לך לך למדבר …
סוף השבוע האחרון חתם עבורי רצף נפלא של ימי חופש. הצלחתי לחמוק מכל פעילות שמעלה את הדופק ונהניתי מבטלה ביתית שכללה לופ של ספר, סרט, עיתון ואכילת שטוחים תוך צפייה בסדרה המדוברת "שובר שורות." בשעות המעטות שלא הייתי בבית התנחלתי בסוכה ובהיתי בסכך. הדבר הכי אקסטרים שעשיתי היה לשבת מתחת לאתרוג ולחכות שהוא ייפול לי על הראש. ניצלתי כל רגע למנוחה כי ידעתי שצריך לאגור כוחות כיוון שבקצה השני של הסקאלה מחכה לי השגרה המבאסת של אחרי החגים .
אשתי לעומת זאת החליטה שחייבים לנצל את היומיים האחרונים, או כמו שהיא הגדירה את זה "מוכרחים לעשות משהו בחג הזה". המשהו הזה התגלה כטיול. באגף הבנות לא נרשמה התלהבות גדולה, ומעל ראשן פתחנו דיון בנושא לאן מטיילים- צפון או דרום. היא רצתה להצפין "כי בצפון ירוק ונעים " .ואילו אני שנולדתי בבאר שבע ויש לי חיבה נבטית לנגב משכתי דרומה.
"תמיד נוסעים צפונה" קיטרתי . עוד פעם ראש פינה? שוב קיאקים בחצבני? עוד פעם פיתה דרוזית? שלא לדבר על הפקקים בדרך הביתה. מאז המחלף החדש גם אי אפשר לעצור יותר בבורגר בצומת גולני, אז מה הטעם? " האוזניים בבית נפתחו בבת אחת ואני המשכתי בנאום הסנגוריה. " עכשיו זה זמן נפלא לטייל בנגב.האוויר יבש, הנוף מהמם וכבר פחות חם". את טענתה של הגברת הראשונה שהנגב צחיח ביטלתי בזלזול. אמנם לא ביקרתי שם שנים אלא רק בדרך מפה לשם, ובלילה, אבל הצחיחות מבחינתי שייכת לעבר.
בן גוריון הרי הבטיח שהנגב יהיה פורח. עברו חמישים שנה לא? אז זה בטוח כבר קרה..
נסענו לנחל ליד ערדב בהמלצת אתר טיולים. נבהלתי קצת מההגדרה "מסלול למיטיבי לכת" . אנחנו במשפחה שלנו לא מיטיבי כלום, והבנות בעיקר מיטיבות שוקו . ההגדרה "טיול משפחות עם עגלות " נראה לי הרבה יותר הולם אבל לא היה כזה. בחרנו במסלול מעגלי של שלוש שעות הצטיידנו בסנדוויצ'ים, מים ומצב רוח טוב ויצאנו לדרך. ככל שנסענו דרומה הנוף התחלף.אשתי תיארה אותו כמו "אוכל של אשכנזים" הכל בגוונים של חום ואפור. חחח. גם לה יש יציאות משעשעות לעתים. לעתים רחוקות. הסברתי לה שכל התקציבים הולכים לפריפריה, ואין לי ספק שבעוד כמה קילומטרים נחזה בשיחים ועצים ובאזור עם צל ענק ועם מעיינות מהממים בקרירותם .סבלנות תני צ'אנס.
כשירדנו מהאוטו ליד שבט בדואי בואכה ערד, הצפוניות שלי חטפו הלם. אין מתקני שעשועים , אין פרחים, אין נחלים ואין ירוק בעיניים. .השקט של המדבר היה מפתיע בדומיתו וגם העובדה שלא נצפה באזור אף לא רכב אחד של טיילנים נראתה קצת חשודה. גם ההסבר המשתדל שלי על הפחונים הרעועים בראש הגבעה שהם בעצם בתי המגורים של הבדואים, לא נראה הגיוני לנערות הקנדי קראש וכשבתי הקטנה שאלה איך הם גולשים באינטרנט התפתיתי לענות שהם בנו ראוטר מחלקים של מכוניות פיג'ו ישנות. אבל תכלס באמת לא מצאתי הסבר ראוי להימצאותה של צלחת לווין על גג של פחון שאין בו חשמל. כפי שהומלץ באתר שילמנו דמי שמירה על האוטו לאחד המקומיים, אבל מי שמצפה לאבטחה נוסח משמר המלכה ינחל אכזבה. דקה אחרי שקיבל את הכסף מוסא נעלם לתוך בית הפח שלו לראות טלוויזיה, והותיר אותנו המומים ומודאגים. אחרי עשר דקות של דיונים בשמש החלטנו שצריך לסמוך על הבנאדם ושהגיע הזמן לטייל.
