מי מאתנו לא מתפלל  שהראלה ממפעל הפיס תתקשר אליו ? תשדירי הרדיו שלה הם דקה של סקרנות מזוקקת ומלאת תיקווה: מי יעלה בגורל, בכמה כסף הוא זכה ואיך הוא יגיב להודעה שתשנה אולי את חייו? הראלה היא הביטוי המובהק לחלום הישראלי  של התעשרות בין לילה בלי לקרוע את התחת בעבודה, בלי להקים סטארט אפ, ובלי לחכות שסבא ימות.

עם כל הסימפאטיה לזוכים אני חייב לומר שבאופן אישי אני די מתוסכל. 25 שנה  אני מנוי מפעל הפיס והראלה לא עושה שום סימן שהיא יודעת על קיומי. לא פעם חשבתי להתקשר אליה ולוודא שיש לה את המספר שלי. חשבתי גם לתת לה גם את הטלפון בבית למקרה שלא אהיה זמין בנייד, ואפילו את המספר בבית הוריי למקרה שאשהה בניו יורק בזמן הוריקן. אבל חברים אמרו לי שהראלה היא כמו קצינת הקישור שלך במילואים- במקרה חירום היא כבר תאתר אותך.  לא מזמן שמעתי אותה מבשרת לאישה אחת שהיא זכתה ב 50 אלף שקלים. הגברת יצאה בצהלולים אבל לי הייתה תחושה קשה של החמצה. נכון שמדובר בבוחטייה שיכולה לסגור את המינוס ולתת לך אוויר לחודשיים שלושה אבל קשה לי להאמין שבימינו מישהו יוצא במחולות למשמע סכום כזה. ישר דמיינתי אותי מקבל שיחה כזאת

הראלה: יאיר ניצני?

אני: אני לא זקוק למטהר מים ביתי . תודה

הראלה: מדברת הראלה ממפעל הפיס.

אני: (משחק אותה קול): אה. היי הראלה מה קורה?

הראלה: רציתי לבשר לך אדוני שזכית ב

אני: שנייה רגע, וואי וואי אני מזיע פה כולי…

הראלה: אני מציעה שתשב. ובכן אדוני אתה זכית ב-

אני: אני מת. נו תגידי בכמה?!

הראלה: 30 אלף שקלים.

אני: יששששש!!!!! (מתעשת) רגע לא שמעתי, כמה?

הראלה: 30 אלף שקלים.

אני: זה הכל? לא 300? תבדקי אולי נפל אפס..

הראלה: זה הסכום. מתרגש?

אני: אחרי כל ההמתנה הזו… 30 אלף? אני יודע שלא מקובל להתלונן אצלכם אבל זה די מאכזב. אותי לימדו שהמזל דופק בדלת רק פעם אחת אז עדיף שיגיע עם הרבה כסף.

הראלה: מה אתה רוצה שנעשה?

אני: אני מוותר על התור שלי .תעבירי את הכסף לאדם הבא ברשימה ותחזרי אלי כשיהיה לך משהו מעניין לספר. מתרגשת?

מעבר לקמפיין האנושי מחמם הלב ולאהבה הענקית לה זוכה הראלה בציבור, מסתתר פה לדעתי סיפור די עצוב. חשבתם פעם על הראלה ועל המחיר האישי שהיא משלמת יומיום בשיחות שגרתיות?

מרכזנית: הוט שלום. מדברת סיגל במה אני יכולה לעזור?

הראלה: שלום סיגל מדברת הראלה..

מרכזנית: אימא! אני בהלם, אני לא מאמינה.. הראלה.. (טלפון נופל, חבטה של התעלפות)

הראלה: רק התקשרתי לשאול מה אני צריכה לעשות כדי להתנתק ?

תחשבו כמה מייאש זה יכול להיות כשהיא סתם מתקשרת להזמין משלוח מהסופר, לבית אבות לשאול מה שלום סבתא, או לעירייה לשלם ארנונה.  מהיום והלאה אין  לקנא בהראלה. גם לה קשה.

