יש ישראלים שבשבילם קיץ זה אבטיח עם גבינה בולגרית , יש כאלה שחולמים על חוף ים עם מטקות וביקיני ויש כאלה שיושבים בים אוכלים אבטיח וגבינה בולגרית אבל במקום ליהנות חושבים על תקיפה באירן. בשבילי האות שמבשר את בוא הקיץ הוא הרגע שבו היצורים המעצבנים האלה שנקראים בשם כולל 'יתושים', נכנסים לחיי. לא פעם שאלתי את עצמי היכן מסתתרים היבחושים המנוולים הללו כל החורף? האם גם הם, כמו הציפורים, נודדים בחורף אל הארצות החמות ,עוקצים שם ילדים תמימים וחוזרים לכאן במאי? או שאולי הדם המתוק שלנו מספיק להם לכל החורף?
זה התחיל כמו כל שנה כשהקטנה שלנו התעוררה ופתחה רק עין אחת. השנייה הייתה נפוחה מעקיצות והשתרעה על כל השטח שבין האף לגבה. מין פרצוף כמותו רואים רק בקרבות של מייק טייסון. נכנסנו מיד למצב חירום אדום. כדי שתקבלו פרופורציות, מצב חירום צהוב זה כשנגמר השוקו, ירוק כשיש נתק באינטרנט או בכבלים, ואדום זה רגע לפני ירידה למקלט. עיסיתי את גופה העקוץ של בתי באלווורה קרה ועשיתי לה "פו" על המקום כאילו זו עוגת יום הולדת וכאילו שזה יעזור. הילדה נרגעה והלכה לבית ספר אבל אנחנו עמדנו בפתחו של עידן חדש.
הגברת הראשונה מינתה את עצמה למפקדת המבצע ועל רקע נעימת הנושא מתוך " מבצע יונתן" היא הודיעה לי "שהשנה אנחנו את המלחמה הזו מנצחים ויהי מה". בשלב א' נשלחתי בדחיפות לרכוש מספר מוצרים בסיסיים. "תביא ג'ל מיוחד להפגת הגרודים,את הירוק הזה שתוקעים בחשמל – עם נוזל וגם עם טבליות,כילה למיטה, ספריי אלתוש , ומכשיר שמייצר תדר נגד יתושים". ראוי לציין שאת כל הארסנל הזה קניתי בלי כספי הסיוע האמריקאי. כשחזרתי ראיתי שהמפקדת החלה למגן את הבסיס בעזרת מומחה לרשתות נגד יתושים בשם שאול. נקבע ששאול יחליף את הרשתות על כל החלונות כך שאף יתוש לא יוכל לחדור לאזור A, והוא הסכים לעשות זאת במחיר שווה לכל נפש. ( הכוונה לנפש תועה).
לקראת הערב ביקשה אחת הבנות להפעיל מייבש שיער. "אין מצב" עניתי לה ," כל עשרות השקעים בבית תפוסים ע"י מתקני הנוזל, אידוי הטבליות והתדר". אחותה הקטנה התערבה לטובתה אבל הסברתי לבנות שאין שום סיכוי שאני מוריד את רמת הכוננות רק בשביל פן. 'תלכי לשכנים' אמרתי. לאשתי שרצתה לשתות קפה ולא מצאה שקע פנוי לקומקום וללפטופ, הבהרתי שזה מחיר השלום ומה לעשות, "שתייה חמה גלישה באינטרנט זה לא בעדיפות לאומית כרגע."
רגע לפני השינה בחנתי במבט סטייל מופז את היעד המבוצר. רשתות על החלונות, כילה על המיטה, נוזלים, טבליות ומכשירי תדרים בשקעים. ליתר ביטחון חיכיתי שבני המשפחה יירדמו וריססתי על כולם אלתוש. נכנסתי למיטה בידיעה שבתור אבי המשפחה עשיתי כל מה שניתן היה לעשות. לפתע כשמוחי בדיוק עובר מגלי אלפא לגלי תטא עבר לי על יד האוזן יתוש ונחת נחיתת חירום על התנוך. חבטתי לעצמי באוזן בעוצמה. עכשיו לך תדע אם הרגתי את המניאק או לא. הדלקתי את האור ונעמדתי על המיטה. ניסיתי ליירט את היתוש עם מגבת, אבל אחרי כל ניסיון כושל שמעתי אותו מגחך עלי ביתושית ואומר," מה קרה ניצני, לא אכלת היום? " בזמן שסרקתי את תקרת החדר הבנתי שהיתוש לא לבד. חבריו ליחידה מפוזרים על התקרה משועשעים ומתכננים את צלילת הקמיקזה. בשלוש בבוקר אישתי שלחה SMS לשאול שהבית מלא יתושים ושיגיע בדחיפות בבוקר.
