מה אברך – טליק לזר
לא מזמן חגגנו לגברת הראשונה יום הולדת עגול. מעבר לעוגה, לנרות ול"שתזכי לשנה הבאה, עד 120 שנה" (שזו שורה הגיונית רק אם כלת השמחה בת 119), הופעל עלי לחץ לברך אותה בפומבי ולדבר בשבחה.
יש לי הרבה דברים טובים לומר על רעייתי, אבל כל גבר שנשוי יותר משנתיים יעיד שמדובר במשימה מורכבת. בן זוג מברך צריך להביע אהבה, להפליג בשבחי רעייתו, להקטין את עצמו, להיות משעשע, להזכיר בחיוך גם את התכונות שהיא אולי לא מעוניינת ליחצן – וכל זה בלי למחזר חומרים, להעליב או לצאת חנפן ולא אמין.
אני שמח לעדכן שעברתי את המשימה בשלום, בלי לקבל מכתב מעורך דין או לסיים את הלילה על הספה בסלון. אבל אסור לנוח על זרי הדפנה. ראש השנה בפתח, ואיתו הרמות הכוסית במקומות העבודה, שמחייבות כל מנכ"ל, יו"ר ועד או מנהל בית ספר להגיד כמה מילים לאנשיו בעודם אוחזים כוסות פלסטיק עם למברוסקו פושר.
לברך לרגל ראש השנה זה מנהג חביב, שבקלות יכול להפוך ליום כיפור של המברך. חלק מהנוכחים הרי לא סובלים את המנכ"ל, רק אתמול הוא צרח עליהם במסדרון שכולם פה דבילים, קיצץ במשכורות והודיע שיותר אין חלב במטבחון, ומי שלא טוב לו, יכול להביא מהבית או לעבור לעבוד בתנובה. היום, לעומת זאת, הוא יגיד בחגיגיות ש"בזכות האנשים הנפלאים שעובדים כאן נעמוד בכל האתגרים שיעמדו בפנינו בשנה הבאה, כולנו משפחה אחת" – למרות שאפילו במשפחת סימפסון האבא מתנהג יותר יפה לילדים.
רמה דומה של אמינות מופגנת בטקסי פרידה מעובד שעוזב. תמיד יספרו שהוא היה איש נפלא שדאג להישאר אחרון במשרד – למרות שהוא עשה את זה כדי לגנוב נס קפה הביתה. אחרים ינצלו את הברכה כדי לדבר קצת על עצמם ולספר איך הם פגשו את המנוח/הקולגה וכמה הם יתגעגעו מעכשיו לעצמם.
לפוליטיקאים בכירים יש כותבי נאומים, מה שעושה את החיים שלהם קלים יותר. אבל לטובת האזרחים הפשוטים, שאולי ייאלצו בקרוב להתייצב בשדה הקרב של הברכות כשרק דף A4 לגופם, אני שמח לתת ללא תמורה כמה פורמטים מעשה ידיי להתפאר.
חשוב לי לציין שהחלטתי לעדכן את פורמט הברכות המקובל, להניח מאחור את השקרים והליקוקים, ולהציג את ז'אנר "ברכות האמת". הגיע הזמן להגיד את מה שאנחנו באמת חושבים על חתן השמחה. אני מאמין שגם הוא יידע להעריך את הכנות, ואם לא – אתם יכולים להאשים אותי בעניין, ואני מבטיח להכחיש כל קשר.
פורמט מס' 1: המנהלת נפרדת מהמחזור בבית הספר, שבעקבותיו ירדו לה שנתיים מהחיים והשיער שלה הלבין.
(כמקובל בבתי ספר – בחרוזים ועם "עוף גוזל" ברקע)
שלום תלמידים, עוד שנה נהדרת
שמחה בעיקר שחלפה ונגמרת
הפעם אחרוג בלי דבש ובלי צוף
ואגיד את אשר על ליבי לפרצוף.
ארבע שנים, בנים ובנות
בהן הפכתם לקבוצת מפלצות
הרעשתם קבוע באנגלית וספרות
הצגתם מופת של עלגות ובורות.
