מתחזה המדינה

הרגשתי שאני על הסוס. יש לי מעמד, קהילת הרופאים מקשיבה למה שיש לי לומר, יש לי פציינטים שסומכים עלי ואפילו קליניקה פרטית שבה אני מקבל מטופלים לייעוץ.

רופאה צעירה נגעה לי קלות בכתף ושאלה אם אני יכול לבוא לייעץ לה איך להמשיך בניתוח השתלת הלב. כשלא עניתי, היא עברה לטלטל את כתפי, ואז התעוררתי וראיתי שמי שנוגע בי הוא עובד ניקיון שמנסה להזיז אותי אחרי שנרדמתי על מכונת המשקאות בחדר ההמתנה. הייתי בלי חלוק ובלי תג, רק עם כתם של מיץ ענבים על החולצה.

אחרי שהתאוששתי וסיימתי את הבדיקה, נזכרתי בכל מיני כתבות בעיתונים שהדהימו אותי על מתחזים חוצפנים, כמו הטיפוס שהתחזה לפלסטיקאי ועשה בוחטות מהזרקת בוטוקס נגד קמטים לכל מיני פציינטים תמימים; ההוא שהציג את עצמו כרופא שיניים למרות שהסתימה היחידה שהוא ידע לעשות זה בכיור, מה שלא הפריע לו לתקן חורים ולבצע עקירות בלי למצמץ, או הסטודנט לסיעוד שביצע 300 הליכים כירורגיים בשיבא, למרות שהוא לא היה רופא ולמרות שכנראה היה לו קשר עם פסיכיאטרים. נכון, אף אחד לא רוצה שמי שאינו מוסמך יעקור לו שיניים או יחליף לו קרנית, אבל חלום ההתחזות שלי העלה אצלי את השאלה אם יכול להיות שבתוך כל אחד מאיתנו מסתתר מתחזה קטן, שרק מחכה לפרוץ החוצה ברגע הנכון.

• • •

לא כל מקצוע דורש הסמכה ולא כל עיסוק דורש דיפלומה. למשל, בשביל להיות שוטף מכוניות, קורא בקפה, רועה עיזים או לוחש לסוסים לא צריך ללמוד בשום פקולטה או אורווה. המוזיקאים הכי טובים בכלל לא למדו מוזיקה, וגם אני התחלתי לכתוב שירים וטורים בעיתון בלי שום הסמכה או רישיון.

הורגלנו לחשוב שמישהו שלומד משהו המון שנים אמור להיות טוב במה שהוא עושה, ואין ספק שלימודים ודיפלומה הם יתרון, אבל כולנו יודעים שלא חסרים רופאים או עורכי דין שהוסמכו ועדיין נשארו לא משהו. זה שהיית חרשן בבית הספר לרפואה לא אומר שאתה רופא טוב. אולי סתם לא היו לך חיי חברה? לעומת זאת, אם לא למדת רפואה ואתה היפוכונדר ותיק עם 30 שנות ניסיון בשיטוט באתרי אינטרנט בתחום הרפואה, הצקה לרופאים ואיסוף תרופות, פלוס צפייה בכל סדרת בית חולים – מ"האנטומיה של גריי" ועד "בייבי בום" – אין מתמחה שיוכל להתחרות בידע המצטבר שלך.

מלבד זיקה לתחום, יש עוד כמה דברים שיעזרו למתחזה להפוך לרופא אמין. למשל, להקפיד שיקראו לך בשם המשפחה. רופאים תמיד ייקראו בשם המשפחה שלהם, וזאת בניגוד למה שמקובל בעולם המוזיקה, שמעדיף שמות פרטיים כמו ריטה, נינט, ביונסה או בונו. לעומת זאת, לא תמצא רופאים שמוכרים כ"ד"ר צחי" או "פרופ' שולה". זה תמיד ד"ר צוקרמן או פרופ' שבת, כשהתואר עושה את רוב העבודה.

מנגד, בעולם המוזיקה אף אחד לא יחשוב להקדים לשמו את שם המקצוע שלו, ולא תשמע ברדיו על השיר החדש של זמר קלינשטיין או של זמרת בן־זקן. כמו כן, מומלץ לתלות תעודות על הקיר עם שמות של אוניברסיטאות מהעולם הגדול ולשלב בהן מילים בלטינית המבטאות הצטיינות שאף אחד לא מכיר כמו summa cum laude.

וכדאי גם להתאמן על רחיצת הידיים המשונה של המנתחים, הכוללת גם את סיבון המרפקים, וללמוד לחבוש את הכומתה המשונה שהם שמים על הראש בלי שהיא תיראה עליך כמו כובע רחצה של קשישות.

• • •

עם כל הסכנות של תופעת ההתחזות, בגלל המחסור בכוח אדם בתחום הרפואה אני מציע דווקא לנסות להיעזר בהם ולשלב אותם בענף. מדובר ללא ספק באנשים בעלי תעוזה וכוח המצאה. ומכיוון שהמתמחים עובדים במשמרות ארוכות במיוחד שבסופן הם כבר מטושטשים ולא ברור כמה מהחומר הם באמת זוכרים, ייתכן שהמתחזים הרעננים יהיו גורם לא פחות מהימן. מתחזה ותיק (להבדיל ממתחזה מתמחה), שכבר יש לו שבע שנות התחזות והוא זמין יותר, עדיין יוכל לעשות לפחות חלק מהעבודה ולהוריד מהעומס.

הרי גם כשגברת הולכת למספרה היא יכולה לבחור אם להמתין שבוע כדי להסתפר אצל מיקי בוגנים, או להתקבל מייד אצל שוליית ספרות ברבע מחיר.

המתחזים לרופאים, שעם כל החסרונות שלהם בתחום המקצועי אין ספק שהם טיפוסים בעלי תעוזה וכוח המצאה, בהחלט יכולים להקל את העומס בבתי החולים. צריך רק לקוות שאחרי כמה שנים במקצוע התפקיד לא יעלה להם לראש, הם ידרשו העלאה במשכורות ועד אז יכריזו על שביתת מתחזים.

בהצלחה!