צילום ישראל היום
באמצע כל זה הייתי צריך לארח קרובים מחו"ל, שבאמת מצאו לעצמם זמן להגיע, ונתקלתי בקושי מסויים לענות להם על השאלה 'לאן בטוח לנסוע?'. אחר שכפר סבא נפסלה בגלל חוסר עניין תיירותי וירושלים בגלל עודף עניין חבלני, סוכם שישארו על שפת הים בשרתון כי לפחות מהים יש פחות סיכוי שיגיע מפגע. הדודה אמרה שאם הוא יגיע רכוב על גלשן ,שזוף ובלי חולצה, אז לא נורא. בסוף היא דרכה על זכוכית טרוריסטית וסיימה את החופשה באיכילוב.ֿ
המצב לא ברור. פעם ידעת שבתקופת פיגועים צריך לברוח מקניונים וממקומות הומים. עכשיו לא ברור ממה צריך להזהר. מפגע עם סכין, מברג או קולפן מלפפונים יכול לקפוץ עליך דווקא בסימטה חשוכה, או לקבל את השיגעון בעודו במשמרת במסעדה חותך גזר ולפתע מחליט שיש דברים יותר מעניינים שאפשר לעשות עם קולפן. בתגובה האזרחים משתמשים בתכונות ישראליות כמו אלתור וחיבה לטכנולוגיה כדי להתגונן: אחד גירש מפגע בעזרת מטריה ואחר תקע לו מקל סלפי לעין.
יש דיבור על להוציא את הסכינים מחוץ לחוק אבל מה עושים עם המברגים או אם מפגע שיבחר לתקוע לך קשית של טרופית בתוך העין? (הוא הרי לא באמת ירצה לשתות אותה). צהל מצטייד בצוללות ובכיפות ברזל במילארדים והאוייב בתגובה קונה סדרות של סכינים בשלושים שח באיקיאה.
עד לא מזמן ידעת שבן אדם עם מברג מהווה סכנה כי הוא עלול לבקש את עזרתך בהתקנת ארונית של איקאה. עכשיו זה אחרת. אדם עם מברג הוא מפגע ואם יש לו ארגז כלים יש מצב שהוא רוצח סידרתי. השמועה אומרת שברחבי המדינה יש עכשיו המון שולחנות מתנדנדים כי אף אחד לא מעיז להסתובב באופן יזום עם מברג ולחזק להם את הרגליים. אם אתם שואלים אותי, זה הזמן להשקיע במניות של חברות לכלים חד פעמיים. זה יהיה הלהיט בזמן הקרוב. עם סכין חד פעמית אי אפשר לדקור – אבל גם לא לחתוך שניצל.
אנשים מחפשים סיבות לא לצאת מהבית ולא לשלוח את הילדים לטיולים ולבית הספר. אנשים עם כלבים מוותרים על הפארק ולוקחים את הכלב לסיבוב בשירותים. אפילו לסופר אין ממש סיבה ללכת כי בין המחסור בסכינים למחירי העגבניות אין, דרך להכין סלט.
המפגעים הערבים מחפשים יהודיים וכדי לא לטעות בזיהוי הם מעדיפים לתקוף חיילים או חרדים כי אז הסיכוי לפגוע בערבי קטן יותר. מכיוון שגם להיות ערבי בימים אלו ברחוב היהודי זה לא הדבר הכי בטוח, ההמלצה שלי זה לאמץ מראה זר. קשה להתחזות לייצור נייטרלי כמו סיני או הודי אם אין לך את זה בגנים, אבל אפשר לנסות להתחפש לנוצרי. גלימה של נזירה או כומר בצרוף דגל של מדינה לא מרגיזה כמו שוויץ ביד ואתה מוגן משני העמים העצבניים החיים כאן.
עם הצלב החלטתי לחכות אבל בהמלצת הרדיו קפצתי לרכוש לבני המשפחה מיכלי גז פלפל, והצלחתי להשיג את האחרונים. מאז המוצר אזל מהשוק והביקוש גואה. שכן שלי ממוצע תמני שהוא יזם בנפשו הצליח לדחוס סחוג לתוך דאודורנט ופתח דוכן אלטרנטיבי לגז פלפל. אני חילקתי את תרסיסי הפלפל לרעייתי ולשלושת בנותיי. אני חייב להודות שמאז שקניתי לבנותיי את הכלי הקטלני התגברה תחושת הבטחון שלי כשהן יוצאות מהבית, אבל אני מרגיש שהמשמעת בתוך הבית התרופפה. בקשותיי לעזרה זוכות להתעלמות מוחלטת. כשביקשתי מביתי לדאוג לכלים ולזרוק את הזבל היא העבירה את גז הפלפל שקניתי לה מיד ליד ורמזה שאני לא בא לה טוב.
כולם מתקשים לשמור על שלווה בימים כאלה. כתבי המשטרה עברו שבועיים קשים והעייפות ניכרת. הפיגועים מפוזרים על פני ערים שונות והדס שטייף החרוצה לא מצליחה להספיק להגיע ממקום פיגוע אחד למישנהו והיא נשמעת על סף התמוטטות. מפכל משטרה עדיין אין לנו, במקומו מנהל את העניינים ממלא מקום,ולפעמים נדמה שאולי אנחנו סובלים מתופעת המורה המחליפה. כולנו מכירים את הילדים המנצלים את הגעתה של מורה מחליפה כדי לחרב שיעור בכיתה. אולי זה מה שקורה לפלסטינאים שיודעים שברגע שיכנס המפכל החדש זה כבר יהיה פחות נעים.
הפוליטיקאים מצאו שהמילה ניטרול היא הבאז וורד החדש. לא לחסל, לא לקחת את החוק ליידים אבל גם לא לתת למפגע לצאת מהזירה בדילוג קליל. אחרי הטילטול והסיכול, יש לנו את הניטרול, ואפשר לנסות להשתמש בביטוי הטרנדי גם לתחומים נוספים: 'נטרלת אותי מרוב צחוק' או 'אני גמורה , הסקס איתך ניטרל אותי לגמרי'.
אבל יש גם צד חיובי למצב. האנשים ברחוב נמצאים עם העיניים פחות בטלפונים הניידים ויותר בקשרי עין עם הסובבים אותם. נכון שהם עושים את זה כדי לברר מה כוונותיך, מה אתה מחזיק ביד והאם אמרת ״אללה ואכבר״ או סתם ראית עכבר.
אם כבר בטלפונים עסקינן, צלמי הפיגועים אמנם עובדים ימים כלילות, אבל מספקים סרטים באיכות גרועה במיוחד. אפשר להבין שהאשמה נעוצה בפניקה בה הם נמצאים או בעובדה שהם עושים את זה תוך שמישהו רודף אחריהם עם חולץ פקקים – אבל הגיע הזמן להתמקצע.בעידן הרשתות החברתיות והוידאו צילום לא פחות חשוב מעזרה ראשונה. יד יציבה, מצלמה ישרה, איכות תמונה שניתן לשדר בטלויזיה – ככה נוכיח שלא נכנענו לטרור.
החומוסיות של ירושליים עכו ויפו ריקות מישראלים וסימני העצבנות ניכרים מכל עבר. המשל על העגל שרוצה לינוק והפרה שרוצה להניק נכון גם כשמדברים על מסבחה. חומוס עושים באהבה ואוכלים עם פיתה ובלי סכין.
