סליחה

איור טליק לזר

להדפסה pdf

קוראים יקרים, ערב יום כיפור, ובתקופה שבה כל יום מרגיש כמו יום כיפור, הרשו לי לנצל במה מכובדת זו כדי לבקש סליחה מכמה אנשים, גופים ורשויות, שבמשך השנה חטאתי לפניהם.

   אתחיל כמובן בקרובה אלי ביותר, הגברת הראשונה, גברת הסליחות, שכמו עם כל בוס אני מקפיד לבקש ממנה סליחה בכל הזדמנות, גם אם לא ממש חטאתי לפניה. כי כמו שנהוג לומר, בנישואים יש שתי אפשרויות: או שאתה טועה, או שהיא צודקת.

אני מבקש את סליחתה על שלל חטאים כבדים מנשוא. סליחה שאני משאיר פירורים ליליים של פתי־בר על הספה בסלון (מה שמכונה "עבירות שבין אדם למקום מול הטלוויזיה"). סליחה על התשליך של הגרביים במסדרון. סליחה שהכלים שאני מסדר במדיח לא עומדים כמו חיילים בצבא הצפון־קוריאני, כמו שהיא אוהבת. סליחה שאני לובש לפעמים חולצה שהוצאתי מסל הכביסה וטוען בתמימות שהיא הגיעה ישר מהארון, כולל הכתם של הטחינה. סליחה שבזמן הארוחה, כשאנחנו מחליטים לחלוק מנה, מהירות השאיבה שלי לא מאפשרת חלוקה שוויונית (על כל שניצלון שלה אני צורך שלושה). וסליחה על הרעשים שאני מפיק בזמן השינה, שלא היו מביישים תוקע בשופר בראש השנה.

אני רוצה לבקש סליחה גם מבנותיי החמודות, על כך שאיני האבא המושלם שחלמתי שאהיה, ולעיתים אני מזכיר דווקא את האבא שנשבעתי שאני לא אהיה, שלא לומר את אמא של בנצי מ"אסקימו לימון", עם שלל הצקות מיותרות.  כשהן יוצאות מהבית, אני מפריע לחופש התנועה והיצירתיות שלהן עם שאלות כמו ״לאן זה?״ או ״מתי את חוזרת?״. כשהן מבקשות כסף, אני חייב לתקוע את השאלה המטומטמת והמתנשאת ״בשביל מה זה?״ בשילוב התובנה בת מאות השנים שכבר אמרתי מאות פעמים: כסף לא גדל על העצים ("באמת תודה שאמרת לנו את זה, עכשיו ניאלץ לוותר על התוכנית המקורית שלנו ללכת לקטוף כסף בחורשה ובמקום זה נעשה שופינג בקניון").

אני מבקש את סליחתן גם על המבוכה שאני גורם להן כשאני שואל את אחת מחברותיהן מה שלומה; מעז להסתובב בסלון כשהן רואות "הקרדשיאנס" ושואל "מה מעניין בזה?" ("מה מעניין? יש שם אבא שהפך מגבר לאישה. אתה, לעומת זאת, מתעצל אפילו להפוך את הטרנינג למרות שלבשת אותו הפוך").

אני מתנצל שהעזתי לנסות לדבר עם הקטנה על שטויות כמו לימודים כשהיא היתה באמצע הצילומים לסרטון טיקטוק מושקע בן 10 שניות. אני מצטער שלפעמים אני מכבה אחריהן את המזגן, כי אין אף אחד בחדר. סליחה שגם אני רוצה לפעמים לצפות בנטפליקס, וכך מוריד את מהירות הגלישה שלהן בבית. וסליחה שלפעמים אני מעלה לאינסטגרם תמונה ומתייג אותן עם איזו בדיחה מטומטמת לראש השנה, כמו ״התפוח לא נופל רחוק מהדבש״.

אה, אני מתנצל גם על זה שאחרי שבאתי לאסוף אותן מחברה וחיכיתי באוטו רבע שעה העזתי להעיר להן, במקום להודות להן על שסיפקו לי זמן איכות יקר עם הדיבורית.

אני רוצה להתנצל בפני השכנים על טעמי המוזיקלי, שהוא לעיתים קצת מוגבל. זה לא קל לשמוע בכל שבת את אותו פלייליסט של שירי רוק משנות ה־70, עם "סמוק און דה ווטר" ו"מדרגות לגן עדן". אני מודע לעובדה המצערת שכאשר אני יוצא להוריד את הזבל בתחתונים, זה המראה הכי רחוק מגן עדן.

 

ברמה היותר ציבורית, אני רוצה להתנצל בפני רשויות המס. כמו שהדברים נראים כרגע, לא בטוח שיהיה לנו מה להעביר לכם השנה, ועל כך אני מתנצל מעומק אוברדרפטי.

באותו עניין אני רוצה להתנצל גם בפני החברים בסניף הבנק שלי, על כך שאני מתחמק מלענות לטלפונים שלהם בזמן האחרון. זה לא אתם – זה עני. בדרך כלל אני נוהג לומר לכם שאני כבר מסדיר את המינוס, אבל בזמן הקרוב לא ברור איך אעשה את זה.

ובכלל, בשם אזרחי ישראל אני רוצה להתנצל כבר עכשיו בפני הבנקים – סביר שבשנה הקרובה רבים מאיתנו לא יוכלו לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתם תיאלצו לקבל את הדירות שלנו לרשותכם. חשוב לנו להתנצל על כך שחלקן עשויות להיות במצב לא מי יודע מה, מה שעלול לגרום לכם עוגמת נפש.

