לכולנו יש מערכות יחסים עם מוצרי חשמל. אנחנו אוהבים ושונאים את הטלוויזיה שלנו, מודים לאלוהים על המצאת הדוד אבל מקטרים על חשבון החשמל, משבחים את התנור כשהעוגה מצליחה ומקללים את האימ-אימשלו כשהיא נשרפת. אבל המכשיר המלכד והאהוב ביותר הוא ללא ספק המקרר. זה מרכז הבית, סלע קיומנו, ומקום מפגש של תשוקות וסיפוקים ביום ובלילה. לכן כשהוא התקלקל השבוע, התמלאתי דאגה ששמורה בדרך כלל למקרים בהם אחת הבנות חולה, ופעלתי במהירות להציל אותו ואת מה שבתוכו. הקשתי בגוגל את המלים "מקרר+ צדיק+ טכנאי", ומהתוצאות שזרמו בחרתי בלי סיבה מיוחדת ב"יוסי מקררים".(השם האמיתי שמור בתא ההקפאה). בטלפון הוא אמר שיגיע בין 08:00 ל 13:00. קיוויתי שזה יהיה כמובן יותר שמונה ופחות אחת גם כדי שאוכל לעשות עוד משהו עם החיים שלי ביום הזה, וגם לטובת כל המוצרים המקוררים שהועברו ברכבת אווירית לשכנים, אבל תקוותיי התבדו. הוא הגיע בשתיים ורבע. הבלגתי ולא צייצתי כי חשבתי ששלומו של המקרר חשוב יותר ברגעים האלה מכבודי האבוד. יוסי נכנס צוהל . "אה זה אתה? וואללה גדלתי עליך. הייתי חולה עליך! תזכיר לי איך קוראים לך?". אחרי שגיליתי לו מי אני ניגשנו למטבח. חשבתי שהאיחור הדרמטי יגרום לו לגשת ישר לעניין אבל את יוסי עניינו דברים אחרים. " זו אשתך בתמונה? מי בחר את החרסינות המעפנות האלה.. למה לא הלכתם על טרקוטה? ממתי נותנים לאישה להחליט על דברים כאלו? תאמין לי אלו מנהלות לנו את החיים. הנשים אוכלות לנו את הראש!". שמחתי שאישתי לא בבית ושמרב מיכאלי לא שומעת, והתעלמתי מהמניפסט. ניסיתי לייצר אוירה עניינית ולקרב אותו לבעיה.
יוסי חילץ את המקרר החוצה ואחרי חמש דקות פלט את הדיאגנוזה: "צריך להחליף יוניט אבל אין במלאי וצריך להזמין מחו"ל. הבעיה שזה יכול לקחת שבוע ועכשיו בכלל כריסמס..". הרגשתי שעולמי מתמוטט עלי. " יוסי מה עושים? אתה הדוקטור" החמאתי לו לאגו. "אם אני מעגל פינה ומאלתר משהו,יש סיכוי שאני פותר לך את הבעיה. בכל מקרה זה 600 שקל מראש כי אני צריך לקנות חלק מיוחד בגלל שזה מקרר שנקנה במבצע". הוא הסתכל עלי באדישות וסקר את הבית במבט של 'תחליט מהר כי יש לי מה לעשות בחיים'.
אלו בדיוק הרגעים שאני מצטער שלא הלכתי לקורס קצינים. שם הייתי לומד לקבל החלטות תחת אש כמו שעשה דן שומרון באנטבה, אהוד ברק באביב נעורים ומופז כשעבר לליכוד. אבל לסמרטוט כמוני אין את הכלים להתמודד עם לחץ , אז החלטתי לזרום עם יוסי ולקוות לטוב. " תביא ת'כסף ואני אלך לקנות את החלק" הוא אמר , "בינתיים תעשה קפה. שבוע שעבר הייתי אצל ההוא מערוץ הילדים אפילו כוס מים לא נתן". כאן צריך להגיד שביחסים שבין אדם לטכנאי שירות יש שתי אסכולות. 1. "הקורקטית" שעיקרה לשדר ביזנס וריחוק ולא לפתח יחסים אישיים.אתה תעבוד, אני אשלם וזהו. 2. "הזורמת". שתמציתה לשדר חביבות, לפתח שיחה, להכין קפה ולהיות נחמד בתקווה שהיחס החם יעניק לך דיבידנדים בדמות עבודה מקצועית ותשלום מופחת. בעודי תוהה מה הטקטיקה הנכונה, דמיינתי את יוסי יושב ביום שישי עם החבר'ה שלו ומעביר עלי דאחקות: "הייתי השבוע אצל הניצני הזה, שעתיים שכבתי מזיע מתחת למקרר וכוס מיץ לא הציע הקמצן".
