איור טליק לזר
כשמשהו כבר לא מצלצל טוב ממציאים לו שם חדש. פעם קראו לזה בית זקנים, אחר כך בית אבות, דיור מוגן, בית לגיל השלישי ואז מעון לגיל הזהב (למרות שהזהב היחיד שנוסף בו זה בשיניים). אבל זה לא ממש משנה, כי כשאתה מתחיל לדבר על הדיור המוגן – זה בדרך כלל אומר שאתה או הוריך הגעתם לגיל המדובר.בשנים האחרונות אני מקיים מערכת יחסים לא ממומשת עם אתרי הדיור המוגן ברחבי ישראל. סיירתי בהם עבור הוריי, הוצפתי בברושורים מהודרים עטופים בסרטים צבעוניים, פגשתי אנשי מכירות סבלנים, ראיתי חדרים, מועדוניות, בריכות שחייה, חדרי אוכל, חדרי ברידג' ושלל טבלאות אקסל עם הצעות עסקיות לתקופת הפנסיה שלא צלחו, כי הוריי החליטו בסופו של דבר להישאר בבית. עכשיו אני עושה סיבוב שני ומלווה את הוריה של הגברת הראשונה.אין לי מה לחדש לכם – ההזדקנות היא לא כיף גדול, אבל כמו כל דבר בחיים המשונים הללו, ההבדל בין חיובי לשלילי תלוי בגישה שלך. אפשר להפוך כל לימון ללימונדה, או במקרה הנוכחי – לתה עם לימון. אתה יכול לקחת את זה קשה, להתלונן שהזדקנת, שהילדים מגרשים אותך מביתך, שזו התחנה האחרונה, ושהדירה הבאה שתעבור אליה כבר תהיה מכוסה בשיש עם נוף למחילה של חפרפרת. או שתבחר לחייך אל המציאות, תשמח שאתה עוד בכלל פה, עומד על הרגליים (פלוס רגליים של הליכון), מבין מה שמדברים איתך, נהנה מהיתרונות של הקונספט וחוגג את שלישי בשלייקס כאילו אין מחר.למרות ששימשתי רק מלווה ולמרות שאני בגיל מוקדם יחסית, בכל ביקור בדיור מוגן כלשהו התגנבה לראשי מחשבה טורדנית שהזכירה שהפער בין מלווה לדייר הוא לא כזה גדול. השעון מתקתק, ובעוד עשר או עשרים שנה גם אתה עשוי להגיע לכאן עם כמה מזוודות ומכשיר שמיעה. בזמן שבחנתי את המקום עבור ההורים, התחלתי לדמיין את עצמי מכין כד בחוג קרמיקה.כל מי שמכיר את עסקי הדיור המוגן מבין שהדבר האחרון שמוגן שם הוא חשבון הבנק שלך, ולא משנה באיזה מסלול תבחר – תצטרך להשאיר שם חבילה יפה של כסף. לכן, לפני שאתם מבזבזים את כל החסכונות על בוטוקס כדי לנסות להישאר צעירים, שימו בצד כמה לירות, כי בקרוב בטוח שתהיו זקנים.בבואנו לדאוג להורים, היקום הערמומי מעמיד אותנו במבחן. מצד אחד, ההורים שלך יקרים לך מאוד ואתה באמת מאמין שדיור מוגן הוא הסידור הטוב ביותר עבורם. מצד שני, מתגנבת לראשך המחשבה שאולי זה סתם תירוץ ובעצם אתה אגואיסט שמעדיף שמישהו אחר יעשה את העבודה השחורה, ישגיח עליהם 24 שעות ביממה ויעסיק אותם בטורנירי בינגו. הרי אם היית ילד באמת טוב, היית יכול לשכן אותם אצלך בסלון, אז מה אם הווליום שהם ישימו בטלוויזיה יעיר את כל השכונה.אחרי שבעצת המשפחה וההורים עצמם הוחלט על דיור מוגן, אתה רוצה להעניק להם את המקום הטוב, המפנק, המפואר ועם מדריכי הפלדנקרייז הטובים ביותר. אבל מישהו משחק לך בראש ושותל שם את המחשבה המגונה שכל הטוב הזה יבוא על חשבון הירושה שלך, ובזמן שהבעלים של בית האבות יקנו עוד דירה מהכסף שלך, אתה תצטרך דיור מוגן מנושים – אז אולי עדיף לשלוח את ההורים למקום עם קצת פחות פינוקים וקצת יותר פשפשים?אם אתה מניאק שחי בשלום עם התנהגות אגואיסטית כזו, וגם מעז ומשתף את רעייתך במחשבות הקטנוניות שלך – הבא בחשבון שגם הילדים שומעים והם יעשו לך בדיוק את אותו הדבר בעוד עשר או עשרים שנה, ישכנו אותך בדיר חזירים, וכשתעז להתלונן, הם יזכירו לך שעשית את אותו הדבר לסבתא.