זה היה לילה אבוד ולמחרת הסתובבתי כמו שיכור. שאול הסביר שהבית אולי סגור הרמטית אבל כנראה שהיתושים נכנסים עם בני המשפחה דרך הדלת. הוא הציע שניכנס הביתה בתנועה צדית, ברווח הכי צר שניתן, כשהדלת כמעט סגורה ובחושך כדי שהיתושים לא ישימו לב. ביקשתי מחברים ובני משפחה שלא יגיעו אלינו עד להודעה חדשה. זה מה שאני צריך עכשיו , שמישהו ידליק אור בכניסה,יכנס עם כמה יתושים ויהרוס לי את הכל.
המלחמה נמשכה. בשלב ב' קניתי גם את המכשיר האכזרי עם האור הסגול המכונה בפי העם "צולה היתושים" (המנגלוברחש) שהפיח בבני הבית רגשות מעורבים. מצד אחד אחרי כל יתוש שחושמל למוות סימנו עוד ניצחון קטן , מצד שני התברר שהמכשיר לא לוקח שבויים ומחסל בשיטתיות מלווה ברעש המזכיר פופקורן במיקרו, עשרות פרפרים תועים ומיני מעופפים חפים מפשע.
בשלב ג' נתקפתי הומניות, החלטתי לוותר על הנשק להשמדה המונית ופשוט לסגור את החלונות ולהפעיל מזגן. הילדות אמנם קמו מנוזלות אבל לא עקוצות. לאט לאט חזרנו לשגרה. הנפיחות מהעיניים ירדה וגם הצלקות מהגרודים החלו להגליד. אישתי רצתה לאוורר את החדר במשך היום כי היה די מחניק אבל חתכתי אותה בנחרצות שאין על מה לדבר. הרי ברור שלזה בדיוק היתושים מחכים!
אחרי כמה ימים ללא חמצן הרגשתי קושי לנשום. הטבליות בחשמל חנקו אותנו. אישתי הבטיחה לחפש שיטות טבעיות להרחקת יתושים. אימא שלי שזחלה אלינו בחושך דרך כניסה סודית תת קרקעית מהשכנים, הייתה בטוחה ששקיות המים שהיו תלויות על חוטים שיצאו מהתקרה הם גופי תאורה שקנינו במחירי חיסול מקיקה. הסברתי לה שיתושים וזבובים הכי מפחדים משקיות נילון מלאות מים. הם רואים את עצמם משתקפים בשקית ובטוחים שזו מפלצת ענקית. הבעיה שזה עבד גם עלי וכל פעם שחציתי את הסלון ראיתי גבר ענק ומפחיד בא מולי ושיחררתי צעקה. בשלב ד' פיזרתי בבית לפידים בוערים נגד יתושים והייתי בטוח שגיא זוארץ עוד רגע יוצא לי מחדר האמבטיה ומדיח אותי ואת דורון גמצ'י. שכנים שראו את הלפידים היו בטוחים שאנחנו משכירים את הבית לאירועים ויש אצלנו חתונה.
בלילה שוב ניסינו לישון. בארבע בבוקר שמעתי את הזמזום. מכיוון שישנתי עם משקפת אולטרה סגול על הראש יכולתי לראות ברור אותו ואת משטח הנחיתה שלו.
אומרים שטיטוס הרומאי השתגע מיתוש שנכנס לו לאוזן ובגלל זה הוא עשה לנו מה שעשה. יכולתי להזדהות אתו. נרדמתי כשאני חולם על הקיץ ועל נשק יום הדין שהאיראנים מכינים לנו – החיפושיות האלה שנקראות חומיינים. מה אני אגיד לכם, הולך להיות פה שמח.