שידרתי אנרגיות של מדריך בצופים וצעקתי הרבה קדימה ! יאללה! אחלה ! ואודרוב! הבטחתי לבנות שבקרוב יראו גב מים וגם גמל וכדאי שיתחברו לשקט של המדבר . אבל השקט נעלם די מהר עם קולות הקיטורים שלהן.
אני דווקא נהניתי. שרתי שירי רועים לאבנים והצבעתי בגאווה על תמרור תן זכות קדימה לגמל. הבת הגדולה זרקה שהסיבה לתמרור המיוחד הזה על
הכביש היא תנועת הגמלים צפונה. "אפילו להם נמאס והם בורחים למרכז". חחח. גם לה יש יציאות מצחיקות מדי פעם.
אחרי רבע שעה ראינו גמלים. הם שכבו על האדמה המדברית ולא זזו מילימטר. צודקים. מי רוצה לזוז בחום הזה כששום אוכל או מים לא נראים בסביבה.
הבנות רצו לרכב אבל אני לא נשברתי. ניסיתי את זה פעם והבנתי שמה שיפה אצל הגמל זה שרק אחרי שעלית עליו אתה מבין איזה טעות עשית. מדובר על עינוי בסגנון האינקוויזיציה בו מרימים אותך לגובה מבהיל ומעבירים את ישבנך דרך שבעת מדורי גיהינום עד שהוא משנה את צורתו ללא הכר. לא תודה
המשכנו ללכת. הנוף היה מרהיב אבל לבנות היה קשה והן נלחצו מהשממה מסביב. היה חם , המסלול היה תובעני והזענו כמו חמורים. אחרי מדרון תלול הגענו לגב המים המובטח – שלולית מים ירוקים בתחתיתו של קניון ענק. לקטנה שציפתה לקניון עם כמה חנויות הסברתי שזהו בדיוק נחל אכזב . זורמים בו מים רק בחורף ובקיץ הוא מעט מאכזב. חחח. הוכחתי לכולם שגם לאבא יש יציאות מצחיקות. אבא שולט!
התיישבנו בצל ,אכלנו סנדוויץ בדקנו את מצב המים לשתיה וגילינו שאין הרבה. ברוב קולות החלטנו לא להמשיך במסלול המעגלי הבלתי צפוי אלא לשוב על עקבותינו בדרך ממנה באנו. בתור המבוגר האחראי הבנתי שזה הזמן להכריז על משמעת מים. לבנות זה נראה משונה. ביומיום שלהן מים זה אופציה אחרונה. תמיד אני מבקש מהן לא לשתות קולה וספרייט עכשיו אני מבקש מהן לא לשתות מים. 'אבא השתגע' אמרה אחת מהן.
חמש דקות אחרי זה בעודי מטפס בקושי על הסלעים הרגשתי קצת מסוחרר ולפתע מסך שחור ירד עלי. דוד בן גוריון הגיח על גמל נתן לי בקבוק מים וטובלרון שהוא קנה לי בדיוטי פרי בחנות של ג'ימס ריצ'רדסון בשדה תעופה על שמו. התנצלתי בפניו שעדיין לא הספקנו להפריח את השממה. "עניין של סדרי עדיפויות" תירצתי.
התעוררתי במכונית. מוסא גהר מעלי בצורה מסוכנת ואני הייתי בטוח שאני צופה שוב בסרט על הפזורה הבדואית בערוץ הראשון. מסתבר שחטפתי מכת שמש ושלושה גברים חסונים נשאו אותי על כובד משקלי חזרה לאוטו. אשתי שפכה עלי מים ועשתה לי אוויר. "לפחות עשינו משהו בחג הזה" מלמלתי ושרתי לעצמי את השיר "שאינו , שאינו ,על דבשות גמלים".
