איור טליק לזר
באחד המפגשים האחרונים והמיוזעים במרפסת התגלגלה השיחה לסידרה ״המתמחים״, לשביתת הרופאים ולבתי החולים שקורסים תחת העומס. משם היא הידרדרה בטבעיות לנושאים קלילים כמו מחלות, ניתוחים ורופאים, וכרגיל, התפתח ויכוח בסוגיה הלאומית למי יש את רופא השיניים הכי טוב בארץ. מובן שלאף אחד אין כלים למדוד מי באמת הכי טוב, לפחות עד שבאולימפיאדה יכניסו תחרות של מאה מטר בסגנון עקירה, אבל זה רק תורם לוויכוח.
למחרת, בלי קשר לכלום, חשתי כאב עז ברגל. לא משהו שמצריך צליעה למיון, אבל בכל זאת ראוי לטיפול. נכנסתי לאתר של קופת החולים שלי וניסיתי לקבוע תור לאורתופד. הציעו לי תור כמעט מיידי לאורתופד בקריית גת, וכשהתעקשתי על מקום שלא יגרום שברי מאמץ לאוטו שלי, מצאתי אורתופד במרכז, אבל בעוד חודש וחצי.
כשסיפרתי את זה לשכן שלי עוזי הוא אמר שיש לו שני אורתופדים מדהימים בשבילי. בעודי מנסה לקבוע תור בטלפון, נכנס החשמלאי שלנו בני, שבדיוק טיפל באיזה קצר, ואמר לי ש״לשני אלה אין מושג, לא הייתי נותן להם לטפל ברגל של כיסא״.
כדי לפתור את חילוקי הדעות החלטתי לפנות לגורם מקצועי מוסמך – חבר שלי אלי, שהוא אמנם רואה חשבון, אבל עושה לילות כימים בעניינים רפואיים שונים, ואומרים שהוא בכלל הרב פירר הבא. אלא שגם להשיג את אלי לא היה עניין פשוט. היום גם מאכערים של רפואה הם טיפוסים עסוקים, ובקרוב יהיה צריך מאכער נוסף רק כדי להגיע אליהם.
אחרי כמה שעות של חיפושים סימס לי אלי שהוא טרוד מעל הראש בלמצוא כבד להשתלה לחבר, ויוכל לשוחח איתי רק ב־11 בלילה שעון קרואטיה, שם הוא עורך אודישנים לכבדים שאין בהם זכר לשיבאס.
בזמן ההמתנה לטלפון מקרואטיה הרגל שלי התחילה להרגיש כמו המלחמה בבלקן. כתוצאה מהצליעה וההתעקמות הכללית התחילו גם מחושים בגב התחתון. התלוננתי בפני אשתי, וחברה שלה חנה, שקפצה לבקר, אמרה שלדעתה הכל נובע מלחצים נפשיים ו"מה שיעזור לך זה רפואה סינית". חשבתי לשאול אותה מאיפה הידע הזה, הרי הקשר היחיד שלה לרפואה זה שפעם היא אכלה בדוקטור לק, אבל במצבי הייתי מוכן לקחת כל המלצה.
היא המליצה על רופא אלטרנטיבי ״מדהים, שלמד בסין״ ששמו שפע (לשעבר ברוך), שהציל את אחותה מניתוח בברכיים באמצעות חשיבה חיובית, עיסוי בשמן שקדים ומריחת ג'ינג'ר בבית השחי. מאחר שאלי לא צילצל, קפצתי לשפע לטיפול. הוא הקל עלי קצת את הכאב, אבל אחרי כמה שעות התחילה אצלי פריחה בכל הגוף. התברר שלמרות שאני מאוד אוהב סוגים שונים של פיצוחים (ובשפע), אני אלרגי לשמן שקדים.
צילצלתי לקופת חולים וקבעתי תור לרופא עור לספטמבר. בינתיים צילצל חבר שלי אלי מקרואטיה ונתן לי מספר של "האורתופד מספר אחת בארץ", פרופסור מכובד וראש מחלקה בבית חולים ידוע. אבל אז חשבתי לעצמי, האיש משתיל בכל יום רגליים וידיים לאנשים, מחבר מרפקים וצווארים עם ברגים מפלטינה, ואני אטריד אותו עם איזה כאב זניח ברגליים? לא נעים.
מצד שני, הרגשתי עוד יותר לא נעים כשהגברת הראשונה התלוננה שנמאס לה מהיצור המוגבל שחי לצידה ומסרב להשתתף בעבודות הבית כי כואבת לו הרגל, ועכשיו גם מתגרד בגלל הפריחה.
התקשרתי לפרופסור. הוא נשמע עסוק ודרש לקצר, כי הוא באמצע משהו. שאלתי אם הוא באמצע ניתוח, והוא ענה: "לא, אני רואה 'המירוץ למיליון'". כשסיפרתי על הבעיה שלי הוא נשמע מעט מזלזל אבל אמר שאוכל לבוא אליו באופן פרטי לטיפול ברגל, אם כי הוא לא מבין כלום בענייני פריחה.
