מדינה על האש – המדריך הרישמי למנגליסט הרעב

ניפנוף דיגטלי עם i pad

כל עם צריך וזכאי לבטא את העצמאות שלו בצורה שהולמת אותו. אצלנו, עצמאות פירושה ספריי קצף ופטיש מפלסטיק. הפטיש מסמל את העובדה שלא משנה כמה אנחנו עם חופשי בארצנו, תמיד יש מצב שנקבל איזה בומבה בראש ממישהו. הקצף מסמל את אווירת העליהום הקבועה של העמים מסביב, שקצפם יצא עלינו. יום העצמאות זה גם שירים על חיילים, סרטים על מילואים, שירה בציבור ונפנוף דגלים. מכיוון שבלי איזה חיבור דתי אי אפשר, אז הכניסו לנו גם את חידון התנ"ך.

אבל דומה שמעל לכל סמלי עצמאותנו נישא, כעמוד האש לפני המחנה, אלמנט הזבח. או כמו שהוא קרוי בפי העם – המנגל. מה מבטא את היותנו עם חופשי, אם לא זכותנו לצאת מהבית ולנפנף כאוות נפשנו, איפה שנרצה ועל מה שנרצה? לפי כל התחזיות, יותר מ-1,200 טון בשר יעלו מחר באש ויכסו את המדינה במעטה סמיך של לובן. אני אומר שאם היינו גברים, היינו לוקחים איתנו הכל ובחסות מיסוך העשן, בורחים מהמזרח התיכון. אבל אנחנו חננות, לכן בואו ננסה ליהנות מהיום הזה.

מאז יציאתו של שיר המנגל (ראו מסגרת) אני חש קירבה לכל העניין הזה של "לעשות על האש". אנשים רבים מזהים אותי עם המנון המנפנפים, ואני מודה בצער שבהרבה מובנים, הוא אחד השיאים של יצירתי הדלה. כמו שיזהר כהן מסמל את האירוויזיון, יעל ארד את המדליה האולימפית ומשה קצב את השוויון בפני החוק, כך אני, לפחות בעיני עצמי, האיש של ישראל בכל מה שנוגע לנפנוף.

חוץ מחובות ובגדים שאף אחד לא ילבש, מה משאיר האדם אחריו? מדענים הקדישו את חייהם למציאת החלקיק האלוהי, לחיפוש אחר תרופה לקרחת, לפתרון לרעב באפריקה ולהינדוס אפליקציית שיתוף תמונות שתשנה את העולם. אני רוצה להשאיר אחריי ספר שעל כריכתו יודפס באותיות זהב: מדריך המנגל השלם מאת ניצני ובניו על האש. חלומי הוא שנכדיי וניניי יעבירו את הספר מדור לדור, מפיקניק לפיקניק, ינפנפו בו בגאווה (תרתי משמע), יחתכו עליו בצל ויגידו לכל מי שמוכן לשמוע, שסבא יאיר כתב אותו.

לצערי, גם כאן המדינה בכלל ושר החינוך בפרט לא עושים את המוטל עליהם, ועד כה לא נמצא בארץ שום מוסד אקדמי שיסכים לכלול בתוכנית הלימודים את מדעי המנגל – שנחשבים, אגב, למדעים מדויקים. לאמריקנים יש מכללה ללימודי המבורגר, בבלגיה יש בתי ספר לשוקולד, בצרפת אקדמיה לאפייה, אבל היכן היא "הלהבה" – המכללה ללימודי המנגל בישראל הגבוהה?

לכבוד יום העצמאות החלטתי להרים את הכפפה ולעשות את הצעד הראשון בכיוון. בעמודים הבאים תמצאו את כל המידע שצברה האנושות בנושא, כולל הסברים ופרשנויות. אתם מוזמנים לניילן את הדפים ולשמור בארנק. כמובן ששמות האנשים שונו, פניהם הוסתרו וקולם עוות. המציג אינו רופא,

ועוד דקה נשוב.

נ.ב.: המדריך מנוסח בלשון זכר, אבל מיועד לכל הרעבים.

מדריך המנגל השלם

כמו כל דבר בצה"ל גם המדריך שלנו מתחלק לשלושה חלקים: האתר, האביזר, והבשר.

