מנדלי זורק ספרים

מנדלה זורק ספרים – טליק לזר

למרות הדחיינות הטבעית, שממנה אני סובל כבר שנים בכל הקשור בעבודות הבית ובהכרעות קשות, הגיע הזמן לסדר את הספרייה המשפחתית. קיבלתי את ההחלטה באופן עצמאי ובוגר, אחרי שהגברת הראשונה פסקה שאי אפשר להמשיך ככה, ש"יש לנו בבית יותר ספרים מאשר במחסני החירום של אמזון״, וש"זה או אתה או 'המדריך לפרפרי ארצנו'".

אין כאן כוונה לנסות להרשים את הקורא במצג שווא כאילו אני תולעת ספרים שקוראת לפני השינה את כל כתבי עגנון, או שרעייתי היא המשוררת זלדה. רוב הספרים שאגרנו הם די בינוניים, והספרייה שלנו גדלה למימדי סטימצקי, בעיקר כי ספר הוא מתנה נהדרת, שגורמת גם למעניק וגם למקבל לצאת אינטליגנטיים, ובמקביל מאפשרת מקסימום חנופה במינימום השקעה.

בחישוב מהיר, אם מכפילים את מספר ימי ההולדת של הבנות (55) בעשרה ספרי מתנה לכל אחד, מגיעים ל־550 ספרי פינוקי, חיבוקי וניג'וסי. אם מחברים את כל עותקי לאסי, עזית ופלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו, מגלים שיש לי בבית יותר כלבים מאשר בצער בעלי חיים. תוסיפו את ימי ההולדת של זוגתי ושלי (יותר מ־100) ותגלו שעל המדפים בבית שלנו מסתתר יער שלם, ושלפחות שלושה עצים ממנו נכרתו עבור "בדיחמין לשבת" של דידי מנוסי.

ספרים הם דבר נפלא, אבל לפעמים הם משמשים מראה תרבותית למה שבעלי הבית רוצים שתחשוב עליהם. לכן לפני בואם של אורחים, תמיד "יישכחו" על השולחן בסלון ספרים כבדי משקל, שיבהירו לבאים שכאן מתעניינים בציור, בפיסול ובאדריכלות, בזמן שהספר שהם באמת קוראים כרגע, המחירון של לוי יצחק, מוחבא היטב.

בניגוד לדורות שגדלו על אנציקלופדיות, לצעירים ששואבים את ההשכלה הכללית שלהם מוויקיפדיה ומיוטיוב עוד לא נמצא פתרון לתצוגות שופוני בסלון. אולי באמת הגיע הזמן שהגופים המקוונים ינפיקו אישורים בסגנון ״הנ"ל סקר 300 ערכים בוויקיפדיה, צפה בעשר הרצאות של טד וחיפש 500 ערכים בגוגל שאינם 'אשתו של טראמפ בביקיני'". האישור יודפס על נייר עם כתמי קפה וגרפיקה של אבק, שירגיש כמו פעם.

הפתרון המתבקש לצבירת־יתר של ספרים הוא לזרוק את המיותרים שבהם לפח. אבל כמו שקשה לדור שלי לזרוק מכשירים שמחובר אליהם כבל חשמל (טוסטר שרוף, כף לחימום, מטען לנוקיה), קשה לנו גם לזרוק ספרים. עַם הספר לא מרגיש נוח עם הפעולה הברברית, שתניח ספרים לצד מיץ אבטיח. אנחנו מוכנים להיפטר מרהיטים, ממיטות ומספות שעלו כמו דירה, אבל לא מ"לקסיקון הזוחלים השלם", שבעצמו כבר הפך לבית חם לשממיות.

כולנו מחפשים פתרונות איך להעביר את הצרה הזאת למישהו אחר – גני ילדים, בסיסי צה"ל, בתי חולים, פנימיות, או אנשים שידם אינה משגת, וגם אינה משגת כוח להתנגד לקבל מאיתנו את מצבורי האבק האלה. 

המטרד הגדול ביותר הוא האנציקלופדיות. לפי אחת הטענות, אוקיינוסים תופסים 70 אחוז משטח כדור הארץ, ועוד 20 אחוז תופסים כרכי האנציקלופדיות. בנוסף, הסיכוי שהדור הצעיר יפתח אותם פעם דומה לסיכוי שהוא יחזור להתנייד בכרכרות.

אני זוכר כמה הקרבה נדרשה מהוריי כדי לרכוש את האנציקלופדיה בריטניקה, שעד היום עומדת אצלם בגאון בסלון. כבודם של 40 הקילוגרמים הללו במדפם מונח, אבל יש להניח שאילו ויתרו עליהם והיו מסתפקים בטפט יפה של ספרים ב־30 שקל, שגם לא זקוק למדף עם חיזוקים מבטון, היתה להם היום עוד דירה של שלושה חדרים ברמת גן.