רגע של עברית

חזרתה  של "מאסטר שף" בסערה לחיינו מדגישה שוב את הקשר בין הישראלי לצלחת שלו.  העיסוק האובססיבי באוכל גורם לכך שבאותה מידה שקוראים לנו  עם הספר אפשר לקרוא לנו גם עם הפיירקס או מדינת הפומפייה, וזה יהיה מדויק לגמרי. ההשפעה הקולינרית יצאה מזמן מהמטבח וחדרה לשפה העברית שעשירה בביטויים שקשורים לאוכל . הנה כמה מהם

אל תמכור לי לוקשים. ביטוי עתיק אבל עדיין עובד.  ביידיש "לוקש" זה אטרייה ואל תמכור לי לוקשים פירושו 'אל תעבוד עלי יא מניאק'. קצת עצוב לראות שבעוד האיטלקים קנו לעצמם שם עולמי בזכות הפסטה, בישראל האטרייה היא שם נרדף לשקרים ומעשי רמייה.

שיטת השקשוקה. ביטוי שטבע מיקי רוזנטל מהסרט שנושא את אותו שם. משמעות הביטוי היא קביעת מחיר על ידי ערבוב מספר הצעות. מומלץ לקשט בשטרות ירוקים ולהגיש חם לשולחן הדירקטוריון. לי שקשוקה עושה צרבת  והאמת שגם השיטה.

שיטת הסלאמי. כינוי לדפוס של משא ומתן במסגרתו  מגלחים ממך בכל סיבוב עוד פרוסה מהמחיר. אישית מעדיף את שיטת הפסטרמה בדבש, רצוי על לחם לבן עם חרדל ומלפפון חמוץ אבל מי שואל אותי. בתכל'ס, כן סלאמי לא סלאמי, בסוף תמיד מנקנקים אותנו.

כמו ששמתם  לב ביטויים הקשורים לאוכל יופיעו בדרך כלל בהקשרים שליליים, וזה חבל.חומרי גלם מצוינים שהופכים למטעמים בידי כל שף אינטליגנטי, הופכים לעלבון מר כשהם יוצאים מפינו. למשל " יצאת טונה",  "שמוליק הזה יבש כמו  צנון",  "אשתו של משה נהיית ממש פטטה",  "זיוה היא קציצה מעצבנת אבל נראית טוב" ועוד. ואם מישהו חיפש הוכחה לאלימות הגואה בחברה הישראלית הוא ימצא אותה בביטוים כמו "מעכתי אותו כמו פירה", "אכלתי אותו בלי מלח" וגם "העליתי אותו על שיפוד". העיקר שיהיה בתיאבון.

מועדון הלבבות השבורים

הזיכרון בראש שלנו פועל בצורה משונה. אנחנו לא תמיד זוכרים את שמות  הילדים שלנו או איפה שמנו את המפתחות של האוטו, אבל תמיד נזכור איפה היינו כשנפלו התאומים ,כשמשה כחלון הודיע שהוא עוזב את הליכוד  או כשליהיא גרינר התייחדה באמבטיה עם ..נו  איך קוראים לו?

רבין תפס אותי במצב מוזר.  אחרי שאני ואשתי הפגנו נוכחות בעצרת בכיכר מלכי ,  היא זזה  הביתה ואני המשכתי להופעה במועדון צוותא 2 . עמדתי על הבמה וניסיתי להצחיק את הקהל  כשלפתע עלה לבמה  הבמאי עמי דיין וביקש ממני לעצור הכל כי ירו בראש הממשלה. אני זוכר איך המוח שלי ניסה לעבור ממצב 'הצחקה' למצב של 'אסון קרה'. הסתכלתי על הקהל וניסיתי לחשוב מה הטון הנכון לבשר לו את בשורת האיוב. כשבסופו של דבר הצלחתי להגיד את המשפט , עלתה מהאולם תגובת הלם קולקטיבית ואחריה זעקה קורעת לב. היא הגיעה ממנהלת ההצגה שלי שהחבר שלה אז, לימים בעלה, היה אחד משומרי הראש של  יצחק רבין. 17 שנה עברו מאז אותו לילה איום ונורא והזיכרונות שקעו. אבל כשמדי פעם, במקום ובזמן לא צפוי,  ניגש אלי מישהו ולוחש "אתה יודע , בליל הרצח הייתי בהופעה שלך בצוותא", הכל צף ועולה.

תמונה מתוך תוכניתו של דן שילון עם יונתן גפן , דניאלה שמי, אפריים קישון .אני מימין עם היד למעלה מסביר לו איך עושים שלום . אז יצחק עוד צחק