איור טליק לזר
כמעט מדי ערב אנחנו צופים ב"מסיבת עיתונאים" בענייני הקורונה. רק שבניגוד להבטחה ל"מסיבה", לא מדובר באירוע עליז, שבמהלכו אדון בר סימן טוב פוצח בריקודי דיסקו עם קוקטייל דאקירי ביד. גם ההבטחה לאירוע של "עיתונאים" לא ממש מתקיימת, שכן העיתונאים לא מורשים לשאול שאלות ולקבל תשובות, מה שמשאיר את כולנו מבולבלים למדי. כרגע נראה שאפילו שר הבריאות לא ממש סגור למי מותר לעשות מה בחוץ, באיזה מרחק מהבית, אילו בתי עסק אפשר לפתוח, למה מוסך כן ודוכן פלאפל לא, ואם אפשר לרשום את הפלאפל כמוסך אם מטגנים שם בשמן מנוע.אני לא מצליח להבין אם המדינה מתכוונת לשלם לי משהו, אחרי עשרות שנים ששילמתי ביטוח לאומי; למה כל בקשה קטנה נתקלת בביורוקרטיה כל כך גדולה; מי מרוויח מכל הטפסים שאנחנו צריכים למלא, חוץ מתעשיית הנייר; ולמה בכל שנה חוגגים אצלנו את יום העצמאות, אבל אף פעם אין את "יום העצמאי", שבו אנשים שאינם שכירים ירגישו שהמדינה סופרת אותם.מכיוון שאני מפחד להתמודד עם שאלות חשובות באמת, כמו מתי חוזרים להופיע בפני קהל או מתי אפגוש שוב את הוריי ואוכל לגעת בהם, אשמח להעביר לראש הממשלה כמה שאלות בעלות חשיבות פחותה. למשל:√ האם אחרי שעליתי במשקל כתוצאה מהעובדה שהשלטונות לא הרשו לי לבצע פעילות אירובית בחוץ, הממשלה צריכה לממן לי דיאטנית שתתווה עבורי "אסטרטגיית יציאה" מהפחמימות?√ למה מאשרים לפתוח את חנויות האופטיקה, כשעל פי המצב הגופני של רובנו, דווקא עדיף שלא נראה איך אנחנו והאחרים נראים?√ האם הלהקה שאני חבר בה לא זכאית לקבל "תו סגול", לאור העובדה שלפחות חלק מחבריה קוראים תווים ויודעים לנגן שירים של "סגול כהה"?√ האם במסגרת החובה החלה על כל אזרח ואזרחית לצאת החוצה עם מסיכה על הפנים, נכללת גם מסיכת אבוקדו?√ האם עכשיו, כשתלמידי ישראל עברו ללמידה מרחוק, אנשים כמוני – שהעבירו את רוב הלימודים שלהם רחוק מהכיתה – לא ראויים לקבל העלאה רטרואקטיבית בציון המגן?√ האם תושב הכרמל שהגינה שלו נאכלה על ידי חזירי בר זכאי להנחה בקניית פרושוטו?√ האם הוצאה של אישה שומרת מצוות לחופשה ללא תשלום יכולה להיקרא טקס הפרשת חל"ת?אני ממש לא מקנא במקבלי ההחלטות, שעליהם מוטלת האחריות לקבוע את סדרי העדיפויות של החזרה לשגרה – מתי ובאיזה סדר נכון לחזור ללימודים, לפתוח חנויות, לעשות ספורט, לבקר בבתי אבות או להוריד שערות מהרגליים.אני, למשל, הייתי מתחיל בפתיחת הקניונים, כדי לתת לאנשים תחושה של חיים נורמליים, וגם כדי שהקונים יזרימו כסף לבעלי העסקים, שיזרימו אותו בחזרה למשק. אלא שהקניונים מורכבים בעיקר מחנויות בגדים, ועכשיו, כשכולנו סובלים מעודף משקל, הבגדים לא יעלו עלינו, והגיוני יותר שנקנה ביגוד בחנויות הקמפינג, באגף האוהלים.לפיכך, עדיף לפתוח קודם דווקא את מכוני הכושר, שיחזירו גִזרה ליושנה. הבעיה היא שאנשים מגיעים למכונים הנ"ל בבגדים מינימליים, טייטסים קצרים, שיחשפו שערות שצמחו פרא, ציפורניים מקולפות, שיער שיבה ובוטוקס שננטש ונראה כמו הצרות של בוריס ג'ונסון.כדי למנוע מחזות קשים כאלה, כדאי לפתוח קודם דווקא את מכוני הטיפוח. אלא שבמצב הנוכחי, תיאלצו להגיע אליהם עם הילדים נטולי הסידור, מה שעלול לגרום לתקלות כמו הזרקת מילוי לילד בן 5 או הסרת שיער לבובת סמי הכבאי שלו.