איור טליק לזר
הבחירות בפתח, והצצה ברשימת שרי ממשלת המעבר מבהירה שנושא מינוי השרים סובל מקיבעון מחשבתי. שוב אותם משרדים: אוצר, ביטחון, חוץ, בריאות, וכו׳. להוציא כמה הברקות יצירתיות, כמו המשרד לשיתוף פעולה אזורי (או בקיצור, אחד ששיתף פעולה אבל לא היה באזור כשחילקנו משרדים יותר חשובים) או השר לנושאים אסטרטגיים והסברה (נראה אותו מסביר מה בדיוק התפקיד שלו) – הכל צפוי ולא מקורי.
בואו לא נעבוד על עצמנו: כמו שזה נראה כרגע, מי שירכיב את הממשלה הבאה יצטרך לְרָצות הרבה שותפים, למנות הרבה שרים ולחסל הרבה צבאים כדי להכין כיסאות מהעור שלהם. אז בואו לפחות נכין מהיותר־מדי־לימונים האלה לימונדה, ונדאג שהפעם השרים יתעסקו במה שבאמת מעניין את הציבור. במיוחד עבור ראש הממשלה הבא, הכינותי מראש כמה רעיונות מקוריים לתפקידים שבאמת ישמחו את העם.
שר החו"ל
נכון שיש את שר החוץ, אבל עם כל הכבוד לזוטות כמו יחסים בינלאומיים ומינוי שגרירים, הגיע הזמן שמישהו ייקח אחריות על הנושאים שהם באמת בנפשנו – חופשות ביוון, צ׳רטרים לבורגוס והכל כלול באיה נאפה. היום כל ישראלי מופקר לגורלו בשדות הקרב של הנופשון, אבל שר חו״ל במשרה מלאה יהווה אוזן קשבת לכל תלונה על מחסור בפנקייקים בארוחת הבוקר במלון או על פקיד קבלה אנטישמי, שמתעקש לחייב אותנו על ספה שהשלכנו לבריכה.
בנוסף, שר כזה יוכל לאחד את כל הישראליים למעין קבוצת רכישה אחת, בדומה ל״חבר״ של צה"ל, שתוכל להשיג לנו את המחירים הטובים ביותר בכפרי הנופש של מיקונוס, במלונות של תאילנד ובבתי הקזינו של בולגריה.
שר לענייני סדרות
עם כל הכבוד לשר התרבות, במציאות של ימינו אנחנו זקוקים לצידו לשר לענייני פנאי וסדרות במשרה מלאה. ריבוי הערוצים והסדרות מעמיד בפנינו אתגרים קשים: במה לצפות? ממה להיזהר? האם לצפות בזה עם בן/בת הזוג, או להתגנב למסך אחרי שהם נרדמים? על ההמלצות של מי אפשר לסמוך? האם לפרוש מסדרה מבאסת, או ששווה להמשיך בשביל משהו שיקרה בעוד חמישה פרקים?
הגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות על העניין. המשרד יעשה סדר בשוק הפרוץ; יפרסם אזהרות מסע מפני סדרות מפתות אך מחורבנות, שמהוות סכנה לצופה התמים; יסדיר את תחום הבינג׳ עם מכסה של מקסימום חמישה פרקים לערב; ויקבע עונשים חמורים על כל מי שיפר את חוקי הספוילר.
שר הימייה
עניין מקובל מאוד בניכר, שלא קיים אצלנו, למרות שיש לנו את הים התיכון, ים סוף, ים המלח (לפחות עד הודעה חדשה), וגם הכנרת, שהיא אמנם לא ממש ים, אבל יש בה ים של מתרחצים עם ימבה רד בול. אל תזלזלו: אין שר אוצר שמתעסק עם סכומי כסף גדולים כמו אלה שגובים בחופים על כיסאות נוח, ואין שר ביטחון שנאלץ להתמודד עם איום קיומי כמו טרור המדוזות.
שר הימייה יטפל בעניינים ברומו של תורן, כמו מחירי הארטיקים בחוף והסרת איום ה״אני הולך״; יכריע בסכסוך הגבולות בין המשתזפים לשחקני המטקות; ויסדיר את הענף הפרוץ של המצילים – כולל שיפור מערכות ההגברה, פיקוח על צבעי הדגלים המונפים (שכרגע נראה שנקבעים על פי מה שחזר מהכביסה) והנהגת קוד לבוש – לא כרס שזופה וספידו דקיק. זה לא לבוש.
שר המָשקים
במצרים העתיקה חשבו מחוץ לפירמידה, והיה להם כבר אז שר משקים. גם אנחנו צריכים אחד, שיסדיר למשל את נושא המים. כרגע השוק פרוץ, ויש מים מינרליים, מים קדושים, מי פה, מי חמצן ומים בטעמים מכל הסוגים חוץ מברביקיו.
הגיע הזמן שמישהו יכריע האם ״מים בטעמים״ זה לא בעצם מיץ, והאם כשכותבים על בקבוק ״מי מעיין״, לא מתכוונים שהם מהברז של מישהי בשם מעיין. שלא לדבר על חשיפת זהותה של אשת המסתורין ״תמי 4״, והיכן גרות השלוש הקודמות.
גם תחום השייקים פרוץ. הגיע הזמן שמישהו יפקח על המחירים המופרכים של ״שייק ספירולינה צ׳יה וגוג׳יברי״, ובעיקר יברר אם הפירות האלה באמת קיימים, או שהמציאו אותם בדוכן מיצים בדיזנגוף, ומה שבאמת שמים לנו בכוס זה שייק של בננה ריצפז.