1. האתר

כל מי שעוסק בנדל"ן יודע שבתחום הזה רק שלושה דברים חשובים: לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן. גם במנגל. מיקום האירוע חשוב מאוד ומרכז סביבו לא מעט דיונים. מצד אחד, אתה רוצה להיות קרוב לבית כדי שבמקרה הצורך תוכל לחזור לקחת תבלינים או מלקחיים. מצד שני, אתה רוצה להאמין שאם כבר נכנסת לאוטו, מילאת את הבגאז' וחילקת כאפות לילדים, זה היה בשביל לנסוע לטיול בטבע. הפשרה היא הפארקים העירוניים. מקומות כמו גן סאקר, פארק קנדה, גני יהושע, הפארק הלאומי בר"ג, יער חדרה או חורשת טל, הם הבחירה של האנשים הרציונליים. הצרה היא שבישראל יש מיליונים כאלה, ופיקניק בין המוני בני אדם עלול לבאס אותך ולגרום לך להרגיש אדם לא מיוחד. מצד שני, יש בהמוניות גם יתרון: תמיד יהיה מישהו במרחק צעקה שתוכל לבקש ממנו מדליק פחמים, כבל מאריך לוונטילטור, בצל או פיתה. יש גם סיכוי שהילדים ימצאו בסביבה נער בן גילם ויירדו לך מהראש, וזה צ'ופר רציני.

במקרה של יער, שים לב לרוח ולעצים. אין מביך יותר ממנגליסט ששורף לא רק את הבשר אלא גם את היער שבו הוא נמצא. קח בחשבון שבמקרה כזה, ביבי יהיה הראשון שיבחין בגודל האירוע.

בחירת לוקיישן לא מבטיחה לך בעלות על הנכס. אם השטח יקר לך, עליך לאבטח אותו מבעוד מועד. רצוי לשלוח לשם כוח חלוץ, שיהווה חוליית אבטחה. עדיף חייל במדים שרגיל לקום מוקדם, יודע לבנות גדרות ומאומן בהתמודדות עם המון זועם. ולא, סא"ל שלום אייזנר הוא לא דוגמה טובה.

חשוב לדעת: כשהם בתוך העשן, רוב בני אדם נוטים להפוך למכניסי אורחים מנומסים מדי ולחלק את הבשר היקר של המשפחה לעוברים ושבים. לכן סימון הטריטוריה הוא חשוב. עליך לשדר מסרים כפולים, כגון "אני עומד על זכותי להגן על האדמה שלי, אבל אני גם אלחם על זכותי לארח אותך במנגל שלי".

לסיכום פרק זה, במנגל כמו בחיים: שטח משוחרר לא יוחזר. אם משפחה אחרת כבר מאכלסת את פיסת האדמה שבה חשקתם – ותרו. כי יהודי לא מפנה יהודי, בטח לא ביום העצמאות.

2. האביזר

אל תתבלבלו: גריל לא בא מהמילה הגרלה. לכן יש לבחור אותו בקפידה. כמו כל דבר בטקס הזבח, גם המנגל הוא כלי ביטוי לרעש וצלצולים. בשוק קיימים מנגלים מהודרים לטייקונים ב-20 אלף שקלים, וגם מנגלים לכל פועל ב-20 שקלים. מחירו של המנגל לא מעיד על טיבו. מנגל יקר יכול להוציא אותך סתם טמבל מתנשא, והאמת, קצת פראייר. זה גם יחייב אותך אחר כך באיכות הבשר, כמויות האלכוהול וטיב הקינוחים. אתה יוצר אצל הטוחנים ציפיות גבוהות, ואם לא תעמוד בהן אתה שקול למת. עצה ממני – תהיה צנוע ונפנף בענווה, הבשר ייצא לא פחות טעים. אם אתה מארח פוליטיקאים, זכור כי בימים של מחאה חברתית יעדיף כל חבר כנסת לא להיראות בחברת מנגלים מנקרי עיניים. עדיף מנגל עממי זול ונמוך, זה יוציא אותו גם חברתי וגם גבוה ביחס למנגל. בטח אם מדובר באהוד ברק.