עדיף, אפוא, להתחיל בפתיחת גני הילדים והצהרונים, שתאפשר להורים לחזור לעבוד וגם לממן את הטיפול הזוגי שהם יצטרכו לעבור אחרי השהות המשותפת בבית. אלא שכאן צצה בעיה חדשה: גם אם הגננות ישגיחו על ילדיכם עד 4, מי יאסוף אותם מהגן? הסבים, שבדרך כלל עשו את העבודה, כלואים בדירותיהם או בבתי האבות, ועד שלא ישחררו לקשישים את הרסן, לא יהיה אפשר להתקדם.כדי להקל את מצבם של הקשישים, צריך לתגבר את מצבת המטפלים הפיליפינים בארץ, מה שיקרה רק אם נפתח את נתב"ג ונחדש את הטיסות. אלא שגם אם זה יקרה, והמטפלים הסיעודיים יגיעו בהמוניהם, הם ייתקלו כאן בחזירי הבר, בתנים, בשועלים ובשאר חיות הבר, שניצלו את הוואקום של הקורונה כדי לפלוש לרחובות ישראל. ומכיוון שחלק מהעובדים הזרים הם חובבי ציד, עלולות להתפתח בין הצדדים תקריות עקובות מדם וממנגל.לכן, למרות הפיתוי, אסור לנו להיגרר לצעדים פזיזים, וברור שהצעד הראשון באסטרטגיית היציאה חייב להיות הכשרה יסודית של מאות מאלפי חיות, שיעשו סדר ברחובות ישראל. אמנם זה עשוי לקחת כמה חודשים, אבל בסיומם נוכל לצאת מהבתים כמו גדולים, ואפילו לצפות בתנים קופצים דרך חישוקים בוערים. אז תתאזרו בסבלנות.בשקט יחסי, בגיל 74, הלך בשבוע שעבר לעולמו הזמר כריסטוף, שחלה בקורונה. לרובנו שמו לא אומר הרבה, הרי אנחנו לא מכירים יותר מדי זמרים צרפתים חוץ ממייק ברנט. אבל לכריסטוף הלז היה בשנת 1965 להיט ענק בשם ״אלין״, או כפי שכונה בפי החבר'ה – "אה ז׳קרייה". זו היתה בלדה איטית ומתוקה ששמענו מהפטיפון של אחינו הבוגרים, והיא ליוותה את ילדותנו ואת מסיבות הכיתה של שנות ה־60 וה־70. לרובנו לא היה מושג על מה מדבר השיר, אבל היה ברור שהבחור מיילל על איזו נערה בשם אלין. מי שחויב ללמוד צרפתית בבית הספר, גם הבין ש"קרייה״ זה צועק, ו"פלרה״ זה בוכה.כששמעתי על מותו של כריסטוף העברתי מייד הודעת ווטסאפ בקבוצת החברים שלי מהצבא, קבוצת גברים בלבד, ששירתו יחד בשנות ה־70. הידיעה גררה שצף נוסטלגי בקרב חברי הקבוצה, שנזכרו כל אחד בתורו עם מי הוא הצליח/דמיין/השתוקק/פנטז לרקוד סלואו לצלילי השיר הזה, שאִפשר שתי דקות ו־55 שניות של גן עדן עילאי ומגע מוגבל־אך־לוהט בין בנים לבנות. כאילו לא עברו 50 שנים, כל אחד מחברי הקבוצה שלח, בלי תיאום מראש, את שמה של נערת חלומותיו (היום היא בת 62), שם וכיתה: רותי ז'3, אסתי, יהודית, רחל.כשאחד החברים, שעלה מרוסיה, כתב נטאשה – כתב לו מישהו: ״ניצחת!״בתקופה ההיא, שבה לא היו טלוויזיה, אינטרנט וגישה לפורנו, כל תמונת שער בעיתון "בול", או חצי עירום בשחור לבן ב"העולם הזה" של מישהי שהיתה המאהבת של משה דיין, היוותה טעימה מהפרי האסור. אפילו תיאורי עלילותיו המיניות של פטריק קים, הקוריאני הענק בעל הידיים המסוקסות ופטמותיה הזקורות של אחת מנערותיו המצוירות על גבי עטיפת הספר, או הטורים של צבי לידסקי ב"לאשה", הסעירו את דמיוננו יותר מכל אתר פורנו.אומרים לי שבמסיבות הנוער של היום אין סלואים בכלל (הפסדתם), אולי כי הנוער כל היום בתוך האינסטגרם. בכל מקרה, על פי החוקים החדשים, כל חיבוק נחשב להפרה בוטה של כללי הריחוק החברתי, כך שאת מסיבות הכיתה בזמן הקרוב הם יצטרכו לקיים בזום. ולרקוד סלואו כשכל אחד בבית שלו ובריבוע אחר לא נשמע כמו פתרון מלהיב במיוחד. √
יצאנו אט