ברגעי ההתלבטות האחרונים, ולפני ההעברה לארגז ״אנציקלופדיות שחייבים למסור לפראייר הראשון שנמצא״, שקלתי לשמור את "אנציקלופדיה אביב", שאחת הסבתות קנתה לילדות, ולהקריא כל ערב לקטנה פרק אחד בהיסטוריה או בטבע כדי לפתח קצת את עולמה האינטלקטואלי. במחשבה שנייה, אני לא בטוח שיש בזה טעם, כי אין שם את הערך "תובל שפיר", וגם לא את "עדי ביטי".

הדילמה הבאה היא בכל מה שקשור לספרי תנ"ך ופירושי קסוטו. למרות שאני לא אדם דתי, יש לי בעיה לזרוק את הספר הזה על נגזרותיו למשהו שנראה כמו פח שלא ממש מפריד בין בשר וחלב. אבל כמה ספרי תנ"ך בן אדם שהוא לא רש"י צריך? אחד מבית הספר בגיל מצווה, אחד מהשבעה בצופים, אחד מסיום התיכון, אחד מההשבעה בצבא במצדה, אחד מההשבעה בכותל. נשבע לכם שאין לי מה לעשות עם כל כך הרבה עותקים. בצר לי, איפסנתי את ספרי הז׳אנר בארגז ״להתייעץ עם הצד הדתי במשפחה (ולקוות שהם ירצו אותם)".

שלב הכעס והקללות מגיע כשאתה מזהה את המתנות של החברים המעצבנים, שקנו לך ליום ההולדת ספרים כמו ״בתי המלון שחייבים לבקר בהם פעם בחיים״. אתה מעלעל בספר, מגלה שלא ביקרת באף אחד מהמלונות ומרגיש שחייך הם אכזבה אחת ענקית. ומה אני אמור לעשות עם כל ספרי הבישול שקנו לי? אתם בטח לא מצפים שאמסור אותם לרעבים.

קריאה לא מורידה במשקל, זו המסקנה שהפקתי מכמות ספרי הדיאטה שאגרנו. דוקאן על חלבונים, אטקינס ללא פחמימות, דיאטת 17 הימים, דיאטת 20/20, רזה לתמיד על פירות. אולי אם אני אסחב את כל הספרים האלה החוצה, אוריד כמה קילוגרמים.

הקבוצה הבאה – תיירות. יש לי חיבה מיוחדת למדף הזה, כי הוא מתקשר אסוציאטיבית עם חופשות וכיף. אבל "פאריס לחובבי שנסונים" מ־1985 יכול ללכת לפח, בהתחשב בזה שאין בו תמונה אחת של אישה בבורקה, וכנראה גם "יוגוסלביה במכונית שכורה" כבר לא ממש אקטואלי.

אחרי שכל מי שהצעתי להעניק לו ספרים במתנה סירב בנימוס ואז ניסה לדחוף לי את הספרים שהוא מנסה להיפטר מהם, ואחרי שגם בחנויות יד שנייה ניפנפו אותי בעדינות, הבנתי שכל הדרכים מובילות לפח. אבל מה עושים עם השכנים? לא זו בלבד שאני אזוהה כ״זורק ספרים״, גם אחשוף בפניהם את עולמי הרוחני הרדוד. ״סוטה! גם 'ספר הארוטיקה הגדול', גם ה'קאמה סוטרה' וגם הספר של סמנתה מ'סקס והעיר הגדולה', בבית עם ילדים? בושה״.

גם ההקדשה ב"קאמה סוטרה" מחברת הנעורים שלי עם הכיתוב ״יש לך עוד מה ללמוד״ לא מוסיפה לי כבוד. ומה זה אומר עלי, אם הספרים האלה הולכים לפח? שוויתרתי על חיי המין שלי?

הגיע הזמן לפתרונות יצירתיים. אני מאמין שתימצא דרך להפוך חזרה את ניירות הספרים לעצים ירוקים על ידי שתילתם באדמה. זה יעבוד, בטח אם מדובר בספר בישול טבעוני.

כדי לסייע לאנשים שמתקשים להיפרד מהספרים שלהם, אני מציע את שיטת השריפה והשימור בצנצנת, כפי שמקובל בדתות אחרות. אחרי טקס אשכבה מכובד תוכל לשמור בצנצנת אחת את האנציקלופדיות והמילונים שאגרת בימי חייך, ולהציג את הצנצנת בסלון. √