הייתם תלמידים חבל על הזמן
אם היתה בגרות בסלפי ובאינסטגרם
את משרד החינוך אברך קצרצרות
בנט – הלוואי שתיכשל בבחירות.
בזכות החומר הכל כך מעודכן
בקרוב בפיז"ה נהיה אחרי סודן
הורים יקרים – קבוצה מעצבנת
נתתם גיבוי כמו כלה לחותנת
רק אחרי שפגשתי אתכם באמת
אני מבינה איך הילדים יצאו כאלה פאתט.
פורמט מס' 2: ברכה לעובד/קולגה/קצין שעוזב
דוד היקר,
התכנסנו כאן היום להיפרד ממך אחרי שנים של עבודה משותפת במשרד עורכי הדין בלכרוביץ־אלימלך־ברוזה ושות' / בסיס חימוש ותובלה / סוכנות הביטוח שיטפון בע"מ.
נמצאים כאן עובדים, חברים, שותפים לדרך, וכולנו שמחים שאתה עוזב ויוצא לנו מהחיים.
דוד,
לפני שהיית עובד בינוני היית קודם כל בן אדם חרא, חפיפניק, עצלן, גנב קרדיטים וגנב ציוד משרדי. ריכלת על כולנו מאחורי הגב, השמצת קולגות ודפקת את הלקוחות כשניפחת שכר טירחה כאילו יש 30 שעות בכל יממה.
הגעת לכל מה שהגעת בעשר אצבעות – של אבא שלך, שאם הוא לא היה מקים את המשרד הזה, כבר היית עף מכאן לפני 20 שנה.
תמיד באת למשרד ראשון ועזבת אחרון, העיקר לא להיות בבית עם האישה והילדים. נהגת להגיד שאנחנו המשפחה השנייה שלך – למרות שמאז שעשית ילד עם המאהבת אנחנו מקסימום המשפחה השלישית שלך. היית בוס מפרגן, מחבק, מלטף ומטריד מינית. אנחנו שמחות שהחלטת לעזוב אחרי שהרגשת תחושת מיצוי ושאיימנו להתלונן עליך במשטרה.
אתה מוזמן לבוא לבקר במשרד בכל עת, רק תביא בחשבון שביטלנו לך את החניה, החלפנו את המנעולים והשומר בכניסה קיבל הוראה לא להכניס אותך.
אוהבים אותך לנצח כמו שקוריאה הצפונית אוהבת את הדרומית.
פורמט מס' 3: ראש העיר / המועצה
תושבים יקרים,
אני שמח להיות כאן שוב ולברך אתכם לכבוד השנה החדשה / יום העצמאות.
יותר מ־15 שנה שאתם בוחרים בי שוב ושוב, ואני בתמורה מעלים עין מחריגות בנייה וסגירת המרפסות של כמה תושבים בעלי השפעה ושל עורכי המקומון, ומסדר ג'ובים לקרובי משפחה. גם השנה אשתדל לסגור כמה שיותר עסקאות נדל"ן לא חוקיות תמורת זכויות בנייה והפשרת אדמה חקלאית, בתקווה שלא ישימו לב להבדל.
העיר שלנו במגמת עלייה – השנה כבר העליתי את תעריפי הארנונה והמים ב־10 אחוזים ואף אחד לא פצה פה, למעט שני חברי אופוזיציה שכבר שלחתי לנסיעה להודו ושתלתי להם סמים במזוודה.
נכון שרמת השירותים ירדה, האשפה נאספת רק פעמיים בשבוע והעיר מסריחה יותר מתמיד בגלל שאחיין שלי פתח מפעל לייצור חומצה, אבל זה לא מזיז לי, כי אתם חבורה לא מאורגנת של אגואיסטים שחושבים כל אחד על עצמו ולא מסוגלים להתארגן למחאה משמעותית.
כמדי שנה, גם הפעם אסנוור אתכם עם קצת זיקוקי די־נור ודוכני צמר גפן מתוק, כדי שתשכחו הכל ותחשבו שהעירייה עושה בשבילכם את המקסימום. פיזרתי בעיר כמה מזרקות מכוערות בסגנון טיבולי, שאח של הסגן שלי מייבא מסין.
גאה להיות ראש העיר שלכם, לפחות עד שיציעו לי מקום בכנסת. √