בדיור המוגן מעדיפים שתגיע אליהם צעיר, בריא ורענן, אבל את הבוכטה הם עושים בעיקר כשאתה מחזיר שם ציוד, או במילים פחות עדינות – מתפגר, ויפה שעה אחת קודם. חלק מהסכום שלך משולם מראש לכמה שנים שקצובות בהסכם, מה שיוצר ניגוד אינטרסים עבור הדייר. הרי גם אם החיים שלך בזבל, אתה על כיסא גלגלים, לא שומע, לא רואה, הילדים עברו לאוסטרליה ואתה שונא אותם ואת אפליקציית סקייפ – עדיין תעדיף להמשיך לחיות כמה שיותר רק כדי לא לצאת פראייר, לעבור את מכסת השנים שבהסכם ולדפוק את המערכת עם דיור מוגן על חשבון הברון. מנגד, להנהלת המקום יש אינטרס כלכלי להיפטר ממך בהקדם האפשרי, והעובדה שהם אלו שמכינים את האוכל שלך מדי יום (ואולי גם מספקים לך את התרופות) היא בהחלט ניגוד אינטרסים. ייתכן שכדאי לבקש ממנהל המקום שיטעם את האוכל שלך קודם.בסיוריי במקומות השונים למדתי שכשאתה שולח את הוריך לדיור מוגן אתה בעצם עושה שידור חוזר של מה שהם עשו לך פעם, כששלחו אותך בקיץ לקייטנה בקיבוץ, עם רחצה קבוצתית מגודרת בחבל בים, שוקו ולחמנייה, סרט, ובמקום רכיבה על סוסים – חוג רפיה. גם הם נקרעו בין הרצון שיהיה לך כיף בקיץ (שעלה להם לא מעט כסף), עם חשש שאולי תסבול ותתגעגע, לבין תשוקתם לנסוע לקריביים (או לבית הבראה בנהריה) לשבועיים של סקס ואלכוהול בלי שתפריע להם בשטויות שלך.גם בדיור מוגן יש בריכה, חדר אוכל וחוגים, וגם כשאתה שולח את הוריך הם חוששים ולא יודעים אם יסתדרו עם הפרחחים האחרים בקייטנה. בדיור מוגן, כמו בקייטנה ובגן ילדים, משקרים לך, מנסים להיפטר ממך בשער ומבטיחים ש"יהיה לך כיף" וש"החבר'ה פה נורא נחמדים", למרות שלדובר אין שום מושג אם זה נכון ואם הגננת/המדריך/מנהל הדיור המוגן לא ניהלו בעבר בית סוהר או ישבו בו בעצמם.בביקורים בדיור מוגן מקובל וטבעי לשאול המון שאלות. אתה עומד בפני החלטה משמעותית להמשך חייהם של יקיריך, ואנשי הצוות מגלים סבלנות אין קץ. אבל כמו כשהיית ילד והוריך שאלו את החברה הראשונה שלך מה עושים ההורים שלה ומאיזה מוצא היא, גם עכשיו, 50 שנה מאוחר יותר, הם ממשיכים להביך אותך, הפעם בשאלות כמו האם אני יכול להביא איתי לחדר את המסור החשמלי שלי, או מה יקרה אם אני וחמדה נחליט להתגרש, והאם כבר היו בעבר מקרים שבהם דיירת עזבה את בעלה לטובת דיירת אחרת?דיור מוגן מזכיר קצת מלון באילת או כנס מקצועי בים המלח, מקומות שבהם אנשים מרשים לעצמם להשתובב ולהשתחרר בתחומי האלכוהול והנאמנות הזוגית. נשאלת השאלה אם מעבר לתלונות, הוריך הקשישים מרשים לעצמם להתפרפר ולהחליף מדי פעם חדרי שינה עם שכניהם למוסד, ובעצם חיים להם במעין פסטיבל וודסטוק, רק שאת האל.אס.די מחליפה ויאגרה. ובעצם למה לא, הם הגיעו לגיל שבו כבר לא עושים חשבון לאף אחד. אף פעם לא שמעתי שמישהו התלונן על הטרדה מינית בדיור מוגן. אולי כי באמת אין בעיה כזאת, או שבגיל כזה גם אם מישהו זורק הערה סקסיסטית, הצד השני שמח – א. שהוא שמע את זה גם בלי מכשיר השמיעה.
וב. שגם בעשור השמיני לחייו עדיין רואים בו אובייקט מיני.בסיום הביקור האחרון סיכמתי בפני הורי הגברת הראשונה שהמקום הזה נראה לי רועש מדי וממש לא בשבילם. אחרי שיצאנו אמרתי ששכחתי משהו בפנים, קרצתי לאחת הדיירות, רצתי למנהלת ושאלתי אם הם מוכנים לקבל גם אנשים בני 60. "אל תדאגי", אמרתי, "אני קשיש ברוחי". √
מחנה 80
