מדריך טלפון

טליק לזר – איור

בתחילת השבוע הורגשה בכרתים רעידת אדמה בעוצמה של 5.2 בסולם ריכטר, ואני חושד שהאחריות לאירוע מוטלת עלי. זה התחיל כשהייתי בבית ועניתי לטלפון. מעבר לקו היתה אישה שטענה שהיא מדברת מקבר שמעון הצדיק במירון, ולמרות שאמרתי שהשמעון היחיד שאני מכיר הוא לא מקובל צדיק מהמירון אלא מוסכניק מפוקפק מהשרון שאין לו עדיין קבר, היא התעקשה שאתרום תרי"ג שקלים. כשהיא סירבה להרפות החלטתי לעבור לממ"ד, משם אוכל לצעוק עליה ככה שגם שמעון ישמע, אבל בלי להעיר את רעייתי. פסעתי לשם עצבני, מזיז את הטלפון בתנועה חדה, ואז שמעתי משהו נשבר והרגשתי שמושכים אותי אחורה. מסתבר ששכחתי שדיברתי בטלפון הקווי, משיכת החוט כמעט הוציאה את השקע שלו מהקיר, ולדעתי היא זו שבתגובת שרשרת גרמה לתזוזת האדמה באיי יוון.

כן, אני מאלה שעדיין מחזיקים בבית טלפון קווי, מה שהופך אותי לכמעט בן מחזור של שמעון הצדיק ובקרוב אולי תוכלו לתרום גם לקבר יאיר העתיק.

הטלפון המדובר הוא גירסה מעודכנת מעט של המכשיר שבילדותי היה מונח במרכז הבית בקדושה מסוימת על סטנד מיוחד מעל פרוכת או מפית דקורטיבית עם חורים מעוצבים. בבתים ובמשרדים מסוימים הפגינו חוסר אמון מוחלט במין האנושי כשהתקינו מנעול על גבי החוגה כדי שלא תצלצל חלילה לחו"ל ותביא את בעל הקו לפשיטת רגל. הכבל המסולסל והגמיש איפשר להתרחק מהמכשיר לחצי מטר, אבל אם לא תיחזקת וגילגלת אותו נגד הכיוון הוא הסתבך לתוך עצמו וכדי לדבר היית צריך להצמיד את הראש לבסיס המכשיר כמו אינדיאני שמקשיב לשיירת סוסים מתקרבת.

לפני העידן הסלולרי היה בכל חור טלפון ציבורי עם אסימון ואחר כך טלכארד. לא מזמן עברתי עם הקטנה ליד אחד כזה והיא שאלה מה עושה פה מחרשה ואם פתחו פה את מוזיאון ההתיישבות.

כשהייתי ילד כל צלצול טלפון היה אירוע חגיגי וכל בני הבית היו רצים למכשיר בשאגות ״טלפון!״ כאילו אראלה מחכה על הקו או שהאו״ם הכריז על מדינה יהודית ובלפור מתקשר שנודיע לשאר המדינה. היום כשהטלפון הקווי כבר מצלצל אתה יודע שזה ההורים שלך, מישהו מקבר רחל, או סוקר שמהחפירות שלו נהיה לך קבר רחל בראש.

מכיוון שהעולם הטלפוני לא מפסיק להשתנות, אני מגיש כשירות לציבור כמה מושגי יסוד בתקשורת עכשווית. מומלץ לגזור, לשמור ולשלוח לחברים בווטסאפ.

תשומת לב. אם בן שיחך הטלפוני לא ממש עונה בזמן לשאלותיך ומתמהמה בתשובה עם 'אאאאההה בבהההה' כאילו שאלת מה דעתו על כתבי הומרוס, דע שהוא עסוק במשהו אחר. אל תיעלב. העולם מפציץ אותנו בגירויים ואפליקציות, ושיחת טלפון פשוטה היא עניין לא מספק. אנשים אלו, שעל משקל המילה סוציופתים יכונו להלן "סלו־פתים", פשוט עושים עוד משהו כי השיחה איתך לא מלהיבה אותם מספיק. במקביל הם משחקים קנדי קראש, עונים למסרונים או מוחקים תמונות מהנייד. בעיניי עדיפים אלו שתוך כדי רוחצים כלים, רצים על הליכון, יורדים לטיול עם הכלב או תולים כביסה. נכון שאצלם השיחה תלווה ברעשים שונים, קולות מים זורמים, התנשפויות ונביחות, אבל פעילויות אלו מבזבזות להם חלק מזערי מהמוח ומשאירות אחוזים ניכרים ממנו לשיחה איתך.

