מסיבת הפתעה

מפיק מסיבות הפתעה מדופלם – איור טליק לזר

לפני חודש ישבנו אצל רותי ויניב, פיצחנו פיסטוקים ופקאנים וצפינו בהתלהבות איך האיי רובוט החדש שלהם אוסף את הפירורים מהרצפה. זוג נחמד. הכרנו אותם דרך הקטנה שלנו, שלומדת עם בנם באותה כיתה. כשיניב קם להביא שתייה, אשתו ניצלה את ההזדמנות כדי לבשר לנו שבעוד חודש הוא חוגג 40. ואז, ברגע של חוסר תשומת לב (הייתי מרוכז בפיסטוק סגור, שאלה הכי קשים לפיצוח), זרקתי שאולי נעשה לו מסיבת הפתעה.

"רעיון נפלא", לחשה לי רותי, והוסיפה קריצה. שום דבר טוב לא יכול לצאת מקריצה כזאת. למחרת כבר שולבתי בקבוצת הווטסאפ "יניב בן 40 דיר בלאק לא לגלות", והטלפון התחיל לטרטר. רותי קבעה לנו ישיבת עבודה אצלי בבית והגיעה לבד, כי שאר חברי הקבוצה הבריזו.

היא חשבה על זה שמאחר שהדירה שלהם די קטנה, עדיף להעביר את האירוע אלינו. זה גם יהיה תירוץ טוב להביא את יניב. לא התנגדתי. בכל זאת, חבר. אני בטוח שהוא היה עושה בשבילי אותו הדבר.

עברנו על רשימת המטלות שלי, שכללה קבלת אחריות על הפיתות, הסלטים, הפיצוחים, הצלחות החד־פעמיות, השתייה הקלה, הבירות והאלכוהול. בקיצור, אני אדאג להכל, ובסוף נתחשבן. רותי ביקשה שאארגן עוגה וכיסאות, כי יניב נורא חשדן, וברגע שהוא יראה אותה מזיזה כיסא, הלכה ההפתעה.

√ √ √

היא גם ביקשה שאכתוב מילים חדשות לשיר "מלך העולם" של שלמה ארצי, והציעה כמה רעיונות לחרוזים כמו "יניב אדם מושלם, מלך העולם, תעשה רק מה שבא לך".

"נחמד", אמרתי, "מה הלאה?"

"תחשוב על משהו", היא ענתה.

יום אחד, בזמן שהייתי בפגישה חשובה, קיבלתי מרותי מסרון: "תראה שעל העוגה תהיה תמונה עם כיתוב: ליניב, 40 זה רק ההתחלה, כל החיים לפניך! אוהבים אותך עד הירח והכוכבים, רותי והילדים". לא הספקתי לעכל, ומסרון נוסף התפרץ: "תבוא אלינו בערב כשיניב בחדר כושר, לעזור לי לבחור תמונה לעוגה".

בתום הפגישה התקשרתי לקונדיטוריה, שם אמרו לי שהטקסט ארוך מדי. רותי התעקשה שאנסה במקום אחר.

בערב התנצלתי בפני הגברת הראשונה שלא נוכל ללכת לסרט שקבענו, כי אני צריך לעזור לרותי למצוא תמונה של יניב לעוגה. אשתי מילמלה כמה מילים לא יפות, אבל אני ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון.

רותי ואני עברנו על אלבומים שלמים, ובסוף בחרנו משהו. הסתכלתי על השעון. היה מאוד מאוחר. בדרך החוצה היא סיפרה לי על יורם, אחיו הגדול של יניב, שגר בלוס אנג'לס. היא חשבה שזה יהיה נחמד אם בערב האירוע הוא יעלה מולנו בסקייפ ויברך. "תוכל לדאוג לזה?"

√ √ √

יורם לא ממש שיתף איתי פעולה, הוא טען שזה נופל לו על העבודה ולא מתאים לו כל הבוג'ראס הזה. אחרי שלחצתי עליו, הוא אמר שאולי ישלח ברכה מצולמת. רותי לא היתה מרוצה וביקשה ממני לדבר איתו שוב. התחלתי להרגיש שהסיפור הזה גדול עלי.

