול להיות הגיל, במיוחד במקצועות שבהם מצפים ממך להיות תמיד צעיר ויפה
את הבומבה הגדולה
חטפתי כשנולדה בתי השלישית. הייתי אז אב מבוגר יחסית, בן 46, והאחות בחדר התינוקות בירכה אותי: "מזל טוב, סבא"
השבוע יצא לי לחשוב כמה וכמה פעמים על הגיל. אולי כי כמה אנשים יקרים הלכו לעולמם בטרם עת, מה שתמיד מעורר מחשבות על כך שאינך יודע כמה זמן עוד תסתובב פה, וכדאי שתנצל את הזמן שנותר טוב טוב.
הסיפור של גבי שושן, ולהבדיל אלפי הבדלות, פרשת איילת זורר, גרמו לי לחשוב כמה אכזרי יכול להיות הגיל, במיוחד במקצועות שבהם מצפים ממך להיות תמיד צעיר, יפה ואנרגטי. המלחמה להישאר צעיר ומתוח מפרנסת תעשייה ענקית שמשגעת את העולם עם קרמים, ספורט, רפואה שהיא מדע בדיוני, ניתוחים שיגרמו לאישה בת 60 להיראות כמו בת 60 שעברה ניתוח, טיפולים למתיחת פנים ולהגדלת האוברדרפט, ומה לא.
את הבומבה הגדולה
חטפתי כשנולדה בתי השלישית. הייתי אז אב מבוגר יחסית, בן 46, והאחות בחדר התינוקות בירכה אותי: "מזל טוב, סבא"
כשאתה צעיר, אין לך שום צורך להוכיח שזה מצבך ואתה לא עוסק בזה. אתה צעיר וזהו. כבר בגיל בית הספר אתה מבין שיש את היפים של הכיתה, ואולי אתה לא אחד מהם. הנקמה המתוקה שלנו, הפחות יפים, תגיע שנים מאוחר יותר, בכנס המחזור. שם, מגובים בציפיות מינימליות של החברים מימי בית הספר, אנחנו יכולים רק להפתיע לטובה. היפים והיפות של הכיתה, לעומת זאת, יתקשו להציג מראה מושלם כמו בבית הספר, וכנראה יאכזבו את מעריציהם לשעבר.
√ √ √
איילת זורר נבחרה לדגמן את חברת גולברי (או גול עצמי), כי היא היתה אחת מהיפות ביותר. אין לי מושג אם הפרידה ממנה נעשתה באופן הגון ועל פי ההסכם. ייתכן שהיא נעשתה באופן מעליב. אבל אם למישהו יש טענות על עצם השימוש ביפים ובצעירים לקמפיינים, הוא היה צריך להשמיע אותן עוד קודם. למה מראש לקחו לקמפיין את איילת זורר היפה, ולא את השקדנית של הכיתה? כי לפחות נכון לעכשיו, ככה זה בעולם האופנה.
אם נשים בגיל מסוים חשות שאין להם עניין בבגדים המשוּוקים באמצעות צעירות בלבד בחברה מסוימת, זה מוצדק לחלוטין שהן יפסיקו לקנות אותם. אבל אי אפשר להתלונן על כך שחברת אופנה מרעננת את הפרזנטורית שלה, שנבחרה לתפקיד על סמך יופייה והיום היא נראית קצת אחרת. לא נעים, אבל ככה זה בעולם האופנה. איילת זורר היא אישה יפה מאוד בעיניי, ואני מזכיר לכם שהבן שלה, לפחות בסרט, הוא סופרמן! היא לוהקה כאמא שלו, לא כסופר וומן.
אני קצת מבין בזה. הלהקה שלי ואני היינו פעם, בשנות השמונים, צעירים, מגניבים, ואפילו הפרזנטורים של מועדון הצעירים של אחד הבנקים. הבנק לקח אותנו כי ייצגנו ״משהו״, ומתישהו, ה״משהו״ הזה חלף. אתה לא יכול להילחם בזה ולבוא בטענות, וככל שתנסה, זה רק יחריף ויזקין את המצב.
