משחק רביעיות

איור טליק לזר

להדפסה pdf

ביום שלישי שוב נלך לבחור את מועמדינו לכנסת ולהחליט מי ינהיג אותנו בשנים הבאות, או לפחות בשלושת החודשים הבאים. זו שוב תהיה חגיגה לדמוקרטיה, ואני שוב מאחל לכולנו שיהיו לנו כנסת נהדרת וראש ממשלה אדיר, ושיעזבו אותנו בשקט לכמה שנים טובות.

הבחירות הקודמות, למרות שהתקיימו לא מזמן, הן עבורי זיכרון מעומעם. אני כמובן זוכר שראשות הממשלה היתה אמורה להתקיים ברוטציה בין נתניהו לגנץ, ושהיה אפילו הסדר מגורים ורכב לראש הממשלה החליפי. אבל חוץ מהמועמדים הקלאסיים בגושים הגדולים, אני לא ממש זוכר מי התמודדו בסיבוב הקודם, כמה מנדטים קיבלו המפלגות, ובאיזו מפלגה בדיוק היתה אורלי לוי.

הבחירות ההן מתבלבלות עם אלו שהתקיימו לפניהן ועם אלו שלפניהן־לפניהן ועם אלו שלפניהן־רבא, וכולן מתערבלות עם הקורונה, הבידוד, החיסונים, ביקורים תכופים במקרר ושאר האירועים שעברנו בשנה האחרונה, שמרגישה כמו עשר שנים. בסיבוב הקודם, מנכ"ל משרד הבריאות היה בר סימן טוב, טראמפ היה נשיא ארה"ב, ויורם לס היה להיט. עמיר פרץ עוד הנהיג את מפלגת העבודה, ודקל וקנין עוד היה כוכב, או להפך.

כדי לעשות לכם קצת סדר לקראת ההצבעה המתקרבת, אספתי עבורכם קצת מידע חשוב, שאולי גם יעזור לכם לבחור נכון.

 

אחוז החסימה

לא כל המפלגות יעברו את אחוז החסימה, ועל המתנדנדים מופעל לחץ עצום לפרוש, כדי לא לאבד קולות שיישרפו וילכו לפח. העקשנים משמיעים סיסמאות בסגנון ״עם כל הכבוד לסקרים, אני רואה כמה אנחנו חזקים בשטח״, ״הציבור חולה עלי״ ו״אני מתכוון ללכת עד הסוף״. עבורם, ייתכן שאחוז החסימה צריך להתייחס לאחוז הבולשיט שפוליטיקאי משמיע עד שאתה חוסם אותו בפייסבוק.

היו כאלה שהחליטו לחסוך לעצמם את כל הכיף הזה ופרשו מהמרוץ לטובת עולם שכולו פנסיה שאנחנו מממנים. למי שכבר הספיק, היו פה פעם טיפוסים בשם עפר שלח ובוגי יעלון, שניסו את מזלם בראש מפלגות עצמאיות, כשלו ופרשו. רון חולדאי עשה טיול קטן בירושלים וחזר לתל אביב, הרב רפי פרץ כבר לא איתנו, וגם כחול לבן עברה דיאטה משמעותית אחרי בריחה המונית שכללה אנשים כמו אסף זמיר, אבי ניסנקורן, גבי אשכנזי, מיקי חיימוביץ', עומר ינקלביץ׳ ואחרים. גנץ עדיין כאן, אבל כדי למצוא מפלגת מרכז שתזכה לפופולריות גבוהה, ייתכן שהיה צריך לשכנע את חברת פייזר לרוץ בבחירות לכנסת, במפלגת ״חיסון לישראל״.

