logo

עלי בבא ו־40 השודדים

 

 

עלי באבא וארבעים השודדים טליק

עלי באבא וארבעים השודדים טליק

 

 

 

בשבועות האחרונים נפל דבר בביתנו. שמתי לב שמדי ערב אשתי מסתגרת בחדר העבודה וסוגרת מאחוריה את הדלת, אין יוצא ואין בא. זה קורה לה אחרי שהיא מסיימת את ענייניה במטבח, וקצת אחרי מהדורת החדשות של השעה 8. היא נכנסת לחדר, מתחברת למחשב ומתנתקת מהעולם.

נהייתי מודאג אחרי שגיליתי שזה בא על חשבון קנדי קראש, ויתור על סדרות שהיא אוהבת ושיחות עם חברות. בכל שנותינו יחד לא היה כדבר הזה.

בהתחלה לא ידעתי מה לחשוב. האם החליטה לכתוב את זיכרונותיה על החיים איתי? לנקום בי על הטור הזה, שבכל שבוע מוציא אותה לא טוב? לכתוב את המחזמר "אל תקרא לי אשתי", שבטח יצליח בקופות אבל גם יהרוס לי את החיים?

מכיוון שנקמנות זה לא הסטייל שלה, חששתי שהיא התמכרה לצ׳אטים באחד האתרים האלה של "מחפשים ומחפשות מהצד". אחרי עשרים וכמה שנות נישואים יש עייפות, יש שחיקה, ואנשים מחפשים ריגושים חדשים. אז טבעי שלא תשלוט בעצמה. היא בקלות יכולה למכור את עצמה כ"ניקול, בת שלושים, בעלת חוש הומור, אוהבת ריגושים וצלעות כבש בטריאקי".

אני מכבד את פרטיותה של הגברת הראשונה, ולרוב אינני מרבה בשאלות חטטניות. אבל חששתי שאולי יש לה גבר אחר. זה לא שהביטחון העצמי שלי ירוד, אבל ייתכן שאני כבר לא הגבר המסוקס, השרמנטי, החטוב, הצלול, הספורטיבי, ההורס (אני יכול להמשיך לנצח) שבו היא התאהבה פעם. לכן, בהתחשב בנסיבות, רומן ברשת בהחלט בא בחשבון.

ערב אחד החלטתי להפתיע אותה. נכנסתי לחדר בלי לדפוק ושאלתי אותה חד וחלק מה קורה. היא התחילה לגמגם וניסתה לחפף אותי בתירוצים שונים: שהיא בפייסבוק, שהיא מחפשת מתכון לנודלס, שהיא מסתכלת מה מזג האוויר כדי לדעת מה ללבוש וכו'. לא ויתרתי, לחצתי עליה חזק, ואז היא הודתה: "אני עם עלי".

"עלי???" שאלתי בכעס, "דקה לפני האינתיפאדה השלישית, כשהאינטרס של כולנו זה להרגיע את הרוחות? אין לך בושה?"

אחרי כמה שניות וכוס מים התברר שלא מדובר בגבר אחר, אלא שאשתי נשאבה חזק לעולם הקניות. היא התמכרה לגלישה באתר הקניות הסיני "עלי בבא", שמציע למכירה הכל, מבורג ועד מטוס סילון. והיא לא יכולה להפסיק.

נזכרתי פתאום שהבית באמת התמלא לאחרונה בכל מיני פיצ׳פקעס שלא ראיתי קודם. מנורת קריאה, מחבת פנקייקים אנגרי בירדס, תמונה של ציפור, סט סכינים, תמונה של אריה, מלחייה דו־כיוונית ונעלי בית מצמר אלפקה.

הגילוי הזה הכניס אותי לעצבים. מדברים על מיתון והאטה, וזה ממש לא הזמן לבזבז כסף על שטויות. הקירות בבית עדיי כמה דיברנו על צמצום ההוצאות. הגברת גם יודעת שיש לנו כל כך הרבה דברים חשובים לחסוך עבורם, עוד הרבה לפני חלוקי מגבת בשלושה צבעים, מפת שולחן פרחונית וזוג פמוטים מכסף פלוס נרות ריחניים. כששמעתי שהכל יחד עלה 40 שקלים, נרגעתי קצת.

שבוע אחרי "תקרית עלי", ובלי קשר, הגעתי למסקנה שאם הבריאות חשובה לי, אני חייב להפסיק להצמיד את האוזן לטלפון הסלולרי ולרכוש אוזניות. אני מדבר הרבה, ולמרות שהחברות הסלולריות נשבעות שלדבר בנייד זה כל כך בריא, שזה גורם לצמיחת שיער ואולי אפילו מאריך את החיים – אני מעדיף להיזהר.

נכנסתי ל"עלי אקספרס" וקניתי זוג אוזניות מהודרות בעשרה שקלים. כשראיתי את המחיר הזמנתי מייד עוד חמישה זוגות, כי הם תמיד הולכים לי לאיבוד, ובמחיר הזה חבל על הדיון. צירפתי להזמנה שלושה דיסק־און־קי דמוי פותחן בקבוקים ב־15 שקלים לשלושתם, כיסוי לנייד ב־5 שקלים, ומחזיק לנייד במכונית דמוי כריסטינה אגילרה ב־10 שקלים.

