איור: עובדיה בנישו
בשבוע שעבר ראיתי בחדשות בטלוויזיה סרטון שבו נהג יוצא ממכוניתו וניגש לנהג אחר, נוגח בו ומכה אותו מכות נמרצות. יש להניח שמקור העימות אינו בסכסוך כספי, בסכסוך רומנטי או בסכסוך אידיאולוגי בשאלה מי אשם במלחמה באוקראינה – אלא בריב נהגים סביב עקיפה שלא באה טוב לאחד מהם, או באצבע משולשת שהונפה מבעד לחלון והביאה למישהו קריזה משולשת.
הסרטון הנ"ל די זעזע אותי והזכיר לי ימים אחרים, שבהם היה מקובל להעיר לנהג אחר שלא נסע כמו שצריך, בלי לפחד שאלו יהיו מילותיך האחרונות. איפה הימים היפים, שבהם היית שומע נהג אחד שואל נהג או נהגת אחרים בחצי הומור "מי נתן לך רישיון?", או שהיה מסמן באצבעו בצד הראש ובתנועה סיבובית את הסימן המוסכם שמשמעו "אתה לא נורמלי!" ובכך מסיים להוציא את העצבים שנבעו מזה שהבוס צעק עליו במשרד, אבל בלי לערב בעניין אגרופים וקרשים.
בעקבות השינוי באווירה ועליית מפלס החורפה בדרכים, הגברת הראשונה דורשת ממני כבר הרבה זמן להפסיק לתפקד בכבישים כשר החינוך מטעם עצמי ולחדול ממנהגי להעיר לאנשים אחרים על הנהיגה שלהם. גם כי אני עצמי לא כזה מחונך, וגם כי בתגובה מישהו עלול לרצוח אותי בצורה לא ממש חינוכית.
בעבר, כשמישהו היה חותך אותי בצורה חצופה ומסוכנת, נמנע מלהשתמש באיתות או עוקף את כל התור כדי לפנות ברמזור, הייתי משתגע לגמרי ומתחיל לאותת עם האורות או לעשות סימנים משונים עם הידיים. במקרים חמורים הייתי יכול גם לסטות מהדרך ולרדוף אחרי המעצבן הזה רק כדי להגיע אליו לחלון ולעשות לו פרצוף של "איך אתה לא מתבייש לנהוג ככה?" – אז מה אם כדי להשיג אותו ולהעניק לו את ההרצאה הפדגוגית שלי הייתי בעצמי נוהג כמו מניאק חסר התחשבות.
אבל זה קרה כשהייתי צעיר יותר והאמנתי שמגיע לנו לחיות בעולם מושלם שבו נהג אחד מכבד את רעהו, ושצריך לשמור על כללים בסיסיים של נימוס, תרבות והתחשבות בזולת. הכוונה היתה כמובן טובה, אבל המחשבה שאם אעיר למישהו זה יעזור, והוא יתחיל להתנהג כמו בן אדם רק כי הסבתי את תשומת ליבו לצורת הנהיגה הקלוקלת שלו באמצעות תנועות ידיים, היתה מטומטמת לגמרי.
בכל מקרה, רמת האלימות אז היתה אחרת, ולא היה בי פחד שבעקבות ויכוח בכביש מישהו יכה אותי עם ג'ק. מה גם שאני כבר לא בגיל לתגרות רחוב, ואם איזה וואחש בן 17 רק יתקרב אלי עם סיגריה בפה ובקבוק בירה ביד, אני כנראה אמות במקום מפחד משולב בלחץ דם גבוה ועודף כולסטרול.
כדי לאפשר לנהגים להמשיך לפרוק את אשר על ליבם, אבל להקטין את הסיכוי שזה ישנה את יעד הנסיעה שלהם למחלקת פגיעות גפיים בבילינסון, ומכיוון שהדפוס של מריבות הכביש הוא די קבוע, אני מציע להכין מבעוד מועד שלטים קטנים שאותם תוכל להרים מול הנהג הפרוע שלידך, בלי צורך בפתיחת החלון או ביציאה מהרכב, שיכללו טקסטים בסגנון: "אתה נוסע על שני מסלולים", "אתה נוסע בזיגזגים", "אתה נוהג כמו שמוק", "תפסיק להסתכל בטלפון, אז מה אם קיבלת הודעת ווטסאפ בקבוצת 'סוכות במשפחת שמוק'". שלטים כאלו יבהירו טוב יותר את כוונתך ויחסכו ממך כל מיני תנועות ופרצופים שעשויים להיות לא מובנים, אם כי לא בהכרח יקטינו את הרצון של הנהג האחר לצאת אליך עם גרזן.