גז או פחמים? עוד דילמה שקורעת  את העם לשניים. הנוחות של הגז מול ניחוח הפחמים, הניצוץ המודרני או הנפנוף המסורתי. אין לי כל כוונה להיכנס בין הניצים בוויכוח המר הזה. יש לי חברים בשני המחנות, וכולם יקרים ללבי. ברור שאין קל מלבוא למנגל עם בלון גז ולתת מייד להבה שתוציא לשכנים את העיניים. מי רוצה לנפנף שעות, להפסיד כמעט שעה של עבודה ולהזיע כמו חמור? מצד שני, ידוע כי תמורה שהושגה בעבודה קשה מביאה יותר סיפוק. למה הדבר דומה? לתוכניות ריאליטי. מה עדיף, להיות זמר יוצר ולסבול שנים עד שתקבל הכרה, אם בכלל – או ללכת לכוכב נולד ולהתפרסם מייד? החיסרון הגדול של הפחמים הוא הנפנוף הסיזיפי. אבל יש גם צד חיובי: זו הזדמנות נהדרת לעשות קצת ספורט ולשרוף שומנים, בעיקר כשעל הרשת נמצא גוש בשר שעוד רגע יירד במורד הלוע ויצטרף למותניך הצרות.

במה לנפנף? בשוק ניתן למצוא נפנפים מעוצבים מפלסטיק. הם נראים טוב, בסך הכל, אבל כמו חזה מסיליקון, גברים אמיתיים יודעים שזה לא הדבר האמיתי. מומלץ להשתמש בקרטון או בעיתון יומי, עדיף במיוחד מוסף סוף השבוע של ישראל היום. אנחנו לא נעלבים. מדובר בנייר מלא בתוכן חיובי שימלא את הבשר שלך בגישה חיובית לחיים. לעצלנים מומלץ לנסות ונטילטור, שגם מבריח זבובים וגם מצנן קצת את האווירה. אם אתה טיפוס מוסיקלי תוכל לנפנף בתקליט ישן: גם חזק וקשיח, גם משרה נוסטלגיה, גם עושה רוח מעולה לסטייקים, ואם מנפנפים הפוך שומעים את ג'ון לנון אומר פול מקרטני מת.

לדור הצעיר שלא יודע מה זה תקליט, לא איש בשורה אנוכי. מכשירי 3MP לא יסייעו לכם להבעיר אש. למרות זאת, לא הכל אבוד: מי שחשקה נפשו להיראות מעודכן, יכול לנפנף עם טאבלט. כמי שקורא את הביוגרפיה של סטיב ג'ובס אני יכול לעדכן אתכם שבפרק "הטאבלט שידע יותר מדי" מוזכר המנגל הישראלי גם כאביזר נפנוף וגם כמגש לבירה.

בקרוב גם תצא האפליקציה  i-nafnaf, שתחשב באיזו מהירות ובאיזו זווית יש לנפנף בהתחשב בעוצמת הזרוע של המנגליסט. בינתיים תיאלץ להסתפק באפליקציות i-welldone או i-rare או i-sarafta – שלוש אפליקציות דומות, המחשבות את הצלייה ביחס למצב השיניים שלך.

אם כבר החלטת להעניש את עצמך עם גריל פחמים, לפחות תהיה קליל עם עזרי ההדלקה. נפט, בנזין, טרפנטין או קוביות לבנות שמתחזות למרשמלו – הכל הולך. ואם מישהו מהאורחים מתלונן שלבשר יש טעם של נפט, תראה לו את הדרך למנגל של משפחת תשובה.

לסיכום הפרק: הבחירה של העם היא מנגל קטן על פחמים. וכל מי שאומר אחרת – טייקון.

3. הבשר

פה הכסף מדבר, ובגדול. יש קצביות שבהן, תמורת הזכות לקנות בשר למנגל אחד, תצטרך למשכן דירה או להיפרד מכליה. אבל אם אתה בן למעמד הבינוני, צנוע ובעל תיאבון ממוצע, תוכל להסתדר עם כמה קציצות קבב ועם המאכל הלאומי הבלתי מעורער – הפרגית.

חלק מהקצבים, כמו מכונאי רכב, ינסו לבלבל אותך עם מונחים סתומים בשפות זרות. וויסברטן, פאלש פילה, שפונדרה, צ'וריסו ומרגז הם רק חלק משמות הקוד שייזרקו באוויר במטרה לבדוק את הערנות שלך. אל תתבלבל. הלבש על פניך מבט של "חיים כהן הולך למשרד" והסתער על היעד. כדי להיראות מקצוען אל תהסס לגעת באזורים החשופים של הבשר כאילו אתה קצין בצה"ל בשנות השישים והאנטריקוט הוא פקידת ת"ש בביר גפגפה.