 

דיבור נגוע

השבוע קמה סערה סביב דבריו של אביגדור ליברמן, שהוא היה ״שם את החרדים יחד עם ביבי במריצה – ולמזבלה הקרובה". מעבר לדימוי הקשה, אני תמה על הבחירה במריצה, שהיא כלי ידני מיושן עם גלגל אחד, לא נוח ולא יעיל בעליל, שעלול לגרום לכאבי גב. אם כבר בחרת להשליך את אויביך הפוליטיים למזבלה, לא עדיף להשתמש בכלי חדש ויעיל יותר כמו בובקאט? נוסף על כך, ראוי היה שבימינו לא יזרקו דברים סתם למזבלה, אלא יעבירו אותם קודם איזה סינון והפרדה, לטובת המיחזור.

בסיבוב הקודם, יאיר נתניהו הצמיד לכמה עיתונאים כינויים מעולמות הילדים והחי – "דמבו" ו"ינשופוני". אביו, המכונה במגזר אבו יאיר, הפליא בזמנו לשחק את תפקיד השמרטף במערכוני הביביסיטר. הפעם, הוא הלך צעד נוסף לעבר עולם הילדים, כשהשתמש בראיונות בביטויים ״נה נה נה נה נה נה״ ו״פאקה־פאקה שאשא־שאשא״.

היו מי שטענו שראש הממשלה בוחר בביטויים אלו כדי לבוז לתקשורת, אבל אני בטוח שיש בעצם טקטיקה עמוקה יותר מאחורי הדברים, וייתכן שהוא בחר בשפה המופנית בדרך כלל לילדים כי הפנים שבדיוק כפי שהילדים הם אלה שקובעים באילו תוכניות נצפה בבית, על מה נבזבז את הכסף ובאיזו חנות צעצועים – כך הם גם מסוגלים להחליט מה ההורים יצביעו. כך שייתכן שביום הבחירות נשמע שהילדים נוהרים לקלפיות כדי להגיד להורים שלהם להצביע בשביל ההוא מה״נה נה נה נה נה נה״.

לאחרונה השתרבב לשיח גם המושג ״ימין על מלא״, שכוונתו ימין ללא הפרעות מרכז־שמאליות בממשלה, אבל עשוי לבלבל ונשמע קצת כמו שיח עם המתדלק בתחנת הדלק ששואל אם פתח הדלק הוא בצד ימין, ואם לשים ״מלא״.

 

כנסים של הקבוצה היריבה

בכל מערכת בחירות מתקיים חיכוך אגרסיבי בין קבוצות פוליטיות שונות, שמגיע לשיאו בכנסים של המפלגה היריבה. השבוע התבשרנו שבכנס של תומכי גדעון סער נזרקו על הנוכחים ביצים, ונשמעו קריאות ״בוגד״ מכיוון מי שנחשדו כתומכי ליכוד.

סער האשים את הליכוד ואמר שהוא מצפה לגינוי מכיוון ראש הממשלה, אבל לדעתי צריך לראות בשימוש בביצים דווקא סימן חיובי. להזכירכם, בפסח שעבר היה מחסור חמור בביצים בישראל. השימוש הנוכחי בביצים בכינוס מפלגתי מצביע על כך שכבר אין מחסור, ומהווה הוכחה מעודדת לחזרה לשגרה. הרי מה יותר שגרה ישראלית מלזרוק ביצה רכה על יריב פוליטי?

 

תמיד אישה

עוד חידוש מהבחירות הקודמות הוא שמרב מיכאלי כבשה את מפלגת העבודה, כשהיא מכריזה בסגנונה הייחודי שהיא ממשיכת דרכו של יצחק רבין. מרב אכן הביאה משב רוח מרענן למפלגה, אבל קשה לי לדמיין את רבין עושה מעשה מרב, לובש רק שחור, מדבר רק בלשון נקבה ומכריז: ״אני חיילת בצבא השלומה״.

 

לא סובל

מי שעשוי להיות חבר בממשלה עתידית הוא איתמר בן גביר, שכנראה חושב שראשי התיבות של להט״ב זה לסביות, הומואים, טרנסים ובדואים – ואת כולם הוא לא סובל. הוא כבר הכריז שירצה לקבל בממשלה הבאה את תפקיד השר לביטחון הנגב והגליל.