שולה, שעושה לאשתי פן לפעמים, ראתה את הפריחה שלי וסיפקה אבחנה מדויקת: "זאת עבודה של שפע, נכון? האיש לא היה בסין שעה, מקסימום הזמין פעם מצ'יינה ביי. אין לו שום דיפלומה, הוא שרלטן וגנב, והתעודות על הקיר זה מלטביה. אתה חייב ללכת לראות את ד״ר שלפיל, רופא עור מדופלם, שמשלב גם תפיסות טבעוניות שהוא למד באפריקה".
הלכתי לשלפיל, שנתן לי משחה שתעזור בתוך שבועיים. המשחה היתה מאפריקה, אבל עלתה כמו בית באירופה.
בינתיים הגעתי לפרופסור האורתופד. היתה לו קליניקה מפוארת עם מכונת אספרסו, פרחים אמיתיים וספות מעור. התרשמתי מאוד, עד שאחד המטופלים לקח אותי הצידה והסביר שהוא מטופל אצלו כבר שנים, הרגל כואבת לו עוד מאז שהוא הלך לקנות מכשיר וידאו ליד כיכר מלכי ישראל, והטיפול לא עוזר בכלל. שאלתי אותו למה הוא לא עובר רופא, והוא אמר שהאורתופד קרוב משפחה, ולא נעים לו. לי הוא המליץ לברוח משם בשיא המהירות.
ניסיתי להגיד שאם הייתי יכול לברוח מאיפשהו בשיא המהירות, מראש לא הייתי בא לאורתופד, אבל הפקידה הקשוחה בדיוק קראה לי ועידכנה שעלות הביקור היא 1,200 שקלים. הסברתי לה שאשמח להיבדק במועד אחר, יום אחרי שאראלה תתקשר אלי. ב־1,200 שקלים אני מעדיף לשכור סבל חסון, שיסחוב אותי על גבו ממקום למקום.
בעודי צולע ומתגרד הביתה, הבנתי שהדבר הכי חשוב בחיים, אחרי משפחה, כסף ומצב רוח טוב, זה רופאים זמינים. לא סתם רוצה כל אם יהודייה שיהיה לה בן רופא. אלא שהיום יש כל כך הרבה סוגי רופאים, שגם אם יש לך בן פלסטיקאי בכיר שיכול לחדש לך את העפעפיים – מה הוא מבין בגריאטריה, הריון, מערכת העיכול או שלפוחית השתן? חוץ מזה, לא בטוח שאתה רוצה לשתף ולהטריד את הבן או הבת שלך בענייני הטחורים או הגזים שיצאו אצלך משליטה.
ויתרתי על התוכנית לשכנע את בנותיי ללמוד רפואה והחלטתי שהמשימה הבאה שלי בחיים היא להקיף את עצמי ברופאים. הם צריכים להיות ברדיוס של עד 30 קילומטר ולהחזיר לך טלפון מתי שתצטרך.
גיליתי שבשכונה שלנו גר פרופסור חשוב לגסטרו, שעושה בכל יום הליכות עם אשתו. למרות שאין לי כרגע בעיה ספציפית בתחום, התחלתי ללכת במסלול שלו, ומדי בוקר בירכתי אותו לשלום בחיוך גדול. בינתיים לא הצלחתי להתקדם איתו לשלב הסמול טוק, אבל ההליכה היומית גרמה לי לכאבים גם ברגל השנייה.
אבל יש גם הישגים, ורשימת הרופאים שלי השתפרה מאוד. בחוג לריקוד של הקטנה התברר לי שאחד האבות הוא רופא עיניים נחשב. הזמנתי אותו מייד לקפה, והיום הוא כבר מכוחותינו.
אחר כך התברר שאחותו של חבר מהצבא, שלא ראיתי שנים, היא ראש מחלקת ילדים בבית חולים במרכז. חידשתי איתו את הקשר, וקבענו שניסע איתו ועם המשפחה של אחותו לסוף שבוע במלון ספא, בתקווה שלא משתמשים שם בשמן שקדים.
בנוסף, לקראת ראש השנה אני מתכוון לעשות אצלנו אירוע עם כיבוד איכותי ותוכנית אמנותית, שאליו יוזמנו כל האנשים שאני הכי אוהב, כולם במקרה רופאים שפגשתי לאחרונה.
בעוד שבוע מגיע סוף סוף התור שלי לרופא העור בקופת החולים. אמנם הפריחה כבר עברה, אבל תור משוחרר לא יוחזר. שמעתי שהוא בחור נחמד, ואני לא רואה סיבה שבראש השנה הוא לא יצטרף אלינו לערב רופאים ויין.