אמרתי לה שכתיבת השיר קשה לי, ושאולי נעביר את המשימה לכותב מקצועי. הרעיון נפסל מייד, בטענה ש"רק אתה מכיר את יניב כל כך טוב". ליום רביעי רותי קבעה לנו פגישה עם ראובן בר שירה, מומחה לכתיבת טקסטים מרגשים לימי הולדת. יש דבר כזה. ישבנו אצלו שעתיים, והיא סיפרה לו אנקדוטות על יניב, איזה אבא הוא, איזה בעל, על הטיולים שלהם לבורגס, למרמריס ולכרתים, איך הוא הציע לה נישואים בראש פינה, על שלוש הלידות, כמה הוא מבולגן, איך הוא נוחר וישן עם גרביים, איך אוהבים אותו בעבודה ועוד דברי שבח שלא כולם אמת.

אחרי כמה ימים הגיעו מבר שירה חמישה עמודים משעממים רצח, ורותי ביקשה שאני אקריא אותם במסיבה, כי "אתה ממש טוב בדברים האלה ותכניס בזה קצת הומור". הכנתי טבלת אקסל כדי לנהל את ההוצאות שלי לאירוע, וראיתי שאני כבר פתוח במזומן אצל כמה ספקים בקרוב ל־2,500 שקל. רשימת המוזמנים התארכה מיום ליום, וממסיבה קטנה למשפחה ולחברים זה נהיה אירוע בסדר גודל של ועידה אזורית.

"אני אומרת לכולם שזאת מסיבת יום ההולדת שלך, כדי להקטין את החשיפה לאורחים לא רצויים", גילתה לי רותי כשבחרנו יחד בלונים. "לכן, אם יצלצל אליך שמוליק מהעבודה של יניב, תוריד אותו ממני, כי אשתו בלתי נסבלת והם לא מוזמנים".

הרגשתי לא נוח. גם כי יום הולדתי לא קרוב, וגם כי התחלתי לקבל פרצופים מכל מיני כאלה שלא הוזמנו וראו בי את מארגן האירוע. חשתי שמסיבת ההפתעה הזאת מתחילה לעלות לי על העצבים.

בשלב הזה, הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לי הוא שיניב יגלה על המסיבה. הבנתי שאם אני מדליף את הסיפור, הכל נגמר. המטלות, השיחות הליליות, האי נעימות מהחברים, ההוצאות הבלתי מסתיימות, השירים, האח בסקייפ ושאר זיוני השכל.

למחרת, כשפגשתי אותו בבוקר ליד שער בית הספר, רמזתי לו שיום ההולדת שלו מתקרב, וכחבר אני מרגיש שמבשלים לו משהו. "לא רוצה לדעת!" הוא אמר לי וסתם את האוזניים. "אני מת על הפתעות!". לעזאזל.

ככל שהתאריך התקרב, הלחץ עלי גבר. בשבוע של האירוע הודעתי לכל מי שעובד איתי שאני שקוע באיזה פרויקט, ושלא יתקשרו אלי אם זה לא דחוף. התיישבתי על הטקסט של בר שירה ועל השיר של שלמה ארצי. בין לבין התקשרתי לקונדיטוריה לבדוק איך העוגה מתקדמת, ולחברת הכיסאות, לוודא שיש מספיק, כי מספר המוזמנים עלה ל־60.

יום לפני האירוע רותי התקשרה. "הכל מבוטל", היא אמרה. "יניב הפתיע אותי עם זוג כרטיסים לסוף שבוע רומנטי ברומא". הצער על המאמץ שירד לטמיון נמהל בצהלה על כך שאני משוחרר מהתיק הזה. בקושי רב הסוויתי את שמחתי ואמרתי לה שרומא מהממת, ושזו דרך נפלאה לחגוג 40.

ביטלתי את הכיסאות ואת האח בסקייפ. לגבי העוגה, זה כבר היה מאוחר. היא הגיעה באותו יום ונשארה למשך כל סוף השבוע. יניב אמנם חגג בחו"ל, אבל ברוחו הוא היה איתנו, בתמונה על העוגה, חייכן ומתוק כזה, שנאלצנו לאכול אותו לגמרי בעצמנו. √