כפי שצוין לעיל, אנשים נוטים ביום העצמאות להיפתח לזרים ולהזמין כל דיכפין למנגל שלהם. זהירות! אם אתה מבחין שהדיכפין חוגג לך על הבשר, חפף אותו. שיפוד עוף אחד – סביר. 15 קציצות – שערורייה. הבשר יקר, ועם כל הכבוד לחברוּת, יש לך אנשים רעבים להאכיל.

כל מנגליסט מתחיל יודע שחשוב מאוד לחלק את הבשר לנאגלות. לעולם יתחיל המנגליסט עם העוף, הטופו והירקות וישמור את הסטייקים היקרים לסוף. את הפטנט הזה מכירים גם במסעדות בשר בשיטת "אכול כפי יכולתך": פטם אותם בבשר הזול, חכה שישבעו, ורק בסוף בסוף תוציא את הסטייקים. הטריק הבזוי מוכר וידוע לאורחים שלך, אז כדי לא לצאת קמצן מניאק, נסה לבלבל אותם עם סטייק ביניים פה ושם, תתפלל שיתמלאו, ואת הסטייקים שנשארו, קח הביתה. כך תוכל להישאר חסכן, אבל אף אחד לא ירגיש.

פה ושם אתה עלול להיתקל באנשים מוזרים המניחים על האש שיפוד ירקות או טופו. מדובר בבזבוז של זמן ופחמים טובים, אבל אותי לימדו לכבד כל אדם, וזה כולל גם את אוכלי הטופו. חוסר התוחלת במהלך כזה דומה לשימוש במכונית פורשה עם רמקול על הגג כדי להודיע על כניסת השבת בבני ברק. מקומם של הטופו והירקות הוא בבית בין ארבעה קירות ולא במתחם האש הציבורי, שם הם עלולים להוציא את התיאבון לאנשים טובים שכל מה שרצו זה חתיכת בשר על האש.

לסיכום פרק זה: לכל איש יש סטייק. או במילים אחרות, אמור לי מה הבשר שלך ואומר לך מי אתה.

שאלות נפוצות FAQ

* הזמינו אותי למנגל. מה להביא?

ראשית, אשריך וטוב לך. נמלטת מרוב העבודה. לצערך לא תוכל להגיע בידיים ריקות. מנגל של יום העצמאות הוא לא ארוחה של ליל הסדר. מפות, פיירקסים, פמוטים ותלושי חג לא יתקבלו בברכה.

אם אתה כבר מביא משהו, עדיף שזה יהיה משהו שאפשר לבלוע. לא בשר, כי אז אתה מעליב בפומבי את המארח, מנסה לרמוז שאתה לא סומך עליו שיביא מספיק בשר בעצמו. במגזרים מסוימים זה עלול להיגמר ברצח על רקע כבוד המשפחה. בקיצור – הבא ממולאים, סלטים, שתייה, אלכוהול, פירות. זה יהיה בסדר.

* מה ללבוש למנגל ?

בנושא הלבוש יש עניין עדתי ושבטי. אלה חובשים תרבוש, ואלה לובשים חולצה רקומה עם ציור של תיש מזהב. אם אינך שייך לאף מגזר, לבש בגדים נוחים. עדיף בלי דמויות של חיות שאותן תאכל  במהלך המנגל. תנין של לקוסט זה בסדר, גם האייל של אמבר קרומבי עובר. פרה, עגל, כבשה ותרנגולת – מעליב ולא מכובד. אל תתלבש מהודר מדי, כדי שלא תצא טמבל ומתנשא. לבש משהו שיוציא אותך טוב, בגדים שאפשר להתכופף איתם ולשבת על הדשא, חגורה רכה שתוכל לשחרר בה כמה חורים, תחתוני סבא רפויים. זכור: בגד של מנגל תמיד יסיים את היום עם כתמים של טחינה, שומן כבש, קולה שנשפכה ועקבות ניגוב ידיים של ילד שחשב שאתה מגבת. לכן אל תבנה עליו לעתיד.

* האם להביא ספריי קצף למנגל?

