כן המפקדת
הבת הגדולה שלנו התגייסה. כמו ההתפוגגות בועת הנדל"ן, ידענו שזה יבוא מתישהו אבל הדחקנו. בערב עוד הייתי סלע איתן. חיבקתי את אשתי כמו שגבר אמור לעשות והרגעתי שאין מה להילחץ, שזו דרך העולם והכל יהיה בסדר. כשראיתי שזה לא עובד עברתי לזמזם משפטים תומכים משירים אהובים: הגוזלים שלי עוזבים את הקן ,שמור על העולם ילד, ואתה תותח למקרה שבתי תגיע לתותחנים. בלילה לא ישנו מי יודע מה. הבטתי על אשתי וידעתי שמחכה לה יום קשה. אני אתגבר אבל מה יהיה אתה? בבוקר כשייבבתי כמו חתלתול לתוך הטישיו, זו הייתה היא שחיבקה אותי ואמרה בשלווה שזו דרך העולם והכל יהיה בסדר. כשההורים האחרים הביטו עלי ברחמים, היא הצביעה עלי ושרה את "הוא לא כל כך חכם אני יודעת."
הגענו לבקו"ם. תיק גדול ,עוד כמה בנות, הרבה התרגשות ותחושה כללית של אי וודאות . כרוז שבטח עושה חלטורות ב 'מגה', קרא שמות וביניהם את השם שלה. חיבוק חטוף ,דמעות של אימא, (כן, גם היא נשברה בסוף) מיניבוס קטן וזהו. נעלמה הילדה שלי בתוך ביטנו השמנה של הצבא.
בהתחלה זה הרגיש כמו עוד טיול של הצופים. רק אחר כך כשנכנסתי לחדרה לסדר משהו, הכתה בי ההכרה שכבר שבועיים היא לא בבית.
שבועיים בלי 'תיקח אותי תחזיר אותי',בלי ' איפה הארנק שלך',בלי 'אתה מעצבן', בלי 'תכין לי פרוסה/סלט/פרנץ טוסט, חמם לי, קרר לי,תרתיח לי', בלי 'למה אין מים, למה אין דלק,למה אין לי בגדים?, מי נגע לי ? מי לקח לי ?מי חיפש אותי?' בלי 'אל תשגעו אותי, אל תעזבו אותי ,אל תחבקו אותי', ובעיקר בלי ה"אוהבת אותך אבוש" הממיס לבבות.באיזה בקר מתוך הרגל הכנתי לה סדוויץ ואז מתוך הרגל גם אכלתי אותו.
בימים הראשונים כשראיתי שהיא לא מתקשרת דווקא חשבתי שיש כאן משהו חיובי. "מעולה" אמרתי לאימא שלה, "הילדה מסתדרת בלעדינו". אחרי כמה ימים כבר נעלבתי .מה יש לה? היא לא מתגעגעת? זו הילדה שפעם בטעות לקחתי לגן בפיג'מה והשכנים הלשינו לאשתי ברגע שהיא חזרה מחו"ל? זו הילדה שהארנב שלה נשכח פעם במלון בספרד ונשלח ארצה עם שליח מיוחד אותו נסעתי לפגוש בבן גוריון בארבע בבוקר? , את הארנב!
הארנב! באמת מה איתו? הלכתי לחדר שלה לחפש, ושם על המיטה הוא שכב עצוב ומיותר. נזכרתי שמעולם לא שילמנו עליו. הילדה הרימה אותו מחנות בדיזנגוף סנטר כשהייתה בת שנה. ניבאנו לה אז גדולות. לקחתי את הארנב למיטה שלנו, להתנחם יחדיו, אבל אחרי שבוע אישתי הודיע לי שזה או היא או הארנב. אני החיה היחידה שהיא מוכנה לישון לידה.
תמיד אמרתי לעצמי שברגע הנכון אתן לבת שלי כמה טיפים חשובים , אחנך אותה, אבל בלי ששמתי לב הזמן טס ולא הספקתי כלום.
רציתי להגיד לה שלא תתבייש לשבת באוטובוס מקדימה ושאם מישהו קורא לה שיקסה ויורק עליה שתירק בחזרה ותתחיל לשיר . שאם מפקד או סתם טמבל יטריד אותה ,שתבעט לו ישר מתחת למימיה, ושאם לוקחים אותה בשבי שלא תצפה ממני לצעוד לירושלים ולהקים שם אוהל. רציתי לספר לה על עמי האזור, עם מי יש לנו שלום, עם מי לא ועם מי ככה ככה, אבל לא הספקתי והיא תצטרך לזהות לבד מי משכנינו ידיד ומי שהיד.