השנה הקרובה הולכת להיות קשה בתחום התיירות, ואני רוצה להתנצל בפני בתי המלון ואתרי התיירות בחו״ל, שאליהם לא נגיע השנה. סליחה שלא נגנוב מכם מגבות, שלא נזרוק ספות לבריכה ושלא נכתוב את השם שלנו על עמוד בקולוסיאום. אנחנו יודעים שיהיה לכם קשה, אבל תנסו להסתדר שנה אחת בלי מישהו שמתעקש ללמד את הבל־בוי לשיר שירים של עומר אדם. אנחנו מבטיחים לחזור בשנה הבאה, עדיף בטיסת השוקולד.

לעומת זאת, מאזרחי אבו דאבי אני מבקש סליחה מראש על מה שתחטפו מהתיירים הישראלים. אתם עוד תצטערו על השלום הזה. תסתכלו על הלכלוך שהשארנו השבוע בגבול אוקראינה.

סליחה מהמסעדנים, על כך שלפני הקורונה העזנו להיות נודניקים כפייתיים, החזרנו מנות שלא היו חמות מספיק וקפה שהגיע בכוס זכוכית למרות שהזמנו בחרסינה ובלי קצף. עכשיו נסתפק גם בקפה בוץ בלי סוכר בכוס של מסטינג.

סליחה גם מהשליחים המסכנים, פורצי המצור בבאב אל־וואד של ימינו, שלא השארנו להם טיפ, בתואנה שאסור ליצור איתם מגע, כאילו לא שמענו על מעטפה שאפשר להשאיר ליד הדלת.

סליחה ממשרד החינוך, שלמרות שהמתווה שלו לפתיחת שנת הלימודים בבתי הספר היה פשוט כמו תרגיל באלגברה עם שמונה משתנים – אנחנו התעקשנו לא להבין מה הם רוצים: האם לומדים מחר, איפה הקפסולה של הילד ולמה מי שמלמד אותו מתמטיקה זה המורה לספורט. לא כמו פעם, כשהכל היה פשוט וידעת שב־1 בספטמבר מתחילים הלימודים, ושבוע אחר כך יש שביתת מורים.

אני מבקש להתנצל בפני כל המורים המסכנים שהילדים שלנו נרדמו מולם בזום. סליחה מכל מעבירי הסדנאות והקולגות לעבודה, שנאלצו לראות אותנו מפהקים בתחתונים כשהם מנסים להעביר חומר. סליחה מהורינו המבוגרים, אנשים שעברו מלחמות ואספו בולי דואר, שבגילם המאוחר נאלצו ללמוד לתפעל תוכנת וידאו מעצבנת עם שם מרגיז שמאפשרת לדבר עם הנכדים אבל לשמוע מהם בעיקר משפטים כמו ״סבא, תלחץ על הציור של המיקרופון… לחצת על החיצים, עכשיו במקום אותך אני רואה את השידה שלך״.

 

ואם אנחנו כבר בשוונג של התנצלויות, אז סליחה, ממשלה יקרה (באמת יקרה), שלא נערכנו לקורונה כמו שצריך והפלנו את זה עלייך, כאילו התפקיד שלך זה לנהל את העניינים כאן. אנחנו האזרחים יכולנו להשקיע קצת יותר מחשבה בהיערכות מוקדמת, בהכשרת צוותים רפואיים, בהגדלת תקציבים לבתי החולים, בהרחבת מערך הבדיקות, בפרסום הנחיות ברורות ובהצטיידות במכונות הנשמה בכל בית.

סליחה, שר הבריאות לשעבר ליצמן, שבגללנו נאלצת להתעסק בדברים שרחוקים ממך, כמו מדע ובדיקות אפידמיולוגיות. סליחה, עמיר פרץ, שסתם גילחת את השפם כדי שיאמינו לך, ממילא גם אחר כך לא עמדת בשום הבטחה שלך, אז יכולנו לחסוך לך את הגלח. סליחה, אורלי לוי, שלא ידענו לתמוך בגמישות המחשבתית שלך ובדינמיות שגרמה לך לעבור לצד השני של המפה הפוליטית, וממש במקרה זה קרה יום אחרי הבחירות. סלחי לנו והמשיכי לקדם את הקהילה. מצביעי כחול לבן, בקשו סליחה מגנץ על ההתנהגות הלא בוגרת שלכם והציפייה הילדותית מפוליטיקאי לקיים הבטחות.

אמני ישראל, וכל אנשי תעשיית התרבות, צריכים לבקש סליחה מהממשלה על כך שהם מטרידים את מנוחת השרים, ועכשיו, כשאין מצב רוח, מתעקשים על זכותם להעלות את המוראל, לשיר ולשחק.

אין ספק שכפי שהדברים נראים כרגע, אנחנו חוטפים בגדול על החטאים שלנו. אבל אלוהים, רחם עלינו. לא משנה מה עשינו, העונש לא מידתי. כמה פרקים של "הישרדות" בן אדם אמור לראות בעונה?

ולסיכום, אם יש מישהו שעשיתי לו משהו רע ולא התנצלתי – סליחה שלא ביקשתי סליחה. אל תאבד תקווה, אולי השנה גם לסליחות יהיה גל שני. √