איור טליק לזר
הקיץ וחופשת בתי הספר כבר כאן, והילדים שלכם, אחרי שיקומו ב־11 וידרשו ארוחת בוקר (ואז יקדישו את שאר היום למשחק פורטנייט), צפויים בשלב מסוים גם לפנות אליכם. אל תופתעו לגלות שהם עושים את זה בביטויים שאינכם מכירים ובשפה שהיא לא לגמרי עברית. בואו נגיד שאם מחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה היה מגיע לכאן היום, הוא כנראה לא היה מבין הרבה ממה שאומר הנין־רבא שלו, שון בן יהודה, שבטח היה זוכה לכינוי ״מרפרש השפה העברית״.
השפה הנהדרת שלנו מתחדשת כל הזמן. חלק מהביטויים בעזרתה האדיבה של האקדמיה ללשון העברית, וחלק באדיבות הרחוב הישראלי, שהוא אולי לא כזה אדיב, אבל הוא כן יצירתי ותוסס ומייצר לנו סלנג רענן ועצבני. בטור של היום, וכחלק מפינתנו הישנה והאהובה ״רגע של עברית״, אנסה לסקור כמה מהחידושים בתחום, בקולקציית קיץ 2019.
חדשים מהאקדמיה
√ סחריר (״ספין״). לא נראה לי שהוא הולך לתפוס. הספין אפקטיבי, קצר וקולע, נשמע אמריקני וקליל, והסחריר מזרח־תיכוני ומזיע, נשמע כמו סוג של קבב ומתאים יותר לעיברוּת של כיכר ההפגנות בקהיר (״כיכר סחריר״). בקיצור, יהיה צריך ספין ממש טוב כדי לשכנע אותנו להשתמש בתחליף.
√ סיכסָך (זיגזָג). כנ"ל. "תראה תראה, המטורף השיכור הזה נוסע בסיכסָכים מטורפים״ לא נשמע טוב בכלל. סיכסָך נשמע דומה מדי לשורש סכסך, ויעבוד רק במקרים שבהם מישהו הולך בסיכסָך כי דקרו אותו במהלך סכסוך עבריינים. לפי ההיגיון הזה, לזינזנה יקראו סכסכת, ולזנזונת סכסכונת (אקדמיה, אני פנוי לעבודה).
√ גַרייָן (טיזר). דוגמה: ״זה רק הגַרייָן. חכה שהם יתחילו בקמפיין, היחצן החריין שלהם הוא המונאי (פופוליסט) שחבל על הזמן״. גריין נשמע ביטוי קצת אירוטי, כך שהוא יעבוד טוב בקמפיין לבגדי ים, אבל לא בטוח שיתאים לתחומים אחרים (״ראית את הגריין לעונה החדשה של 'שטיסל'?״).
√ יחדה (קואליציה). הפעם הגזמתם, אקדמיה. אתם עושים חיים קשים לאיתן כבל. במקום: ״רינה, את לוקחת אותי לפרוצדורה? בחיים לא נגיע ככה לקואליציה!״, זה יצטרך להיות: ״רינה, את לוקחת אותי להליך? כך לעולם לא נגיע ליחדה!״. נשמע פחות הרכבת ממשלה ויותר כמו הזמנה ל״מי טו״.
√ מירעָש (סנסציה). קצת משונה, כי סנסציה היא נקבה, והמירעש נשמע זכרי. "הנערה הזאת היא ממש מירעש. הצליחה להביא מדליית זהב באולימפיאדה בלי ששמנו לב, זה מירעש רציני". המילה נחמדה, אבל ייתכן שתתאים יותר לתיאור שכנים בעייתיים: ״משפחת אביטל האלה ממש מירעש, חושבים שהדירה שלהם זה מועדון קריוקי״.
חידושים פחות רשמיים
√ תביא לי. הבוקר ניסיתי לנהל שיחה עם נציגת מכירות בחברת השכרה, שאמרה: ״תביא לי את האשראי שלך״. מייד קפץ אצלי הדוד הטרחן, והסברתי לה שאני נמצא באזור המרכז, בזמן שהמשרדים שלה הם בצפון, כך שהבאת הכרטיס עד למשרדה יכולה להיות עבורי מטלה בעייתית. היא כמובן לא הבינה מה אני רוצה מהחיים שלה, ועד שלא הסברתי לה שאגיד לה בשמחה את המספר אבל לא אביא לה אותו, היא לא ירדה לסוף דעתי. בסוף נראה לי שהיא בעיקר רצתה להביא לי מכות.
√ מאמי, מאמא'לה. עם כל הכבוד לזה שכל ישראל חברים, שבט אחים ואחיות, אני מודה שקצת מוזר לי כשנציגה של חברת ביטוח אומרת, ״מאמי, אני שולחת לך את הטופס במייל״. אני לא מאמי, מבחינת הגיל הייתי יכול להיות דדי שלך, והאמת שזה קצת מוזר שאת פונה אלי באותו כינוי שאת פונה לארוס שלך. ועוד משהו, גבירתי: זה שאת קוראת לי מאמי לא יגרום לי לשכוח שחייבתם אותי ב־5,000 שקל מיותרים פלוס מע״מי.