העובדה שכשאנחנו נוהגים בחו"ל אנחנו לא מתעסקים בדרך כלל עם נהגים אחרים – מעלה תהיות. האם הסיבה היא ששם לא נוהגים בצורה ברברית? תלוי איפה. יש מדינות גרועות מאיתנו בהרבה, אבל נראה אותך מנסה להסביר לנהג מצרי או הודי שהוא אידיוט בצורה שתהיה גם מובנת וגם מעליבה מספיק עבורו.
אם רוצים לשגר קללה מדויקת או תנועת יד עסיסית, צריך לדעת את השפה ואת מנהגי המקום, ואתה לא רוצה לנסוע באיטליה או בצרפת, לקלל באופן עילג ולהישמע כמו עולה חדש שצועק בעברית מגומגמת "איך נוהגת אדוני חמור טיפשה". אפשר לנסות לגייס את הטכנולוגיה לעזרתנו, אם כי זה לא ייראה משכנע אם באמצע ויכוח סוער עם נהג תבקש ממנו לחכות שנייה עד שתמצא קללה מתאימה בגוגל טרנסלייט. לחלופין, אפשר לבקש מסירי לקלל אותו במקומך.
מכיוון שתופעת האלימות בכבישי ישראל ידועה ומוכרת, וגם אם תבחר לשתוק מול כל מיני התנהגויות ברבריות אתה לא יכול לדעת איזה מג'נון יחליט שעצבנת אותו וייגש לאוטו שלך כשהוא מחזיק ביד משהו שאינו מדריך תמרורים – יש כבר מי שמקדימים תרופה למכה ומצטיידים באמצעי הגנה או התקפה תמימים לכאורה, שאותם הם מאחסנים במכונית כאילו מדובר בעץ ריח או בסוכריית מנטה.
האמצעי היעיל ביותר הוא אלת בייסבול, אבל מכיוון שבייסבול הוא לא ממש ספורט מקובל בישראל, יהיה ברור לכל שהסיבה להימצאותה באוטו שלך היא שמירת האופציה לרוצץ גולגולת של נהג עצבני אחר. נכון שתוכל לנסות להסביר לשוטר שימצא אותה שאתה בסך הכל נוסע לשחק עם חברים בקבוצת הבייסבול פתח תקווה יאנקיז, אבל תזכור שאתה עלול ליפול בשלב שבו תתבקש להסביר את חוקי המשחק, שאותם שום ישראלי לא ממש מבין.
הבעיה היא שלהחליף את האלה באביזר מענף ספורט שכן פופולרי בישראל עלול להיות קצת בעייתי – קשה לראות איך חישוק בסגנון לינוי אשרם יעזור לך בקטטה. במקום זה אפשר ללכת על האופציה של הרתעת נהגים אחרים מהרצון להיכנס איתך לקטטה באמצעות קישוט המכונית שלך בסטיקרים של טריאתלון ה"איירון מן", ולחלופין של לה פמיליה או של איתמר בן גביר – מה שבהחלט עשוי להרחיק ממך מתקוטטים פוטנציאליים. אם זה לא נשמע מספיק משכנע, אפשר להניח לצידך ברכב בובה גדולה של אדם שרירי בעל חזות מאיימת, שתגרום לנהגים האחרים לחשוב פעמיים אם לסמן לך לעצור בצד.
עם כל הכבוד לעצבים שאנחנו חוטפים בכביש, עוצמת התגובה של רובנו קשורה גם לפרטנר מהצד השני של העימות. אם תגלה שמי שחתך אותך ברכב השני הוא אישה, סביר שתהיה מנומס ועדין יותר. מול בחור צעיר תהיה חינוכי אבל זהיר, שלא יתנפל עליך עם מוט סלפי, ואם יתגלה שברכב שנכנס בך מאחור ב־30 קמ"ש יושב גבר מפחיד עם חזות מאיימת, תסתפק ב"מה העניינים אח שלי? איזה אחלה רכב יש לך. שתהיה שנה טובה".
מכיוון שהרבה פעמים בשלב הראשון של התקרית בכביש אנחנו לא יודעים עם מי בדיוק יש לנו עסק, ייתכן שהגיע הזמן לרתום גם כאן את הטכנולוגיה לטובתנו ולהשיק אפליקציה שעל פי מספר הרכב תדע לספק לך מייד פרטים על הנהג – שיבהירו אם מדובר באישה עם תיק של פראדה או בגבר עם חמישה תיקים פליליים, אם האיש שאתה רוצה לנזוף בו עכשיו הוא מורה למוזיקה מרעננה או דווקא אלוף ישראל בטאקוונדו, כך שלא רק הרכב שלך – גם הפנים שלך יזדקקו תכף לעבודת פחחות.
האפליקציה, שיכולה להיקרא "אינסטג־ריב" או "נט־פליק", תדרג את מידת הסיכון שכרוכה בעימות עם אותו נהג ותציע לך תגובה בהתאם, כזו שיכולה לנוע בין "רישיון לבימבה לא הייתי נותן לך" ל"אחלה אלה יש לך פה, אולי איזה יום נשחק בייסבול יחד".