הקצף מתחבר בעיקר לערב יום העצמאות. הוא מככב בבמות הבידור ואצל הצעירים שיחפשו כל הלילה מונית כדי לחזור הביתה ולא ימצאו. אבל הקצף הוא גם חומר דליק ביותר, שמשמש אוכלוסיות מסוימות למה שמכונה "מנגל בזק": ביד אחת אתה מחזיק את השיפוד, ביד השנייה את המיכל עם הקצף, ועכשיו אתה צריך רק חבר שיכור מספיק שיעמוד עם מצית כדי לבשל לך את השיפוד. אל תנסו את זה בבית.

* איזו מוסיקה להשמיע?

מוסיקה יכולה להישמע מהרכב, או מרמקולים שמחוברים לאייפון או ל-MP3. מומלץ לא להניח את המערכת צמוד לאש. לגבי סוג המוסיקה, רצוי שירים שמחים. ככלל, שירים נוגים לא עובדים טוב. מוסיקה עצובה פוגעת בתיאבון ומאיטה את פעילות המעיים. מוסיקה מזרחית הולכת יופי עם מנגל – היא קצבית, יצרית, לא מכבידה על האוזן וגורמת לדודה השמנה לנענע את השו-איסמו שלה. וזה תמיד נחמד. שירים של אבי ביטר יועילו למי שיש לו נקיפות מצפון על הבליסה. מעטים וטובים יבחרו לשמוע מוסיקת ג'ז או משהו קלאסי.

טריק ידוע לגירוש אורחים מעיקים הוא להחליף בין סגנונות המוסיקה. שים לסבתא הפולנייה קצת מושיק עפיה, והיא תתפייד מהמקום עוד לפני הפזמון. שים לחבורת צעירים מתודלקים אופרה של רוסיני… סתם תקבל מכות.

שיר המנגל, ואיך הוא נוצר

מתישהו בשנות השמונים, במסגרת התוכנית "מה יש", ביקש ממני ארז טל להמציא שיר משעשע ליום עצמאות. הוא הניח לפניי שלושה-ארבעה תקליטים עם פלייבקים באולפן א' של גל"צ, ואני בחרתי את השיר Brother Louie של להקת "מודרן טוקינג". השיר היה סליזי כבר כשנולד, אבל אנחנו לקחנו אותו צעד אחד יותר רחוק. השיר מספר על משפחה שרצתה לצאת לטבע אבל נשארה באי תנועה על צומת מסובים.

השירה של גני תמיר ושלי מזייפת בכוונה ברבע טון כל הדרך. שרנו כמו סתם ישראלים וללא מבטא כלשהו, כי דבילים יש בכל העדות, ברוך השם. השיר הצליח מאוד, ולגאוותנו הושמע אפילו ברשת ג' המתחרה.

אחר כך גם הוזמנו לטלוויזיה, לערוץ האחד והיחיד, והמחזנו את השיר באולפן עם מנגל, ילדים קשורים לכיסאות, וכל מה שמסביב. הוריי, ששהו אז בחו"ל, קיבלו מחברה טובה טלפון בהול שבו דיווחה שראתה אותי בטלוויזיה עושה משהו נוראי לילד.

לימים פגשתי את יוצר השיר, דיטר בולן הגרמני מ"מודרן טוקינג", בכנס חברות תקליטים בחו"ל. מנהליו לחשו לו שאני המתרגם הרשמי של השיר שכל כך הצליח בישראל ונמכר בעשרות אלפי עותקים. "על מה השיר?" שאל דיטר בנימוס. לקח לי כמה שניות להתאפס. לך תסביר לו שאנחנו הישראלים אוהבים את הברביקיו שלנו באי תנועה של צומת עמוס. "זה תרגום אחד לאחד של השיר שלך", שיקרתי לו כמו גדול. הוא חייך אלי, לחץ את ידי, ומאז לא שמעתי ממנו.

