חודשיים עברו מאז שהבטחתי לצבוע את התקרה באמבטיה. הנזילה מלמעלה יצרה ציור מרשים שאפילו מיכאלנג'לו לא יכול היה לצייר. אני חשבתי שהוא חייב להישאר אבל יתר דיירי הבית דרשו להיפרד מתקרת הקפלה הסיסטינית לאלתר, ולחזור ללבן המסורתי שמאפיין חדרי אמבטיה.
בשבוע הראשון לא הזזתי אצבע. זכרתי שיש לי צבע ומברשות במחסן ולמי שהיה מוכן לשמוע הבטחתי ש״אני עוד אגיע לזה״ אבל ככל שנקפו הימים הרגשתי איך עול הצביעה יושב עלי כבד וחיפשתי דרך מילוט. ״עזוב אותך משטויות ״ זרק לי שרון , החבר ההנדימן שלי. טיפוס שתמיד נמצא לפני או אחרי שיפוץ ומסתובב קבוע עם שאריות צבע מעל הגבות. "יש לי בשבילך צבעי סיני חבל לך על הזמן . האו קוראים לו. הוא יעשה לך אחלה עבודה בחצי זמן". קניתי את הרעיון בשתי ידיים אבל אז נזכרתי בתשדירים שמזהירים מהעסקת עובד זר ללא התר. "האו הוא צבעי גאון ומאוד מבוקש" נחר שרון בבוז "תגיד תודה אם יהיה לו בכלל זמן בשבילך. אתה לא עושה לו טובה – הוא עושה לך טובה. הסיני הזה עובד כל השבוע בשביל משרד הביטחון אז תהיה רגוע". נצטוויתי להכין 400 שקל שכר ליום עבודה,צבע ומברשות ולהתכונן, אבל האו לא שיתף איתי פעולה. לא היה לו זמן בשבילי, הוא עבד כמו משוגע, והוא דחה אותי פעם אחרי פעם. כבר התייאשתי לגמרי ואז בשבוע שעבר צלצל הטלפון. להאו התפנה חלון מאוד נדיר בשבת וברוב חסדיו הוא החליט להעניק לי אותו. התרגשתי מאוד מהמחווה ועוד יותר מהבקשה של שרון לדבר איתו רק עברית כי הוא רוצה ללמוד את השפה. שרון גם ביקש שאדאג לו לארוחת צהריים. אשתי שכבר בישלה לשבת הכינה על הדרך עוד כמה שניצלים וסיר קטן של אורז ובשבת בבוקר פיניתי את כולם מהבית והלכתי להביא את האיש.
בצומת המתינו לפחות עשרים סינים וכשקראתי ״האו״ קפצו עלי שלושה. הסקתי מיד שהאו הוא כנראה שם פופולרי בסין או שזה ״בואו חבר'ה ״ בסינית. התקשרתי לטלפון שלו והוא ענה לי מיד. הצגתי את עצמי והוא אמר לי בעברית המיוחדת שלו : ״אתה יאי?, יאון אמה אמש מאו אקל ״ אחרי שחזר על המנטרה הזו חמש פעמים, קלטתי שאם אני משלים את אותיות הא.ה.ו.י, הוא בעצם התכוון לומר לי ״אתה יאיר ? שרון אמר חמש מאות שקל״ . ניסיתי להגיד לו ששרון אמר ארבע מאות אבל די מהר ויתרתי. עד שאני אסביר לו את הטעות יוולדו בסין עוד מליון תינוקות. עדיף להתקדם.
הראיתי להאו את התקרה המדוברת ועוד כמה קירות, והובלתי אותו אחר כבוד למחסן שם חיכו לו הצבע והמברשות. המראה לא היה מלבב. כנראה שהשארתי את המכסה פתוח כי הצבע תפס עובש והמברשות היו יבשות כמו השיער של ג'ון קרי. האו עשה פרצוף חמוץ ואמר ״אאיך לינות אבה לטי אקילי אמבו ואולה״ שזה בעברית: "צריך לקנות צבע פלסטי אקרילי טמבור ורולר״
טסתי לאחד ממרכזי הקניות באזור וכעבור שעה חזרתי עם צבע טרי ומברשות שהרגע יצאו מהתנור. האו התחיל לעבוד ואני מצידי השתדלתי לא להפריע. במשך שעות מספר לא שמעתי ממנו ציוץ. לא קפה, לא סיגריה, ולא תחזיק לי רגע את הסולם. בשתיים עשרה וחצי על השניה הוא התייצב במטבח ואמר ״הפקה אוהל !״ – אתם כבר מבינים – ״ הפסקת אוכל״.
הגשתי לו את השניצלים וסיר האורז וקישטתי את הצלחת בכמה עגבניות שרי. כשניגשתי למקרר להביא מים, החצי דקה הזו הספיקה להאו לשאוב את האורז והשניצלים בקולי קולות ולנקות את הצלחת עד לרמת המולקולה. הוא הביט עלי בעיניים רעבות. פתחתי את המקרר והצגתי בפניו את האפשרויות למנה השנייה. הוא פסל בבוז את אגף הגבינות, גיחך למראה היוגורטים והמעדנים, התעלם מהפירות ולעג לקורנפלקס . במדף התחתון מצאתי שני פולקע אבודים שהיו פעם חלק מעוף בגריל שאשתי הכינה, לדעתי ביום שליברמן זוכה. זה היה די מזמן אבל להאו זה לא הפריע. הוא גרס את העוף ומבטו דרש עוד. סימנתי לו שימתין. נכנסתי לאוטו ונסעתי. זכרתי שיש ליד הקניון מסעדה אסייתית אבל רק כשהגעתי לשם התברר לי שמטעמי כשרות היא סגורה בשבת. המשכתי בנסיעה ואחרי שעה של שיטוטים מדכדכים בגוש דן מצאתי מסעדה עם שם אסייתי אותנטי , 'אבו סושי' או משהו כזה. קניתי ג'ארה ענקית של נודלס שכל אסיה הייתה יכולה לאכול ממנה, ובדרך הביתה עוד עצרתי בהום סנטר לקנות נייר שיוף כי האו התקשר וביקש "יאי, אאיך נייה אוכית". (יאיר צריך נייר זכוכית) .
מסתבר שכל הזמן הזה האיש לא זז כי כשהוא רעב הוא לא עובד. בינתיים אשתי התקשרה ושאלה אם אפשר לחזור כי מהבוקר היא והבנות מסתובבות ופתיל העצבים שלהן מתכלה במהירות. הן היו כבר אצל חברים ,טיילו בקיסריה, צפו בשקיעה מנמל יפו, עשו קניות בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה ועכשיו הם רוצות לחזור הביתה. הסברתי לה שיש עיכוב ושתלך לבקר את הוריה, אבל היא אמרה שהקטנה נרדמה באוטו.
וואלה. הסתכלתי בשעון. השעה הייתה תשע בערב. באמת מאוחר. האו הודיע לי שהוא חייב ללכת כי הוא צריך לקום מחר מוקדם בבוקר. הוא אמנם לא גמר את העבודה אבל הוא הבטיח לבוא לסיים אותה בשבוע הבא. בדקתי באינטרנט ועל פי הלוח הסיני אנחנו כנראה בשנת החולדה מה שאומר ש 'שבוע הבא' שלו זה בערך עוד חצי שנה. מה שמשאיר לי מספיק זמן להתכונן כמו שצריך, לקנות צבע ומברשות, ולהכין כמה סירים של אורז ועוף.