במגזר הערבי בוודאי ישמחו לשמוע שיש מי שינסה למגר את הפשיעה האלימה ביישוביהם, אבל לא בטוח שבן גביר היה הבחירה הראשונה שלהם כפרויקטור לנושא. ייתכן שכאשר הוא מדבר על איסוף הנשק הבלתי חוקי בכפרים, הוא מתכוון שיאספו וייתנו אותו לו.

 

נעלמו דום

כמדי בחירות, בוחרים אדריכלי המפלגות להצניע פוליטיקאים מסוימים ולהבליט אחרים. במפלגת העבודה, למשל, מנסים להחביא את הח"כית הערבייה הסוררת אבתיסאם מראענה ולטשטש אמירות שלא מצלצלות טוב. אצל ליברמן הסיבה היא שהציבור, ואולי גם הוא בעצמו, לא מכיר את חברי הכנסת. לפיד העלים את עצמו כדי לא לעשות טעויות, ובמקרה של הליכוד עם מיקי זוהר, דודי אמסלם ואוסנת מארק, נראה שמדובר בהחלטה מלמעלה להצניע קולות שנויים במחלוקת ובוטים מדי, ולמקד את תשומת הלב בקונצנזוס של המנהיג.

נשאלת השאלה באילו תירוצים מנומסים משכנעים פוליטיקאים, שלא רגילים לשתוק כל כך הרבה זמן, להיעלם מהשטח לתקופת הבחירות. בגלל הסמיכות לפסח, אני מציע להסביר להם שזה לא זמן לצעקות, ושחשוב לשמור את הגרון לליל הסדר המתקרב ולשירת הקושיות.

 

השמיים הם הגבול

נרמז לא מעט שראש הממשלה מנצל את תפקידו ועושה פעולות פופוליסטיות ויח"צניות כדי לגרום לציבור להרגיש טוב ולהצביע לו שוב. עם כל הכבוד לחיסונים, להבטחות על הכרזת ריבונות, לביקורים באמירויות ולהחזרת הצעירה שעברה את הגבול – מהיכרותי את עם ישראל, טוב יעשה רה״מ אם ייתן לעם את מה שהוא רוצה יותר מכל: פתיחת השמיים כדי לנפוש בחו״ל.

עם זאת, ומכיוון שכל קול חשוב, עדיף לו עד הבחירות לפתוח את השמיים אך ורק למצביעים של המפלגה היריבה, וכך להגדיל את הסיכוי שהם לא יהיו כאן ביום ההצבעה. כדי לוודא מה הנוסע מתכוון להצביע, אפשר לשלב באלגנטיות בעמדת הבידוק – בין השאלות ״ארזת לבד?״ ו״נתנו לך משהו להעביר?״ – גם שאלות כמו ״למי מצביע מי שעזר לך לארוז?״, ו״האם מה שנתנו לך להעביר זה חולצה של נפתלי בנט?״.

 

מחול החרמות

כיאה למשהו שמתנהל ברמה של גן ילדים, מערכת הבחירות הזו רצופה בחרמות של פוליטיקאים זה על זה. כל יומיים פוליטיקאי א׳ מכריז שהוא לא יסכים לשבת בממשלה עם פוליטיקאי ב׳, והתוצאה היא שכל ניסיון לחזות את הרכבת הממשלה הבאה דומה לחידת היגיון בלתי אפשרית בסגנון זאב, כבשה וכרוב שצריך להעביר לצד השני של הנהר בסירה שיכולה להכיל רק אחד מהשלושה, אבל אסור להשאיר לבד את הכבשה עם הכרוב, או את הכבשה עם הזאב, ובטח שלא את הכבשה עם זאב אלקין.

 

זמרירים

בסיבוב הנוכחי ירד קרנם של הג'ינגלים המושרים, ורק הסרטון של איילת שקד מזמרת ומזייפת להנאתה יישאר בתודעה הקולקטיבית. יש מי שאמרו שאחרי הבחירות היא תוכל לדרוש כל תפקיד מיניסטריאלי שתרצה, בתמורה להבטחה שלא תשיר במשך כל הקדנציה. √