אין ספק שהמעליב מכולם הוא רעש של אסלה מודחת, שמבהיר שבן שיחתך קיים במקביל לדיון איתך ישיבה נוספת. אל תיעלב – נכון, המצב מחורבן, אבל זה העולם החדש. תגיד תודה שזו לא שיחת וידאו.

שיחה ממכונית. לשיחה מהאוטו יש יתרונות וחסרונות. הסאונד ברכב לא משהו, ולא משנה מה הדובר עושה – שותה מבקבוק עם קש, מקנח את האף, גוער בילדים או מקלל נהגים במילים שהילדים לא אמורים לשמוע – אתה חלק מהסצנה. אם השיחה מתארכת היא תימשך גם אחרי היציאה שלו מהרכב, אתה תהיה שותף לכניסתו לבניין משרדים, תעלה איתו במעלית ותדפוק איתו כרטיס נוכחות. אם אתה מוכן לסבול את ההשפלה הזו כנראה ש"שיחתו חשובה לך" או שהוא חייב לך כסף.

במקרים רבים שיחות מהסוג הזה מסתיימות כשבשיחה משתלבים נביחות של כלב או זרם מים של מקלחת, ואז אתה מבין שהרגע בן השיחה הגיע הביתה ושכח איך קוראים לך.

בשיחת רכב חשוב מאוד לשים לב למשפט הראשון, ואם הוא "אני ברכב עם רותי וגם היא שומעת" המשמעות היא "זה לא הזמן לריכולים או להבעת דעות. שמור על הפה שלך או שהלילה אני גם אשן באוטו".

שיחה או סמס? הדילמה המוסרית הגדולה ביותר מאז עפרה חזה או ירדנה ארזי היא אם לצלצל לאדם או לשלוח לו מסרון. חוקרים ומשועממים מכל העולם דנו בסוגיה, אבל מוסכם על כולם שמשמעותו של סמס היא – "אין לי עניין בשיחה איתך". לפעמים אתה שובר את האצבעות בהתכתבות של שעות עם מישהו במקום לגמור את העניין בחמש דקות שיחה. בני הנוער היום מתעצלים אפילו לכתוב סמס, והם מקליטים הודעות ושולחים אותן בווטסאפ. יש שיחה אבל בעצם אין שיחה.  

ממתינה. מאחורי הממתינה מסתתר עולם שלם של משמעויות. אם מישהו אומר לך באמצע שיחה "רגע יש לי ממתינה", ברור שמבחינתו האיש בממתינה חשוב יותר ממך. מותר לך להיעלב, וגם לעשות את זה לאחרים פחות חשובים ממך. זכור כי החיים הם גלגל, יום אחד אתה ממתין ולמחרת תשים אותו בהמתנה. כל מה שצריך זה להמתין לרגע הנכון.

בכל מקרה חשוב לבחור בקפידה את מי להשאיר בהמתנה ועדיף שזה לא יהיה המורה של הילדה, רופא שמסביר לך מה זה הקרנות או מנהל הבנק.

שיחת ועידה. קללה שלא ברא השטן. על הקו: מנכ"ל שנמצא בדיוק בדיוטי פרי בשדה תעופה במינכן, מנהלת משאבי אנוש שאוספת ילד מהגן ומנהל שיווק במשרד עם ארבעה לקוחות על ספיקר שדופק את הראש בשולחן. יותר גרוע מזה זה רק קמפינג בסחנה.

שיחה מחסוי. כמו דפיקה על הדלת בחמש בבוקר וסנדוויץ' שקניתם בתחנת דלק, שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

סיום שיחה. נודניקים תמיד יהיו, ואדם חייב לדעת להתמודד עם אלו שאינם מבינים רמזים בסגנון "טוב…", "יאללה אז נדבר…", "טוב אמא, מדבר איתך יותר מאוחר…" או "אוקיי… נהיה בקשר". 

למתעלמים מהאזהרות אפשר להבהיר את המצב עם "אני נכנס למנהרה/מעלית/מחילה של חולד", "חייב לסגור, אשתי בממתינה מחדר לידה" או "זה החוטפים של הילד מבקשים כופר". אם הוא עדיין לא מבין אפשר לאלתר איזה רעש דיגיטלי מהפה ולנתק את השיחה באכזריות. הוא אף פעם לא יידע אם ניתקת, נגמרה הסוללה או שהתנגשת בסוס יאור. √

 למי שזוכר הנה שיר של נינו פרר על טלפונים אם הבנתי נכון …