הבנתי שהשילוב של שמי הטוב והזמן שפועל נגדי מאלצים אותי לבחור בגישה המפנקת, לכן כשהוא חזר כבר חיכה לו על השולחן קפה שחור ועוגיה. המחווה לא עשתה עליו רושם ואפילו 'תודה' מינימאלית לא שמעתי . יוסי נעלם מאחורי המקרר, ומשם הוא שאל אותי אם הבית שלנו. התנצלתי שהבית שכור והרגשתי שהוא ציפה מאדם כמוני ליותר. בתגובה מלמלתי משהו על כך שהתקופה לא משהו בענף. זה הזכיר לו שיש לו ברכב דיסק של בן אחותו שרוצה להבחן לדה וויס ומעניין אותו לשמוע מה אני חושב. הבטחתי להקשיב ולחזור לילד אחרי חנוכה, מה שהזכיר ליוסי שהוא עוד לא אכל סופגנייה החג הזה ודווקא מאוד בא לו. הבנתי את הרמז והגשתי לו סופגניה שקניתי שעתיים קודם.
אישתי שבדיוק נכנסה הביתה קלטה מיד את הסיטואציה ובחושיה המחודדים עלתה על הטיפוס.היא בניגוד אלי דוגלת באסכולה הקורקטית ועליה לא עושים אבו-עלי. "גברת" הטיח בה יוסי "מי המליץ לך על השיש הזה ?זה חרא של שיש. תוך שנה מתפוצץ לך הכל". אישתי לא הגיבה לפרובוקציה. "למה לא שמת עיתון על הרצפה?" היא תקפה אותו. ראיתי שיוסי לא מגיב טוב. כדי למנוע התלקחות לקחתי את אשתי לצד והסברתי לה את המצב. במטבח יוסי שכב מתחת למקרר וצעק לי להביא מפתח שבדי. מאחר שאשתי עמדה לידי עמדתי להגיד לו שיביא לבד אבל ברגע האחרון השתפנתי. אז עשיתי את עצמי מוציא את הזבל ובדרך הבאתי לו את השבדי. בינתיים הקטנה חזרה מבית ספר והודיעה שהיא הולכת לחברה. יוסי אמר לי שזה ממש לא לעניין ושאצלו הילדים קודם אוכלים ועושים שיעורים . הוא שאל אותי עד איזה גיל אני חושב להמשיך להופיע עם הלהקה, למה תיסלם לא בפסטיגל, וכמה יוצא לי בחודש מהעיתון. אשתי שהסתכלה עלי מהמסדרון לא השאירה לי ברירה אלא להתפוצץ. עניתי לו שזה לא עניינו ,שהוא עבר את הגבול ושיתרכז בתיקון .
יוסי התבאס קשות. "אני מדבר אליך יפה ואתה בא לי ביציאה כזאת? החזקתי ממך חבר". ניסיתי להחזיר את הגלגל אחורה אבל זה כבר היה מאוחר. יוסי קיפל את הארגז ואמר שלא מסתדר לו התיקון ושנחכה לחלק. עכשיו המקרר מושבת, האוכל מפוזר אצל השכנים ואני ואשתי לא מדברים. רק הבת הגדולה שלי אופטימית. "טוב שלא תיקנתם את המקרר. במילא סוף העולם מגיע ב 21.12 . לא חבל על הכסף?"