במקרים מסוימים אחרי גיל 50 מוצמד לך אחד התארים המתעתעים, ״שמור/ה היטב״ או ״נראה צעיר לגילו״. לכאורה מדובר במחמאה, אבל למעשה מדובר במלכודת עלבונות מתוחכמת, שמבהירה שאתה "נראה טוב" רק יחסית לגילך. אלטע זאכן, אבל כזה שעוד מצליח לקרטע על הכביש. סוג של רכב אספנות מגניב כזה מפעם, שנצבע מחדש, אבל מתחת הפח קצת חלוד והמנוע מחרחר. שלא לדבר על זה שרוב מי שאומרים ש"אתה נראה טוב לגילך" בכלל לא יודעים מה גילך. לא מן הנמנע שהם חושבים שאתה בן 83.
כשהייתי בן 20 בדרך ל־30 ועוד היה לי קצת שיער, נהניתי מתדמית הצעיר המגניב (בעיני עצמי). בחדרי ישיבות בטלוויזיה או בחברות תקליטים נהגתי לתת לכולם תחושה שהם, בניגוד אלי, תרחים קשישים שמציעים רעיונות עם עובש. עד שיום בהיר אחד נכנסתי לחדר ישיבות והייתי הכי מבוגר שם, מה שאילץ אותי להשלים עם העובדה שתקופת הצעיר המגניב הסתיימה, ועכשיו אני במקרה הטוב ״הוותיק בעל הניסיון״, זה עם הסיפורים המטרחנים על ״כמה היה מגניב פעם״ ו״תאמינו לי – כבר עשינו את זה לפני שנים״.
היה גם היום שבו הודיעו לי שאני משוחרר משירות מילואים, והשמחה נשטפה בעלבון. מה, טוב למות בעד ארצנו זה רק לצעירים? מעכשיו זה רק למות מאלצהיימר ושלבקת חוגרת?
את הבומבה הגדולה חטפתי כשנולדה בתי השלישית. הייתי אז אב מבוגר יחסית, בן 46, וכשגילגלתי את המתוקה שרק נולדה בתוך הגיגית השקופה אל מחוץ לחדר התינוקות, התבקשתי להציג את צמיד הזיהוי שעל ידי והאחות בירכה אותי: ״מזל טוב, סבא״. כך הבנתי שאני בצרות.
√ √ √
זוכרים את הזקן הזה בשכונה, שהיה צועק מהחלון על הילדים כשהם עשו רעש? אחר צהריים אחד, כשרציתי לישון, שמעתי את הזקן הזה צועק מתוך גרוני על כמה פרחחים ששיחקו למטה, ולא האמנתי שזה קורה. שמתי יד על הפה וברחתי לבדוק אם גם השתנה לי המבטא.
אחר כך הגיעו השאלות מחברת הביטוח. רמזו שמגיל מסוים הביטוח שביקשתי יהיה יקר יותר, ובאופן כללי, רמזו שאפסיק לבלבל להם את המוח, יש מישהו שממתין על הקו, והוא יותר צעיר ובריא.
מספרים לנו שהחוקים השתנו, וכדאי שנישאר מעודכנים. השבוע הכריזה חברת ברבי על כך שמעכשיו ייצרו גם בובת ברבי נמוכה ובובת ברבי מלאה. הרצון לשנות את מודל היופי ולְרצות את כל הבנות נוגע ללב, אבל בואו נראה אותם הולכים עד הסוף. מה עם ברבי זקנה? ברבי מחוצ׳קנת? ברבי מעצבנת? ולמה לא עושים עבורנו, הבנים, בובת קן קירחת ומקומטת?
במסגרת הפוליטיקלי קורקט, משנים לנו חלק מהמילים. בית זקנים הפך לדיור מוגן, חולה נפש הוא תשוש נפש, מוסיקה מזרחית היא ים־תיכונית, והשחורים הם אפרו־אמריקנים. אנחנו, שבבית הספר היינו סתם עצלנים בטלנים שלא רצו ללמוד, מקבלים היום תוארי כבוד של דיסלקטים, או "מאותגרי קשב וריכוז". הפוליטיקלי קורקט מחביא מילים לא נעימות, אבל הוא פחות טוב בלהעלים קמטים. האם אני אמור להתנחם בזה שבעתיד, כשאדדה תשוש וצולע, לא יגידו שאני זקן, אלא "בגיל הזהב"?
השבוע התקשרו להציע לי השתתפות בקמפיין פרסומי. כשהתחלתי לקרוא את המייל ממש שמחתי. אחר כך הסתבר שזה לתרופה נגד גזים לקשישים. √