√ באמש׳ך. עוד ביטוי פמיליארי נפוץ, שמזכיר שכולנו משפחה אחת גדולה, ונאמר לפעמים בטון שואל. פירושו, למי שלא מכיר – ״אתה בטוח? לא יכול להיות, אין מצב״, והכוונה היא שהדובר מהצד השני יישבע בחיי אמו שזה נכון. אקט קצת מופרז לאדם שבסך הכל סיפר לחבר שלו שקנה טי שירט ״שעלה לי בקושי שמונה שקל״. ״באמש׳ך?״ ״לא באמא שלי, בשוק הכרמל״.
ביטויי רטרו
√ מיידלע. ביטוי יידישאי, שסבל בזמנו מדימוי בעייתי, והיחידים שעוד השתמשו בו עד לאחרונה היו קצינים מזדקנים, ששכחו שהם כבר לא בבסיס עם הפקידה הפלוגתית ואמרו למלצרית, ״מיידלע, תעשי קפה״ (ולא הבינו למה היא לא מחכה לקבל צביטה בטוסיק). היום הדור הצעיר כבר משתמש בו באופן אירוני, יש אתר אינטרנט בשם מיידלע לחיפוש מנקות (כנראה מהמילה maid, עוזרת בית), ואת אותו שם אימצו גם גוף שמסייע לסטודנטים בירושלים וחנות מתנות בשרון.
√ געוואלד. עוד מילה ביידיש שחזרה בגדול, ובשנה האחרונה הפכה ללהיט, שלא לומר שלאגר. הביטוי ״קמפיין געוואלד״ כיכב במערכת הבחירות האחרונה, ונראה שככל שישראל מתבגרת ויש בה פחות ופחות אנשים שבאמת גדלו על יידיש, אנחנו רק משתמשים ביותר מונחים ממה שנקרא ״שטעטל״.
√ יא חביבי. לצעירים שביניכם אסביר שמדובר בקריאת התפעלות מאזור הפלמ״ח ואחורה. לקחו את ה״חביבי״ – שהוא סוג של מאמי, אחי, או סחבק של היום – והוסיפו לו את ה״יא״ בהתחלה, מה שהפך אותו לקריאת התפעלות והשתאות. "יא חביבי, איזה מכונית קנית. זה סוסיתא אוריגינל?". או: "יא חביבי, איך הוא העיף לו שם בבית הפנקייק כיסא של כתר פלסטיק על הראש, זה לא בני אדם, זה חיות. לא כמו בתקופה שלנו, כשהיו אנשים על רמה שאמרו יא חביבי".
√ קוקוריקו. הצעירים שביניכם אולי לא מכירים את הביטוי, המשמש את הדור הישן לפקפק ביציבותו של אדם אחר באמצעות דימוי של עוף.
דוגמה: ״ליה נהייתה קוקוריקו לגמרי. אני חושבת שזה בגלל שהיא הפכה לצמחונית״. השאלה היא אם בקרוב לא יקומו ארגונים למען בעלי חיים שיטענו שמדובר בביטוי פוגעני כלפי תרנגולות, שמציג אותן כבע"ח לא יציבים נפשית.
השימוש בבעלי חיים כמקור להשוואה היה מאוד מקובל עד לא מזמן, אבל ייתכן שבעידן של תנו לחיות לחיות כבר אי אפשר להשתמש בביטויים בסגנון ״הוא אוכל כמו חזיר״, ולחלופין ״הוא אוכל כמו ציפור״ (מציג אוכלוסייה שלמה של בעלי חיים כסובלים מהפרעות אכילה); ״איזה נחש זה״ (מציג את הנחשים כטיפוסים לא ישרים ונטולי עמוד שדרה); או ״עקשן כמו פרד״ (מעליב אוכלוסייה שלמה של חיות רק בגלל שהם גדלו במשפחה מעורבת של סוס וחמורה).
ייתכן שמסיבות דומות, משתמשים היום פחות ב״טיפש כמו חמור״ ויותר ב״טיפש כמו נעל״, אם כי ייתכן שבעתיד יקום ארגון ״תנו לסוליות לחיות״, שיטען שמדובר בביטוי שמעליב ציבור שלם של נעליים.
איור טליק לזר
אנשים טועים לחשוב שכינויי חיבה או שם של עסק הם שם המשפחה הרשמי של אדם. כך זה היה עם אבא של יזהר כהן, סולימן הגדול, עם דנה אינטרנשיונל, שגב אקספרס או זהבי עצבני, שאם תצעקו לו ברחוב ״מה קורה, זהבי עצבני?״, באמת עלול להפוך לעצבני. זה נהיה עוד יותר בעייתי עם כינויים כמו שריף הילד הדרוזי, שממשיך ללוות אותו גם כשהוא כבר מזמן שריף האבא לשלושה הדרוזי. √