בתחום הדרינקים דרוש מישהו שיקבע סוף סוף מה ההבדל בין שוט לצ׳ייסר; יבהיר כמה זה פיינט של בירה בעברית, ויסביר לברמנים שכל הקטע בישיבה על הבר זה שלא נותנים טיפ, אז שיפסיקו לשאול אם להוסיף את הטיפ לחשבון ולתת לנו להרגיש לא בסדר.
כמו כן, רק ועדה ממשלתית תאשר למישהו להיקרא ״סומלייה״ – אחרי שיסביר מה בדיוק ההבדל בינו לסתם איש מוזר שמסתובב עם פותחן בקבוקים ומרחרח פקקי שעם. כנ״ל לגבי מקצוע ה״בריסטה״, שכל מי שמעוניין להתהדר בו יצטרך להסביר מה בדיוק הוא עושה, חוץ מללחוץ על הכפתור במכונת קפה ולצייר פרחים עם הקצף.
שר הטבעות
הגיע הזמן שמישהו ייקח אחריות מיניסטריאלית על תחום החתונות, שמכניס לסטרס רבים מאיתנו – מנשים לחוצות חתונה ועד גברים שלחוצים שיזמינו אותם לחתונה של מישהו מהעבודה. לא חסרות רפורמות שאפשר להכניס לתחום: שירות ממשלתי, שיקשר בין גרושות שרוצות להיפטר מטבעת הנישואין לבין גברים שעומדים להתחתן וישמחו לרכוש טבעת בחצי מחיר; חוק שיקבע אחת ולתמיד כמה כסף צריך להביא לחתונה לפי מידת הקירבה; רפורמה בתחום המיסים, שבמסגרתה, החל מהחתונה השישית אליה הוזמנת באותה שנה, הצ׳ק שהבאת לזוג הצעיר יוכר לך כהוצאה מוכרת לצרכי מס; ועוד ועוד.
שר הדואר האלקטרוני
הוותיקים זוכרים בוודאי את שר הדואר של פעם, שעסק בבולים, מכתבים וחבילות. שר הדואר האלקטרוני, שיוכל להיקרא גם שר הגלישה, יעסוק בכל ענייני האינטרנט. הוא יטפח את היחסים הבינלאומיים עם ידידתנו הטובה ביותר, פייסבוק, ידאג לקליטה חלקה בארץ של החבילות מאמזון ויקיים מפגשים שוטפים עם מר עלי אקספרס.
השר יפקח על הרשתות החברתיות, כולל סנקציות על אנשים שאינם רושפלד אבל מעלים לאינסטגרם תמונות של מנות שהם בישלו; על אנשים שתמונת הפרופיל שלהם צולמה לפני 20 שנה; על אנשים שמעלים באינסטגרם עשר תמונות רצופות מהטיול המאורגן שלהם בוונציה; ועל כאלה ששולחים במייל הפחדות כמו ״זהירות: דאעש מרעיל בקבוקי קולה במפעל באטלנטה״. השר גם יוודא שמי שעומדות מאחורי הצעות החברות בפייסבוק בסגנון ״אני חברה רוצה שלך להיות״ יועמדו לדין, או לפחות יישלחו ללמוד עברית באולפן.
שר הלבריאות
עם כל הכבוד לשר הבריאות, הוא לא מטפל ברפואה הבאמת חשובה – ולכן צריך לצידו את שר הלבריאות. במקביל לסל התרופות, השר החדש יקבע את סל התרופות סבתא, וידאג שיהיה שם ייצוג לאמונות תפלות מכל העדות. בנוסף, הגיע הזמן לחוקק חוק שיתייחס למקרה שבו מישהו מתעטש במקום ציבורי ויבהיר מי מהנוכחים אמור להגיד לו ״לבריאות״, והאם זה מחייב גם את מי שעמד לידו בזמן האפצ׳י ונפגע מרסיסים.
השר יטפל בתחום הרפואה האלטרנטיבית, יבהיר מאיזו טמפרטורה בדיוק אבנים רגילות נחשבות ל״אבנים חמות״, האם אפשר לקרוא לטיפול ״מסאז׳ שבדי״ למרות שהקשר היחיד לשבדיה זה שהמסאז'יסט אוהב את להקת אבבא וקנה את המיטה בסייל באיקאה, וגם יחייב את אתרי הספא להציע חלופות למוזיקה שמבוססת על לופ של טיפות מים נופלות על גג פח בליווי סיטאר הודי.
בנוסף, השר יסדיר את תחום האלרגיות, שכרגע פרוץ לחלוטין ומאפשר לכל אחד להצהיר שהוא אלרגי לכל דבר, מחתולים ועד קורקינטים. הגיע הזמן שכדי להיחשב כסובל מאלרגיה תצטרך לקבל ״תעודת אלרגי״ – אחרי שעברת מבדקים ומבחן מעשי באמצעות חתול שעיר.
שר החריף
עם כל הכבוד לשאלה ״מיהו יהודי?״, העם עסוק יותר בשאלה הבלתי פתורה ״מהו חריף?״. כרגע התחום פרוץ, מה שיוצר בלבול ואף מתיחות על רקע עדתי. תימנים ועוזריהם מתבאסים כשבתפריט מצוירים שלושה פלפלונים ובפועל המנה פחות חריפה מגמבה. מנגד, אשכנזים רבים נעלבים מהמונח ״חריף אשכנזי״.
השר הממונה יעשה סדר בתחום, יבהיר כמה בדיוק שווה כל ציור של פלפל, ויוציא מחוץ לחוק מונחים מעורפלים כמו ״פיקנטי״. בנוסף, השר יעשה סדר בסוגיה שקורעת כבר שנים את העם: איך בדיוק כותבים – סחוג, סכוג, או זחוק? √