מכיוון שבמובן מסוים אני מפקיר את בתי היקרה בידי הצבא, חשוב שלרמטכ"ל העומד בראשו יהיה ספר הוראות קטן שיעזור לצה"ל להתמודד אתה. תאמין לי בני, אתה לא יודע איזה לא נעים יכול להיות כשהסלט שלה לא מתובל כהלכה. אז הנה טיפים לשנתיים הקרובות.
מקלחת: רצוי פעמיים ביום. מים חמים מאוד והרבה סבלנות.
רכב: רק לא אוטובוס. נסעה ארבע שנים לבית הספר ויצא לה מכל החורים.
ביגוד: מדי חיל האוויר דווקא הולמים אותה, אבל אם אפשר לוותר על אות המלחמה (המלבן הזה עם הפסים הצבעוניים) זה יהיה אחלה.
מזון: בבוקר תה חם . אם לא, יש לה כאב ראש כל היום. בעלת חולשה לפירות ים. (מגישים אצלכם? כי בזמני לא היה).
יציאות לאירועים מיוחדים: כמעט כל שבת יש לנו איזה משהו אז תזרמו. אני גם בעד חלוקה צודקת של הנטל. כל השבוע היא עליך ובשבת אני אקח את האחריות.
ודבר אחרון מר גנץ, מכיוון שיש עוד שתי חמודות בדרך, בוא נתחיל את זה ברגל ימין. הולך?
בית השמש העולה
בשבוע שעבר נסעתי לבית שמש להזדהות עם התושבים ולתמוך במאבקם בטרור המקומי. הצטרף אלי חברי הטוב חנוך, דתל"ש לוחמני ודעתן שלא מסכים שיחברו לו את המסורת עם הדת ומטיף להפרדתה ממדינה. חנוך מסביר לי שהבעיה שלנו היא הפיכת היהדות מתרבות עתיקה ומרתקת, לדת פונדמנטליסטית ומשיחית. הוא למד בישיבה ויודע דבר או שניים על יהדות אז קשה לי להתווכח אתו.
קר למדי בבית שמש ולא הגיעו יותר מדי מפגינים. סוללה של פוליטיקאיות ממתינות לשעה 20:00 כדי לדבר.הן מגיעות לתמוך בנשים אך גם ליהנות מחומן של מצלמות הטלוויזיה וללקט את מטבעות ההון הפוליטי הפזורות על ריצפת היישוב המסוכסך (תיאור יפה לא?). בהמשך השבוע כבר תותקף התקשורת על כך שעשתה עניין ממקרה פעוט. לבני יחימוביץ ולבנת יורות סיסמאות לכיוון הקהל. "קר בחוץ, חם בלב","כולנו נעמה מרגוליס" ועוד, אך הקהל לא קונה את המסר. דווקא ניצן הורוביץ, השמאלן ממרצ, מצליח ללא טקסט כתוב להלהיב את הקהל. הוא כבר מזמן אמר להם שראש העיר צריך ללכת.הוא חרוץ אינטליגנטי ומלא להט, הנוכחים מוחאים לו כפיים אך בבחירות לא יצביעו עבורו. ככה זה.
כמה חרדים צעירים וסימפטיים שואלים אותי מאין אני שואב את המידע על בית שמש ומי הרב שלי. אני עונה שיש לי כמה: הרב ג'ימי הנדריקס והרב אריק קלפטון אבל האברכים לא שמעו עליהם.
בדרך הביתה אני שואל את עצמי האם אנחנו לא עושים עוול למגזר שלם. אני חושב על בת דודתי החרדית החמודה תמר ועל בעלה אברהם איש ש"ס וד"ר לכימיה . שניהם עובדים לפרנסתם ומעולם לא כפו את דעתם על איש.הם לא היו מעלים על דעתם לקלל מישהו, גם אם היה הולך ערום ברחוב ורוקד סמבה, ואני בטוח שתמונה של ילד יהודי עם טלאי צהוב מזעזעת גם אותם.
לתל אביבים קשה שעתיים בלי אספרסו.אחת עשרה בלילה ארומה בית שמש מפוצץ.
על כוס קפה חנוך ואני מסכמים שלא כל החילונים שונאים חרדים ולא כל החרדים קיצוניים. עם לא בוחרים, אז כדאי שנמצא דרך לחיות כאן יחד, כי נכון לכתיבת שורות אלה אני לא רואה שבאיזשהו מקום אחר בעולם מתלהבים מאתנו ושוקלים לארח אותנו אצלם.