שיר המנגל

כן, יצאנו אל המרחבים

והעמסנו ת'רכבים

ויצאנו אל הפיקניק, פיקניק

כן, אני הכנתי שיפודים

וגם קשרתי ת'ילדים

פיקניק בצומת מסובים

כבר נשרף השישליק, הקבבי בבי בבי

תרחצי ת'כלים, מותק, בובי בובי בובי

תן לי סטייק, נסתפק בשיפודי פודי פודי

ונשיר ונרקוד, פוצי מוצי פוצי מוצי

פוצי מוצי פוצי מוצי, אל תרוצי, אל תרוצי

זה הזמן להוציא איזה סטייק שתרצי

פוצי מוצי פוצי מוצי, אל תרוצי, אל תרוצי

זה הזמן להוציא איזה סטייק שתרצי

יש עוד כמה סיחים על האש

תעשי אויר, זה מתייבש

אני רוצה שיפוד בפיתה, ריטה

כן, שפכנו נפט, הכל נגמר

ולא נשאר חת'כה בשר

וכבר נהיה לי מאוחר

כל שבת יש סלט ויש טחינה טחינה טחינה

נשרפו הילדים, איפה דינה דינה דינה

יש לך ריח של שום ובצלי צלי צלי

יצא לי שיפוד משהו לא נורמלי מלי

פוצי מוצי פוצי מוצי, אל תרוצי, אל תרוצי

זה הזמן להוציא איזה סטייק שתרצי

פוצי מוצי פוצי מוצי, אל תרוצי, אל תרוצי

זה הזמן להוציא איזה סטייק שתרצי

גני תמיר, יאיר ניצני, אברי גלעד, ליאת תימור, גילי קצנלנבוגן, וילדים שהם היום בני 35

אחלה עם

כמומחה עולמי בנושא בשר חרוך שלחה אותי מערכת "מנגלון היום" לשטח, לבדוק כיצד לועסת ישראל 2012 את קציצותיה ולוודא שכל ההנחות במדריך המוגש לכם כאן אינן מנותקות מן המציאות. הצפנתי עם הצלם משה שי עד חורשת טל, לראות הכצעקתה.

המקום התגלה, להפתעתי, כמיקרו קוסמוס של החברה הישראלית. תסלחו לי שאני קצת סנטימנטלי, אבל פגשנו שם את עם ישראל במיטבו! אזרחים יפים, משלמי מסים, ממחזרי אשפה ויצרני אשפה, תורמים לקהילה ומתקהלים לתרומה, דתיים וחילוניים, עומדים בפקקים וחותכים מהשוליים, אנשים שבונים את הארץ ואלה שמבצעים בה חריגות בנייה, דוברי עברית, דוברי ספרדית, דוברי ערבית ומדברי שטויות. לכולם היה דבר אחד לומר לנו: בואו תטעמו שיפוד ליגה!

אין ספק, תושבי ישראל רעבים זה לזה. פגשנו, למשל, קבוצת צעירים רוסים שבאים כבר תשע שנים לחורשת טל לנפנף. הם חברים עוד מהצבא, ומגיעים מכל הארץ. הזמינו אותנו לכוסית וודקה תוצרת בית ושיפוד עוף מעולה על רקע דגל ישראל. משפחה ערבית מהכפר דיר אל אסאד אירחה אותנו למנת קבב מדופלמת והסבירה לנו שכל הבשר בארץ שלהם. אנשים נחמדים מעוספיה נתנו לי בהלוואה את האייפד שלהם לתמונת הנפנוף הדיגיטלי. וחבורת צעירים מהמרכז, כנראה פעילים במחאה החברתית, ישבה סביב מנגל קטן ושיפוד בודד ופינטזה על דפני ליף.

ראינו כיצד נכון לקרר אבטיח ובקבוקי יין במימי הנחל הקרים והזורמים (לא מומלץ בירקון ובקישון), וחזרנו עייפים אך עם מסקנות:

1. יש עוד מקום בפארקים.

2. כל העולם כולו גשר צר מאוד.

3. עם ישראל מאוחד.

4. לא משנה מה יקרה בקיץ עם איראן, יש במחסני החירום עוד מספיק קבבים.

מחירו של המנגל לא מעיד על טיבו. מנגל יקר יכול להוציא אותך סתם טמבל מתנשא, וקצת פראייר. זה גם יחייב אותך אחר כך באיכות הבשר וטיב הקינוחים. אם לא תעמוד בציפיות הגבוהות שיצרת אצל הטוחנים, אתה שקול למת

החיסרון הגדול של הפחמים לעומת הגז הוא הנפנוף הסיזיפי. אבל יש גם צד חיובי: זו הזדמנות נהדרת לעשות קצת ספורט ולשרוף שומנים, בעיקר כשעל הרשת נמצא גוש בשר שעוד רגע יירד במורד הלוע ויצטרף למותניך הצרות

ֿ

ישראל היום, עיתון הנפנוף מספר 1 של ישראל. שימו לב לתא המטען, המשמש כמחסן תחמושת