אחרי שבוע התבשרתי שהחבילה מחכה לי בסניף הדואר. התרגשות עזה אחזה בי, ואת הדרך עשיתי בדילוגים קלים, תוך כדי שאני מפזם לי שיר עליז. כיף לקבל חבילות מחו"ל, כיף לקרוע את האריזה, והכי כיף לדעת שזה עלה נורא מעט.

ממש כמו משה איבגי והשקיות, התחלתי להתמכר. הדופק עולה לי כשאני מגיע לכפתור "אשר הזמנה", וכמעט בכל יום אני מתעקש לבדוק את תיבת הדואר.

מהר מאוד הבית התחיל להתמלא בשטויות. במגירות נערמו כל מיני אקססוריז לניידים, ידיות למצלמות, זרוע לסלפי, מטענים לרכב שהם גם מחממים לספל קפה ותחנת עגינה למייבש שיער, תיקים אופנתיים למחשב הנייד, מעמד נשלף לבקבוק האופניים ועכברים אלחוטיים שזוהרים בחושך. כל זה רק במטבח(!).

בארון הבגדים, לעומת זאת, ספרתי חמש חולצות ריצה מבד מתנדף עם סמל ברצלונה (25 שקלים החולצה), נעלי מוקסין, חולצות תרמיות, תחתוני פלנל ומעיל גשם. בחדר השינה מצאתי מכשיר מסאז' נגד צלוליטיס, ולידו חבל קפיצה חכם שסופר כמה קפיצות עשיתי ובכמה זמן.

למותר לציין שאשתי לא אהבה את הקטע, והחיכוכים לא איחרו לבוא. היא רטנה שרוב הדברים שקניתי אמנם עולים ממש מעט, אבל אני גם משתמש בהם מעט. אני לא קופץ בחבל הדיגיטלי, ואין לי בכלל צורך במעמד לבקבוק לאופניים, כשלאופניים יש פנצ׳ר עוד מיום כיפור, והם בכלל של הילדה.

לא נשארתי חייב ואמרתי לה שאני לא מבין מדוע היא זקוקה למלחייה דו־צדדית (6 שקלים), כשהיא שונאת פלפל ומשתמשת כל הזמן רק בצד של המלח.

בהתחלה לא ידעתי מה לחשוב. האם אשתי החליטה לכתוב את זיכרונותיה על החיים איתי? לנקום בי על הטור הזה, שבכל שבוע מוציא אותה לא טוב?

 

מתישהו העסק התחיל לגמגם. המשלוחים מסין יצאו בזמן, אבל קצב הגעתם אלי הביתה ירד בעקביות, בגלל חוסר שיתוף פעולה מצד הדואר. ההזמנות נתקעו בסניף האזורי, כי כנראה נמאס להם למלא טפסים נפרדים על כל פריט, והם החליטו לרכז כמה מוצרים בהודעה אחת.

חלק מהמוצרים שהזמנתי בכלל איבדו מהרלוונטיות שלהם. למשל, 60 ערכות הגבס שהזמנתי לרגל יום ההולדת של הילדה נחתו בבית שבועיים אחרי המסיבה. אז כשמשעמם לי ובא לי להיות לבד, אני יוצק תבניות גבס של פרפרים וצובע בגואש.

מסביבי אני שומע הרבה תלונות על הדואר, אבל בשלב הזה של חיי, אני בעדם. אני עכשיו בגמילה מעלי בבא, והדואר משתף איתי פעולה. אני נקי כבר שבוע ולא הזמנתי כלום, לא מעלי ולא מבבא. אגב, מישהו צריך במקרה ערכת גבס לימי הולדת? נשארו לי 45. √

 

יאיר ניצני הוא בעל טור בישראל נשוי ואב לשלוש. . חבר בלהקת תיסלם מ1980 וחובב מזון עתיר קלוריות. ניהל את חברת התקליטים הד ארצי בשנות ה80, מגיש בטלויזיה, וברדיו ,מרצה ועורך טיקסי חתונה אזרחיים. הוא נפגש עם קהל בערב בשם״ מרים גבה״ ברחבי הארץ. סיפרו הראשון ״מרים גבה״ המבוסס על הטורים מ״ישראל היום״ יצא לאור באוגוסט 2014 המשרד 035617711 הרצאות קרן אלוף /ייצוג עופר נברו, פניות בנושא תיסלם באתר הלהקה www.t-slam.com, יאיר מחתן - באתר טקסים html/יאיר-ניצני./http://www.tkasim.org.il
  1. דביר חורף
    you had me at "לא נשארתי חייב ואמרתי לה שאני לא מבין מדוע היא זקוקה למלחייה דו־צדדית (6 שקלים), כשהיא שונאת פלפל ומשתמשת כל הזמן רק בצד של המלח." פוסט מצויין! D:

כתבו תגובה

*

captcha *